במאי הקולנוע נגיסה אושימה, שנחשב לאחד מגדולי הבמאים של יפן, הלך היום (שלישי) לעולמו בעקבות סיבוכים של דלקת ריאות. אושימה, 80, זכור בעיקר בזכות סרטים כמו "אימפריית החושים", "אימפריית התשוקה" ו"חג שמח, מיסטר לורנס" כולם עוסקים בצורה כזאת או אחרת בניפוץ טאבואים מיניים.
אושימה זכה להצלחה כבר מראשית דרכו. את סרט הביכורים שלו, "A Town of Love and Hope", ביים בגיל 27, ולאורך שנות השישים כבר היה לבמאי בעל שם בתוך יפן, כשהוא מביים סרטים מגוונים בהשפעת הוגים ויוצרים מהמערב, וממצב את עצמו כאחד מהקולות הבולטים של הגל החדש היפני וכאופוזיציה קודרת ופסימיסטית לחזון ההומני של הקולגה שלו, אקירה קורוסאווה.
עם זאת, פרסומו הגדול מחוץ ליפן הגיע בעקבות "אימפריית החושים", סרטו משנת 1976 שהתבסס על סיפורה האמיתי של אישה יפנית שרצחה את בן זוגה וכרתה את איבר מינו. אושימה, שהחזיק בעמדה ביקורתית כלפי כללי הצנזורה של יפן, כלל בסרט סצינות מין לא מבויימות רבות הפרה בוטה של הכללים במולדתו. עד היום לא ניתן להשיג עותק לא מצונזר של הסרט ביפן. בשנת 1994, בעקבות בקשה של חברת סטיישן פילם להקרין את הסרט בישראל, בחרה המועצה לביקורת סרטים לפסול את הקרנתו גם כאן. בעקבות כך הגישה החברה עתירה לבג"צ, שבפסיקה מפורסמת החליט להתיר את הקרנת הסרט למעט שני קטעים שהושמטו בהסכמת שני הצדדים.
בהמשך ביים אושימה סרטים נוספים שעסקו במתיחת גבולות מיניים, כמו "אימפריית התשוקה"; "חג שמח, מיסטר לורנס" בכיכובו של דיוויד בואי שעסק במערכת יחסים ייחודית עם אלמנטים הומוסקסואליים בין בריטים ויפנים במחנה שבויים יפני במהלך מלחמת העולם השנייה; ו"טאבו", סרטו האחרון משנת 1999 שעסק בתשוקות מודחקות המובילות למעשי אלימות קיצוניים, בתוך סיפור מסגרת אודות סמוראים.
אושימה הלך לעולמו בבית חולים בקאנאגאווה, דרומית לטוקיו.
מה דעתכם על הסרטים של אושימה? דברו על זה בפייסבוק