תוכנית סאטירה טובה נבחנת, בסופו של דבר, לא רק בהאם וכמה היא מצחיקה, אלא ברלוונטיות האקטואלית שלה. לרוב "ארץ נהדרת" עוברת את המבחן הזה בעיניים עצומות, בלי להתכונן מראש, כי ככה זה אצל תלמידים מצטיינים שיודעים את החומר. עם זאת, שבוע לפי הבחירות, המבחן הזה קשה פי כמה, בעוד שהרשתות החברתיות כבר מייצרות את הבדיחות בזמן אמת (מכה קטנה לכל תוכניות הסאטירה בשנים האחרונות; כיף גדול לכל השאר), כבר כמעט ולא נשאר מקום להשראה, שכן זו יכולה להתפרש כהעתקה, וחוקי בית הספר חלים גם פה - מי שנתפס מעתיק, נכשל.
דווקא עכשיו, בימים שכמו החיקוי של אביב גפן שנחנק מלהיות מלא בעצמו - גם הרשת מתפקעת משפע של מימים אדירים, בדיחות קורעות וסטטוסים חדים - "ארץ נהדרת" מסרסת את עצמה מעט ומדלגת בין הטיפות, פחות בדיחות אינטרנט, יותר דאחקות מבית. זה עובד וזה מצחיק גם אם לא תמיד מעיף את המוח. פשרה שאפשר לחיות איתה בסך הכל.
להצביע ולצחוק
1. תשדירי הבחירות, כמו דילר נדיב, יכולים לספק חומרים לעונה שלמה, וחבל שיש רק תוכנית אחת שתוכל לסחוט את הלימון הזה. הפתיחה, בהתאם לרעש הציבורי שנוצר (בהתחשב בכך שהיה מאוחר מדי להביא מישהי שתתפשט א-לה מפלגת כלכלה), רכבה במסלול קצר אך מהנה על 'כוכבית גיור' המבחיל של ש"ס והצליחה לזקק טוקבקיסטיות יאיר לפידית ואנטי-חרדית לפאנץ' טוב. שום דבר שלא שמענו כבר בעבר על חרדים-בורים-סוגדים לרבנים-לא עובדים-לא עושים צבא, אבל מצחיק.
2. גזרת בנימין נתניהו הובילה בסשן הזה והצליחה לכסות כמעט כל נקודה רלוונטית מהתשדירים של הליכוד-ביתנו (חוץ מלתפוס שוט של ליברמן), כשהקטע עם מפת ישראל במשרד ו'ביבי מדבר והעולם מקשיב' (כולל הראש-בראש ואנגלית-באנגלית מול נפתלי בנט) היו המוצלחים ביותר, יחד עם הגיחה של שאול מופז כילד כאפות, שבאופן מסוים עושה עימו חסד ביחס לתשדיר המקורי. הפעם, לפחות, נתנו לו אופי.
3. אולי זו אשמתה של שלי יחימוביץ' שהיא לא מעניינת מספיק או שהכותבים נתפסו לסטריאוטיפים קלים מדי, אבל מלבד השניות הראשונות במערכון על התשדיר שלה ('שלי המשפחתית והחמה'), השאר היה שיעמום שובניסטי ולא מוצלח שאפשר למצוא בדרך כלל באזורי "בובה של מדינה". יחימוביץ' במטבח, מפרידה מצרכים כי זו תוכנית ההפרדה ומקפיאה שניצלים כי זה הדיבור על ההתנחלויות; סירייסלי, זה הכי טוב שלכם?
4. מפלגות ערביות - כמו סקרים, גם כאן אפשר לסגור את הפינה במערכון אחד. אבל היי, לפחות הוא מציק. הדמות של חנין זועבי צריכה לבקר יותר.
5. כמו בכל מערכת בחירות, גם הפעם היה מערכון שעסק כולו בתשדירים של מפלגות הפח. ללא המאמץ של קריצה סאטירית נתנו פה את מפלגת פתרונות הדיור (כי מערכון 'גרים אצל ההורים' לא לגמרי קיבל את הספוט שלו השבוע) שנתנה את הפאנץ' עם המגורים בתוך הקלפי; מפלגת ההזויים, שהם, ובכן, הזויים ואומרים כל הזמן 'הזוי', אבל אנחנו כבר שבועיים לתוך 2013 ואף אחד כבר לא משתמש במילה הזוי, ואם כן אז זה הזוי; מפלגת חבר עם מקדחה שהיא בסדר ומפלגת זכויות היזיז. בסופו של דבר, רחוק מלהבריק אבל גם לא מזיק בשום צורה. כן חשוב לציין שמפלגת איסטניסטים ('פוליטיקה נקייה מחיידקים') צריכה לקבל מנדט על השימוש המוצלח כל כך ברועי בר נתן, שמקבל פחות מדי זמן מסך וחבל לראות אותו מתבזבז.
המערכון הכי מצחיק של השבוע
בתוכנית שהיתה רצופה, כפי שרצוי וצפוי במערכונים פוליטיים, דווקא המערכון על גדעון סער וגאולה אבן, עם כל העקיצות הרלוונטיות והמתבקשות לעבר עמדותיו של סער, היה ממוקד יותר באפיל חברתי שמשקף את הצרה הכי גדולה של הצופים מעצם היותם צופים - רשות השידור.
בשבועות שבהם מגיעים עוד ועוד דיווחים על שיטות גביית אגרה שמזכירים משטרים מנופחי שרירים וקפוצי תחת, היתה פה אמירה יפה - רדו מהגב שלנו. נראה שהכסף היה שווה את זה, כי אילולא הייתם משלמים אגרה שממנת משכורות, סביר להניח שגאולה אבן היתה עובדת במקום אחר ולא בטוח שהיה נוצר רגע הקליק בינה לבין סער, ואז היה צריך להשקיע בתפאורה של מערת המכפלה או לאחד את הסמית'ס כדי להסתלבט עליו.
חיקוי השבוע
מאור כהן עושה את יובל בנאי גרסת "דה וויס" היה אחד מהרגעים האלה שלא ברור אם המצלמה לא בפוקוס, השתנה המספר במשקפיים, או שמישהו עושה את העבודה שלו ממש טוב. התשובה השלישית לגמרי נכונה, עם כל תנועות הידיים האובר-מתלהבות והרמי קליינשטניות לצד הלקסיקון של הרוקר המזדקן שלא בטוח אם "מאדר פאקר" ו"רוקנ'רול!" מגניב עכשיו בפריים טיים (טיפ מכאלה שיודעים מה מגניב: זה לא). אבל כמו בנאי עצמו, גם המערכון, שבוצע היטב, הוא קצת-לפני-שלושה-שבועות. תשאלו את ליהי האשטאג שבטח הלכה להתכונן למשדר בחירות.
קרועות עליכן
אחרי שבשבוע שעבר ההומאיות התקשו להתרומם אחרי הפתיחה המוצלחת (שצצה אחרי הלהיט הויראלי שבינתיים זכה לחלק שני), נראה שהגיעה ההבנה שצריך להתגמש גם להומור שיעבוד מחוץ לתל אביב (אפילו שלבדיחות פנימיות יש את הקסם שלהן), ולהיות קצת סטרייט פרנדלי. והנה, טעימה מהמפגש הקיצוני בין פקידים יבשושיים להקצנת הגייז הכי גדולה שראינו על המסך לאחרונה. משרד הפנים (איך זה לא משרד הוודג', איך?), באווירת טרום-בחירות כמובן, לגמרי תדלק, הרים חזרה את האווירה ועשה את ההבדל בין סתם יוז'ור להוט קוטור. פעם "ארץ נהדרת" היתה משחילה שניים-שלושה משפטי או מילות מחץ, נראה שבסיבוב הזה, רק דרך הדמויות האלה של אלי פיניש ויובל סמו, היא הולכת להפגיז לקסיקון שלם.