"Lost Sirens" של ניו אורדר: מיני אלבום ממוחזר אבל משמח

    האלבום החדש של ניו אורדר הוא קצת פחות מאלבום והרבה פחות מחדש, אבל אחרי שחשבנו שזאת לא אופציה, כיף לשמוע עוד חומר של הלהקה שדחפה את המוזיקה הפופולרית בעלייה

    • ניו אורדר
    אמרי מרמור

    כש"Waiting For The Siren's Call", אלבום האולפן האחרון של ניו אורדר, יצא אי אז בתקופת האבן של 2005, מדובר היה באתגר אמיתי בניהול ציפיות. אובייקטיבית מדובר באלבום לא רע בכלל, גדוש בשירי פופ-רוק מלוטשים. זאת לא הייתה יצירה חד פעמית (גם אם מחמירים איתם, לניו אורדר יש כבר לפחות ארבע כאלה בכיס האחורי) והמילים של ברנארד סאמנר עדיין הביכו בכל הדרכים הרגילות, אבל בכל זאת, אלבום טוב. אלא אם כן אתה אחד מהאנשים האלה שניו אורדר שינו להם את החיים. ברגע שמתרכזים יותר מידי בכך שמדובר באותה להקה שדחפה את המוזיקה הפופולרית קילומטרים קדימה בעלייה ובראה במו ידיה את השילוב המושלם בין דאנס מקפיץ אגן לפוסט פאנק חונק גרון, קשה יותר לשמוע את הגלגול המאוחר וחסר הסיכונים שלהם בלי איזה שיברון לב קטן. המיני-אלבום החדש/ישן שלהם "Lost Sirens" מכיל שמונה שירים שהוקלטו באותם סשנים ונועדו לשיחרור בהמשך כחלק מאלבום נפרד, אבל איכשהו מצאו עצמם קבורים במגירה עד עכשיו.

    עוד בוואלה! NEWS

    צפו: ירדן ויזל ומיטל ברונר בשופינג כחול-לבן בתל אביב

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה
    עד עכשיו היה קבור. עטיפת "Lost Sirens"

    שמונה השנים שעברו לא עשו הרבה כדי לעזור לשירים האלה להישמע עדכניים יותר. אפקטי הגיטרה והסינתיסייזרים המנסרים של "Shake It Up" לדוגמה, זועקים 2005 בכל הדרכים הלא נכונות. מעניין שדווקא קטעים מוקדמים יותר של ניו אורדר היו יכולים לעבור היום בקלות בתור האינדי הכי חם של 2013 (רק תעמידו משהו כמו "Your Silent Face" ליד כל שיר של גריימס). היכולות המלודיות של סאמנר וקווי הבס הפתלתלים והמופלאים של פיטר הוק, לעומת זאת, הם לגמרי על-זמניים ומודגמים היטב כבר ב"I'll Stay With You" הפותח. גם דיסקו ספינת התענוגות של "Sugarcane" לוחץ שוב בדיוק על אותם כפתורים נכונים. "Hellbent", כנראה השיר הטוב מבין השמונה, כבר יצא בעבר כחלק מהאוסף "Total" ועדיין קשה לנחש את תהליך קבלת ההחלטות שהשאיר אותו מחוץ ל"Waiting For The Siren's Call" מלכתחילה. כל מי שהתגעגע לסגנון הכתיבה העצל של סאמנר יזכה לאינספור דוגמאות באלבום הזה, אבל בשלב הזה באמת שאין מה להיות מופתע מההגדרה הרחבה של הבנאדם למונח "חרוז".

    אז האלבום החדש של ניו אורדר הוא קצת פחות מאלבום והרבה פחות מחדש, ובכל זאת קשה להפסיק להקשיב לו. זה לא רק שהוא לא נשמע כמו עוד אוסף שאריות ואפילו עובד לא רע כמיני אלבום מגובש, כנראה שפשוט כיף לשמוע את ההרכב המלא של ניו אורדר (אמנם ללא גיליאן גילברט באותה תקופה) מנגן לך שירים חדשים אחרי שכבר היית בטוח שזאת לא אופציה. הרי כמו שנפתלי בנט אומר, הסופרנוס לא יחזרו לעונה נוספת ופיטר הוק כבר לא ינגן עם ברנרד סאמנר. "Lost Sirens" נשמע כמו גלויה מעידן מוזיקלי אחר שאבדה כמה שנים בדואר. הוא מעורר חשק עז לנצור אותו גם ללא קשר לאיכות התוכן, כי בכל מה שקשור לניו אורדר, זאת כנראה גם הגלויה האחרונה שנזכה לקבל.

    מה דעתכם על החדש של ניו אורדר? ספקו לנו בפייסבוק

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully