אחרי שלושה אלבומים, קרן פלס מתכוננת לקראת אלבומה הרביעי, ממנו היא משחררת בימים אלה את הקליפ לסינגל הבכורה, "לייק וואנקה". את האלבום הפיק פילוני (דני קרק), איש שב"ק ס', ופלס עוסקת בו בשלושת השנים האחרונות בחייה, בהן חוותה זוגיות, פרידה, משברים, פרידות, געגועים וגם את לידת בנה הבכור. בקליפ, בבימויו של יריב בראל, פלס מבצעת את השיר בים, באווירה חופשית למדי, אבל אגם וואנקה האמיתי נמצא בכלל בניו זילנד, והשיר נכתב בעת שפלס הגיעה אליו במסגרת טיול.
"בדיסק השלישי היתה לי חוויה מלמדת, כזאת שחוזרים ממנה אחרים", מספרת פלס על התהליך שהוליד את השיר החדש. "לא השמיעו אותו ברדיו והתחלתי לחשוב האם עשיתי משהו שאני באמת אוהבת ומה עשיתי כברירת מחדל. אבל בניגוד לאיך שהוא התקבל ברדיו, ההופעות מאוד הצליחו. הייתי צריכה להבין שאני יותר לא אכנס למקומות לא טובים, כי הייתי רגילה למשהו אחד וקיבלתי משהו אחר. לא אהבתי איך שהגבתי לזה מבחינה נפשית. חשבתי שזה הסוף. גם ככה אנחנו האמנים מחכים כל שניה לסוף, אבל אמנים אמיתיים חוזרים משם כל הזמן. אמנים כל הזמן מחפשים את החיבוק הזה מהקהל ולא רציתי להיות במקום שאני צריכה את החיבוק הזה. במשך שלוש נמנעתי מלהקליט אלבום חדש ולא מיהרתי לפסנתר לכתוב שירים מתוך אינרציה, עשיתי סטופ. רק כעבור שנתיים שהגעתי לאגם וואנקה, היתה לי גיטרה ופתאום יצא לי שיר ממקום מאוד טהור. לא ציפיתי שדווקא שם ייצא לי שיר, אבל הוא הגיע ונפתח לי מעין יצירה מחודש וטהור".
איך נוצר החיבור עם פילוני, שמגיע מסגנון מוזיקלי שונה משלך?
"יש לי סגנון שירה עם נטייה להכניס הרבה מילים ללחן. זה משהו שנורא דומה לראפ. כילדה הקשבתי הרבה למוזיקה מהז'אנר, וגם כמובן לשב"ק ס' שהיו הראשונים שהתחילו עם זה בארץ. זאת כן מוזיקה שלקחתי ממנה משהו. מעבר לזה, עם הזמן נהייתי מיודדת עם פילוני כי יש לנו חברים משותפים, כמו מוקי או מוש בן ארי, אנשים שלכאורה אין לנו נגיעה מוזיקלית משותפת אבל תמיד רציתי שנתחבר. פילוני ואני כבר עבדנו יחד באלבום שלי 'מבול', הוא עיבד את 'פג'ו 92'' ואת 'רצה הביתה'. אני באה ממקום של פסנתר והרבה פעמים אני נמרחת - יש לי נטייה ללכת אחורה עם הקצב של השיר ואני שוקעת למעין נמנום. בדיוק במקום הזה אני צריכה מישהו כמו פילוני, שייתן לי גרוב וישים אותי על ציר של זמן. הוא מפיק טוב שהולך אחרי הזמר. כשביקשתי ממנו להכניס לשירים כל מיני לופים ודברים שהוא עושה, הוא לכאורה היה צריך לקפוץ על הבקשה, אבל הוא אמר שזה לא מתאים לי ושאני לא צריכה לבוא לכיוונו כל כך הרבה. הוא ממש לא וואן טריק פוני".
"לייק וואנקה" כבר זוכה להצלחה ובתוך 18 ימים בלבד הגיע לנתון של 581 השמעות מלאות ברדיו. היום (חמישי) הוא צפוי לחצות את קו ה-600, מה שמעיד על כך שהקו הנוכחי של פלס מתקבל היטב. אבל השינוי שעברה לא מסתכם במוזיקה, כמובן. מאז צאת אלבומה הקודם היא גם הפכה לראשונה לאם בישראל. "רוב האלבום הוקלט לפני האימהות כשהייתי בהריון", היא מספרת, "אבל אני יודעת שהיתה לי חוויה טובה עם היציאה של השיר כי נהייתי אמן פחות היסטרי ופחות הייתי חרדה להצלחה שלו. בדרך כלל אני מאוד חרדה שהדברים יצליחו, חוששת מה יקרה אם זה לא יתקבל כמו שאני רוצה. הפעם לא היתה החרדה הזאת כי אני מאוד מאוהבת בתינוק שלי ואני נמצאת במקום של פרופורציות וזה עזר מהבחינה הזאת".
מתי נשמע אותך מתמרמרת באמת על משהו?
"השיר הזה בדיוק מדבר על זה, כתבתי אותו ממקום כל כך כואב, ובגלל זה כל כך הרבה אנשים מתחברים אליו, הרבה אנשים חוו אהבה נכזבת ובטוחים שאין אף אחד שהיה במצב שלהם. אני לא מעריכה התלהמות לשם ההתלהמות כדי להיות מחתרתי ובעייתי, ולשם כך להמציא בעיטה. אני מעריכה אמנים שיש להם באמת בעיטה, כמו הדג נחש למשל. אני לא חושבת שאני צריכה לחפש בכוח בעיטה כדי לרצות מישהו. יש לי את החדר האינטימי שלי ששם אני כותבת שירים בעירום מטאפורי, וזה המקום שלי. השירים שלי באים להעצים. 'לייק וואנקה' נכתב מתוך משבר גדול, כל הכתיבה הייתי בבכי. תמיד כשאני בוכה אני מחפשת את החיוך הבא. ככה אני, זה הטבע שלי. החיים ממשיכים. זה האופי שלי וזה עדיף על להיות פסימית".
מה לדעתך התפיסה הכי מוטעית שיש לאנשים לגבייך?
"אני מרגישה שאני במגרש משחקים ואני לא שמה זין. הרי אנחנו נמות בסוף, אז אם אני יכולה להשפיע על אנשים, אני מעדיפה להגיד להם 'תהנו' ולא להכניס אותם למרות שחורות. אני לא חושבת שתופסים אותי לא נכון אבל וואט יו סי איז וואט יו גט, לא כולם יודעים שכתבתי ספר במשך ארבע שנים ושאני מלחינה לתיאטרון. כל אחד חושב מה שהוא רוצה לחשוב".
מה חשבתם על הקליפ החדש? ספרו לנו בפייסבוק