יש לפתוח את הטקסט בהסבר: הכלב שלי אינו בררן. לא כשזה נוגע למזון שבא לפיו (כל מה שהיה או יהיה בעתיד פחמימה, יתקבל בברכה), לא כשמדובר באנשים זרים שמלטפים אותו ברחוב ובטח שלא כשזה מגיע לצריכת תכנים תרבותיים. עד היום, הרפרטואר הטלוויזיוני של פרינס (שחור ושרמנטי בן שש, חובב טיולים על חוף הים, רביצה באמצע היום ונשנוש זבל מהמדרכות) כלל בעיקר את התכנים שנכפו עליו על ידי אמו להלן: כותבת שורות אלה ובעוד שהיה ברור כי הוא אינו מעריץ גדול של "חוק וסדר: מדור מיוחד" ונרדם בכל פעם שהתחיל פרק, עשה רושם שאת "דה ווייס" ו"האישה הטובה" הוא דווקא די מחבב, ובתגובה לשידורן הגיב בשקיעה בשינה עמוקה. במלים אחרות: הטלוויזיה מעניינת לו את קצה הזנב.
אז כשערוץ DOG TV (אפיק 39 ביס) הגיע לביתנו השבוע, הציפיות שלי היו נמוכות למדי. תיארתי לעצמי שכמו בהיתקלויותיו החוזרות והנשנות עם המראה, הוא יגיב באדישות מוחלטת, משום שאם זה לא נראה כמו אוכל ומריח כמו אוכל זה כנראה לא אוכל, ולפיכך, אין לו מה לעשות עם זה.
ערוץ הכלבים נבנה, אחרי מחקרים ארוכים וכל זה, כדי לפתור לכלבים את בעיות העולם המודרני שגורמות להם להרגיש בודדים ונטושים בזמן שבעליהם יוצאים לעבוד קשה כדי לממן את שקי הבונזו שלהם - כך שהערוץ מורכב מתכנים של גירוי (stimulation) שבהם נראים בעיקר כל מיני כלבים אחרים רצים ומדלגים בטבע, מתנשפים ומשחקים עם מקלות וזה עם זה, הרגעה (Relaxation) שבהם כלבים אחרים רובצים על כר דשא או משוטטים להנאתם על חוף הים עם הבעלים שלהם ויש גם תכני חשיפה (Exposure) חינוכיים שאמורים לחשוף את הכלב לכל מיני פחדים וחרדות כמו הנמסיס המושבע של ההולכים על ארבע שואב האבק - למרבה האירוניה, אליהם אני ופרינס טרם זכינו להיחשף. עוד זיהיתי שם צילומים של דגים בים, מצגת אנימציה משונה שמראה המון נמלים זוחלות לתוך חורים ויוצאות מתוכן ועוד כל מיני דברים משונים שעבור העין האנושית הבלתי מזוינת שלי נראים דבילים למדי, אבל נאמר לי שעליי להשאיר את הטלוויזיה דולקת ולצאת מהבית. וזה מה שעשיתי, ותוך כדי הותרתי את האייפד מכוון אל הספה ופועל על פונקציית מצלמת הוידיאו.
אני מוכרחה להודות שכשחזרתי הביתה וצפיתי בווידיאו שצילמתי, חששתי לגלות שכשאני לא נמצאת בבית הכלב שלי מעשן סיגרים על הספה ועושה שיחות לחו"ל. הופתעתי למצוא אותו רובץ על הספה ובוהה מדי פעם ממושכות במסך, זוקף אוזניים וחורץ לשון, בסקרנות ניכרת ומשעשעת. סקרנות שנובעת, לדעתי, לא מהמראות שעל המסך, למרות שלטענת מקימי הערוץ, הטלוויזיה החדשות מאפשרות לכלבים לצפות בהן כמו בני האדם אלא מהצלילים שבקעו ממנו. כשלא שומעים כלבים אחרים מתנשפים או נובחים, מתנגנת מוזיקה מטופשת שמזכירה יותר את ערוץ בייבי, אבל כנראה שיש שם משהו שהאוזניים האנושיות המוגבלות שלי לא מצליחות לשמוע.
האם הכלב נראה שמח או רגוע יותר כשחזרתי הביתה מכפי שהוא נראה בדרך כלל? לא בטוחה, משום שפרינס כבר בן שש ורגיל שאמא נעלמת לפעמים לשעות ארוכות וכאמור אם זה לא אכיל, זה לא ממש מעניין אותו - אבל ייתכן מאוד שכלבים שסובלים מחרדת נטישה או גורים צעירים יפיקו מכך לא מעט. נותר רק לקוות שלא מעבירים להם שם כל מיני מסרים תת מודעים כמו "זה בסדר ללעוס את הנעליים של אמא ולצפות בפורנו במחשב".
האם תזמינו את ערוץ הכלבים? ספרו לנו בפייסבוק