מיקי גבריאלוב, מהיוצרים והמלחינים החשובים בתולדות הרוק הישראלי, עומד לקראת הוצאת אלבום הופעה מיוחד, שיראה אור בפסח הקרוב. האלבום, שזכה לשם "אמא אדמה", הוקלט בהופעה שערך גבריאלוב בפסטיבל הפסנתר בשנת 2011 וכולל את מיטב הקלאסיקות שלו שביצע יחד עם אמנים שונים, ביניהם ירמי קפלן, חמי רודנר, תמר אייזנמן יהלי סובול, איה כורם, שירה גבריאלוב, קובי אפללו, אוהד חיטמן ועוד.
הסינגל הראשון מתוך האלבום הוא "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", שיר שבוצע במקור על ידי אריק איינשטיין בשנת 1971, באלבום "בדשא אצל אביגדור". את השיר, למילותיו של יעקב רוטבליט, שר גבריאלוב ביחד עם יהלי סובול, סולן להקת מוניקה סקס.
"אני חושב שקפלן, סובול ורודנר הם רוקיסטים באופי שלהם", מספר גבריאלוב לוואלה! תרבות על בחירת המשתתפים באלבום. "זה שאני גדלתי ונהיה לי אופי יותר רך, זה לא אומר שלא הייתי פעם רוקיסט. סובול, ביחד עם מוניקה סקס, כבר שר איתי בעבר - וזה גם היה קטליזטור בשביל הביצוע הזה. אני מעריך כאמנים גם את אוהד חיטמן, גם בתי שירה וגם קובי אפללו שמתאים לו לשיר שיר כמו 'אמא אדמה'".
כשלבתך יהיה מופע בפסטיבל הפסנתר, אתה מאמין שגם היא תזמין אותך לביצוע משותף?
"הלוואי. מתאר לעצמי שהיא תעשה לי ג'סטה".
כשגבריאלוב נשאל על יכולתו לייצר קלאסיקות מהזן של "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", הוא מצטנע. "אני לא במצב שאני יכול להסביר דבר כזה", הוא אומר. "אני הלחנתי את זה, וכשרוטבליט כתב את המילים, אז שנינו, ועם כל הכבוד לשנינו, ממש לא ידענו מה הולך להיות שלאגר או הולך להיות נצחי. עכשיו, אחרי 42 שנים, זה הפך לקלאסיקה ישראלית שהיא ממש כמו אבן יסוד. אבל כשכתבתנו את זה, בטח לא חשבנו שזה מה שיקרה".
למה בחרת לקרוא לאלבום הופעה חיה דווקא על שם השיר "אמא אדמה"?
"הכותרת של כל האלבום היתה 'מיקי גבריאלוב מארח חברים', וזה היה ארוך מדי. רציתי שם שמייחד את האלבום. לא אני אישית בחרתי את השם, למרות שביקשו ממני. מי שהציע את השם הוא יניב דוידסון שהפיק את האלבום, וקיבלתי את ההצעה. התמונות שמעטרות את האלבום שייכות לצייר אורי רייזמן והציורים מאוד מזכירים את ארץ ישראל. הוא צייר נוף ובית וזה הביא לאסוציאציה של אמא אדמה. זה היה נכון במובן השורשי של השם, גם מבחינת הקלאסיקות שיש בפנים, וגם מבחינת האמנים שמשתתפים ולגבי מי שאני".
מה העצה הכי טובה שאתה יכול לתת למוזיקאי צעיר?
"אני לא יכול לתת עצה לאף אחד. אני רק יכול להגיד שאני התמדתי, לא ויתרתי, התעקשתי, חלמתי, רבתי עם ההורים, ציירתי גיטרות ומגברים ועשיתי כל מה שאני יכול רק בשביל להיות במוזיקה. לא לכל אחד זה מתאים, אבל מי שאוהב ומתאים לתחום צריך להמשיך. זה משהו שקשור לנשמה ולזהות של הבנאדם ולקשר שלו לעולם הזה. מי שמתייאש, כנראה שזה לא המקצוע שלו. לא מדובר בהאם להרוויח כסף או לא".
ועושים כסף במקצוע?
"כמו שאומרים בשוק הכרמל, ברוך השם יש לי בית, אני חי, אני לא רעב ואני לא עובד בבניין".
מה חשבתם על הביצוע? ספרו לנו בפייסבוק