פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ראיון עם ג'וש הולנדר, אנימטור בכיר בפיקסאר

      "מפלצות בע"מ", אחד הסרטים הכי מקסימים של אולפני פיקסאר, יוצא מחדש בגרסת תלת מימד, וג'וש הולנדר, האנימטור שאחראי להעברה, מסביר לנו איך ממציאים מחדש קלאסיקה. ראיון

      ראיון עם ג'וש הולנדר, אנימטור בכיר בפיקסאר

      "מפלצות בע"מ", אחד הסרטים הכי מקסימים של אולפני האנימציה הממוחשבת פיקסאר (שנעשה בתקופה שבה כל סרט של פיקסאר היה אחד מהכי המקסימים שלהם) חזר השבוע לסיבוב נוסף בבתי הקולנוע, למשך שבועיים בלבד, וכפי שמקובל, הגיע הפעם בגירסת תלת-מימד. המרת סרטי אנימציה ותיקים לתלת-מימד הפכה לעיסוק נפוץ למדי לאחרונה ("מלך האריות", "מוצאים את נמו" ו"היפה והחיה" כבר עברו טיפול כזה). לרגל האירוע, שוחחנו עם ג'וש הולנדר, מנהל הפקת תלת-מימד בפיקסאר, שהיה אחראי על המרת "מפלצות בע"מ" ו"מוצאים את נמו" לשלושה מימדים.

      "סרט תלת-מימדי מצולם בו-זמנית בשתי מצלמות – אחת לכל עין", מתאר הולנדר את התהליך. "בסרט אנימציה צריך רק להוסיף 'מצלמה וירטואלית' נוספת לזו שצילמה את הסרט בגרסה המקורית. במחשבי פיקסאר נשמרים גיבויים של קבצי המקור של כל הסרטים, עוד מימי 'צעצוע של סיפור'. הבעיה היא ש'מפלצות בע"מ' נוצר לפני יותר עשר שנים, והמחשבים והתוכנות שבהם אנחנו משתמשים התפתחו והשתנו מאז בהרבה. כמו שאתה בטח יודע, כל מעבר בין מערכת הפעלה או בין פורמטים שונים יוצר בעיות, ופעמים רבות קבצים ששמרת לפני עשר שנים לא יעבדו בתוכנות של היום. לכן היינו צריכים לבנות מחדש מערכת שתבין את הקבצים הישנים ולוודא שכל פרט בכל פריים בסרט נראה בדיוק כמו בעבר. לשלב הזה בתהליך אנחנו קוראים 'ארכיאולוגיה דיגיטלית'".

      "כאן מגיע החלק היצירתי של המעבר לתלת-מימד" הוא אומר. "צריך להחליט איזה 'עומק' לתת לכל סצינה, עד כמה אנחנו רוצים שפרטים ישקעו פנימה אל תוך המסך או יבלטו החוצה. לא תמיד זה כל כך פשוט. בהפקת סרט אנימציה דו-מימדי יש הרבה 'רמאויות' קטנות , שבדו-מימד לא ניתן להרגיש בהן, אבל בתלת-מימד הן פתאום ברורות לעין. התברר שדמויות שנראו כאילו הן סמוכות או נוגעות זו בזו בעצם עמדו במרחק גדול במרחב הווירטואלי, ונאלצנו לתקן את זה".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      דואגים לכל פרט ופרט. ג'וש הולנדר (צילומים: יח"צ)

      האם היו מקרים שבהם שיניתם פרטים בסרט כדי להתאים אותו לתלת-מימד?

      "ככלל, הסרט בגירסת התלת-מימד אמור להיות זהה לחלוטין לגירסה המקורית, מלבד הוספת מימד העומק. אבל היו נקודות מסוימות שבהן בכל זאת שינינו פרטים זעירים. אחד הדברים שהכי מפריעים בסרטי תלת מימד הוא כשעצם שבולט החוצה מתוך המסך חוצה את שולי התמונה, ו'נקטע באמצע' באופן שמושך תשומת לב. בסצינת הפתיחה של "מוצאים את נמו" יש שוט שבו רואים את דג הברקודה בקדמת התמונה כשהוא כמעט כולו בתוך הפריים – אבל הזנב שלו יוצא טיפה החוצה. לכן הרשינו לעצמנו להזיז את המצלמה מעט מאוד, כך שהברקודה יהיה כולו בתוך הפריים ולא ישבור את האשליה".

      בכלל, בסרטי פיקסאר התלת-מימדיים יש מעט מאוד עצמים שבולטים "פנימה" אל תוך המסך, בעוד סרטים רבים אחרים מנצלים כל הזדמנות כדי להקפיץ דברים "אל תוך" האולם. זה נובע ממדיניות מכוונת?

      "בהחלט כן. אנחנו חושבים ש'הקפצת' עצמים קדימה מהמסך מסיחה את הדעת מהסרט עצמו. אבל לאורך השנים האחרונות, שבהן למדנו הרבה על סרטי תלת-מימד והאופן שבו הם פועלים, גילינו שיש לכך גם סיבה אחרת".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      שינויים מזעריים בגרסה המקורית. מתוך "מפלצות בע"מ"

      הולנדר מסביר שבעיניים שלנו יש שתי מערכות שרירים, שאותן אנחנו מפעילים כל הזמן באופן לא מודע: אחת אחראית על המיקוד – פוקוס - של העיניים, והשנייה על ההתכנסות שלהן. שתי העיניים למעשה לא מביטות ישר קדימה, אלא מתכנסות – עין ימין פונה מעט שמאלה ועין שמאל פונה מעט ימינה, כך שקו המבט של שתיהן נפגש בנקודה שאליה אנחנו מביטים. ככל שהעצם שעליו אנחנו מביטים קרוב יותר, כך זווית ההתכנסות גדולה יותר. בעולם האמיתי, שתי המערכות האלה תמיד עובדות בסינכרון מושלם זו עם זו: ההתכנסות והפוקוס מכוונים תמיד לאותו המרחק בדיוק.

      "אבל כשצופים בסרט תלת-מימד, זה לא המצב" מסביר הולנדר. "אתה מסתכל כל הזמן על מסך שנמצא במרחק קבוע ממך, כך שזווית ההתכנסות לא משתנה, אבל הפוקוס הוא פעם קרוב ופעם רחוק. זה מה שגורם לכל אותם כאבי הראש ועייפות העיניים שאנשים רבים חווים בסרטי תלת-מימד. אנחנו גילינו שאפשר להפריד את ההתכנסות מהפוקוס למשך זמן קצר מבלי לפגוע בצפייה, אבל אם ממשיכים בזה פרק זמן ארוך, זה מעיק. לכן אנחנו מקפידים שבסרטים שלנו הפרטים החשובים בתמונה יהיו כמעט תמיד באותו העומק שבו מצוי המסך - לא בולטים החוצה ולא מרוחקים פנימה, וכך אפשר לצפות בסרט אפילו זמן רב ולשמור על תחושה טבעית, מבלי לעייף את העיניים. ישנם כמובן פרטים בעומק התמונה וגם מלפנים, אבל הם משמשים בעיקר כרקע, כדי להעניק הרגשה של עולם אמיתי יותר ובכך גם להתחבר יותר רגשית לדמויות".

      איזו סצינות בסרט, להרגשתך, הרוויחו הכי הרבה מהמעבר לתלת-מימד?

      "ב'מפלצות' ישנה הסצינה של מחסן הדלתות, שבה מייק וסאלי עוברים בכל פעם דרך דלת אל מקום אחר בעולם בני האדם. הדלתות שנפתחות אל תוך עולם אחר היו תמיד אלמנט ויזואלי מעניין, גם בדו-מימד, אבל התלת-מימד באמת מדגיש את המוזרות של המצב והופך את המראה למעניין יותר".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      הזדמנות להתחבר יותר אל הדמויות. מתוך "מפלצות בע"מ"

      איזה סרטי תלת-מימד, מלבד אלה של פיקסאר, אהבת לאחרונה?

      "ב'ראלף ההורס' עשו עבודה יפה מאוד בניצול התלת-מימד", פוסק הולנדר, שבאופן מאוד נכון פוליטית הולך על סרט של חברת האחות דיסני. "זה מאוד הולם את העולם שבו הסרט מתרחש, של משחקי המחשב, וזה אפשר להם לנצל את האפקט בדרכים יפות. גם 'חיי פיי' השתמש בתלת-מימד באופן מקורי ומוצלח. עוד לא יצא לי לראות את 'ההוביט' בתלת-מימד, שמעתי שהוא טוב".

      בשנים האחרונות אפשר היה להרגיש שהגישה של הקהל לסרטי תלת-מימד משתנה. לפני שנים בודדות הקהל התלהב מעצם קיומו של תלת-מימד, והיום יותר ויותר אנשים מכריזים שהם פשוט לא אוהבים סרטים כאלה ומסרבים לראות אותם. האם לדעתך הטרנד עומד לחלוף? ומה אפשר לעשות כדי להשאיר אותו רענן?

      "לפני ארבע שנים בערך התחיל מבול של סרטי תלת-מימד, אבל לא בכולם הוא היה מתוחכם במיוחד, וחלקם נעשו בלי שום מחשבה. זה גרם לתגובת-נגד של הקהל נגד התלת-מימד. אני מקווה שהתלת-מימד יחזור למה שהוא אמור להיות: אפשרות טובה להעשרת הסרט, עבור מי שרוצה בכך. מי ‏שרוצה לראות את 'מפלצות בע"מ' בתלת מימד – מוזמן, ומי שלא - לא נורא, יש לנו יופי של סרטים גם בדו-מימד. ‏כשמגבילים את הקהל, מפילים עליו את התלת-מימד בלי לתת לו אפשרות אחרת, ברור שזה יעורר התנגדות. להגביל את האפשרויות של הצופים זה אף פעם לא טוב".

      מצפים לגרסה החדשה של "מפלצות בע"מ"? ספרו לנו בפייסבוק