רוב ערב השידורים ההנג-אוברי של אמש, זה שהגיע מיד אחרי חגיגת הדמוקרטיה התזזיתית של שידורי הבחירות יממה קודם לכן, הוקדש למין חזל"ש מהוסס של מהדורות החדשות, כששם אחד נישא באופן שווה על שפתי של כל המגישים: יאיר לפיד. לפיד אמר ככה, לפיד יעשה אחרת בכל אופן, איש לא פיקפק בעובדה שבאופן כזה או אחר, מי שעד לפני כמה רגעים היה פובליציסט-מגיש הולך לנצח על התזמורת הזו.
קשה להכחיש את העובדה שלפיד הוא האדם של הרגע, אבל איכשהו זה לא הפך אותו לדמות מעניינת יותר אפילו בערב השיא של חייו. עפר שלח, שממציא את עצמו מחדש כסוג של מגה קונסיליירי, התעקש באחד מעשרות הראיונות שהעניק אודות הצלחת מפלגתו שהתקשורת מתקטננת בעניינים קואליציוניים פעוטים ומחמיצה סיפור אנושי ענק, אבל דווקא שלח הוא שמחמיץ: משהו בסיפור האנושי הזה פשוט חורק מדי. לפיד הוא האנדרדוג הכי לא אנדרדוגי, הסוס השחור הכי לבן, מנהיג המחאה הכי לא מחאתי שאפשר להעלות על הדעת. אם כל חייך היית בלב המיינסטרים, סיפור הסינדרלה שלך מדמיע מעט פחות.
הכתבה הכי מעניינת ומאירת עיניים של הערב שודרה דווקא אחרי מהדורות החדשות, ב"המקור" של רביב דרוקר בערוץ 10, בשעה שערוץ 2 כבר דפדפו הלאה ל"דה וויס". וזאת דווקא לא היתה הכתבה (החביבה כשלעצמה) שלהם על מטה לפיד, אלא כתבתו של ישראל רוזנר על אנשים שהמחאה החברתית, זו שכביכול המליכה כעת את לפיד (בכל זאת, הם הרי אחיו העבדים, זוכרים?), ייצגה באמת: מחוסרי דיור. רוזנר פגש אדם שאיבד את ביתו בעקבות מבצע עמוד ענן, דייר במאהל בשכונת ג'סי כהן בחולון ועוד אחד שביתו עלה באש בשריפה הגדולה בכרמל. האנשים האלה, שנעו בין אי-הצבעה בבחירות לבין הצבעות מחאה חסרות סיכוי למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, באמת היו סיפור אנושי ענק אבל איכשהו, בבחירות שלמות שעסקו בסוגיות של דיור וחברה, הקול שלהם אבד לחלוטין. הם לא מאמינים במהפך שלפיד, או כל פוליטיקאי אחר, מציע להם.
יש צדק והיגיון פואטי בכך שהכתבה של רוזנר, בתזמון הזה, שודרה בערוץ 10. היא לא מאפיינת את הקו של ערוץ 2 בימי חג לדמוקרטיה. לפיד, שמתהדר בנוצות המחאה, הוא קודם כל איש של ערוץ 2. הוא צמח בערוץ ומבטא את הערכים הקונצנזואליים שלו, ובמובן הזה המהפך שלו הוא לא באמת מהפך. אחרי הכל, בערב הבחירות, כור מחצבתו היה המנצח הגדול באמת, וגרף יותר אחוזי רייטינג ממנו ומביבי ביחד. צריך לזכור את זה כשמדברים על שינוי בסדר היום הלאומי: הכוחות האלקטורליים בישראל אולי מיטלטלים בעוצמה, אבל מדורת השבט הטלוויזיונית, שכבר 20 שנה מקפידה להיזהר מביקורתיות, מעדיפה לסגור את הערב עם איזה ריאליטי כשרונות ומייצגת במידה רבה את המיינסרים הישראלי יותר בנאמנות מהכנסת - לא מאבדת גרם מכוחה. לפיד הוא בסך שליח בממשלה של הערוץ שתיימיות הזאת, של האג'נדה נטולת האג'נדה שלה - וזאת בוודאי לא בשורה חדשה. יש לו עוד ארבע שנים לטעון בריש גלי שהוא עושה פוליטיקה חדשה, אבל בינתיים, וזו האמת המרה - הוא מעדיף לעשות טלוויזיה ישנה.
מה חשבתם על "המקור" אתמול? ספרו לנו בפייסבוק