שומר הסף: מה למדנו מפרסי גילדות המפיקים והשחקנים?

במהלך מערכת הבחירות האחרונה, נראה היה כי המטרה האמיתית של המושכים בחוטים אינה אלא להשפיל את הכתבים הפוליטיים ולהעמיד באור מגוחך את התחזיות שלהם. בדומה לכך, נדמה לפעמים כי כל עונת הפרסים הזו בנויה כך שהחזאים הקולנועיים ייאלצו לאכול את הכובע פעם אחר פעם.

תחושה זו התחזקה ביתר שאת בסוף השבוע האחרון, בו חילקו הגילדות החשובות של המפיקים והשחקנים את פסלוניהן, הכתירו את "ארגו" כמנצח הגדול של שני הטקסים והציבו אותו כפייבוריט לאוסקר.

לכאורה, זה לא אמור היה להיות מפנה דרמטי, אלא דבר מתבקש: אחרי הכל, בתחילת הסתיו הסתמן "ארגו" של בן אפלק כמועמד המוביל לזכות בפסלון המוזהב. כותב שורות אלה, לאחר צפייה ראשונה בו מתישהו באוקטובר, אף הכריז מעל דפי הפייסבוק המחייבים כי לא רק שהוא המנצח הכמעט בטוח השנה, אלא שסביר להניח כי היה קוטף את הפרס הגדול של האקדמיה האמריקאית לקולנוע בכל אחת מן השנים האחרונות לו רק היה מועמד בהן. ככה זה כשסרט מציג את השילוש הקדוש - הוא גם מופת של עשייה הוליוודית, גם נעשה בידי מישהו מן התעשייה וגם עוסק בה.

כך שעל פניו, הפסלון המוזהב כבר הונח ל"ארגו" על מגש של כסף. רק שאז נפל דבר: התפרסמו המועמדויות לאוסקר, והתברר כי שמו של אפלק לא הוזכר בקטגוריית הבימוי. לאור תקדימי העבר, ההדרה הזו היתה אמורה לגדוע באבן את השאיפות של הסרט – הרי לא ניתן ללכת עד הסוף אם הבמאי שלך לא מוערך. לפיכך, "לינקולן" של סטיבן שפילברג, שזכה לכל מועמדות אפשרית בכל מקום אפשרי, תפס את כס הפייבוריט ונראה היה כי הוא ידהר ללא מעצורים.

אך בסוף השבוע האחרון הקונספציה הזו התגלתה כשגויה לא פחות מן ההנחה שהוכרע המאזן הבין-גושי במערכת הבחירות לכנסת. העובדה ש"ארגו" זכה הן בפרס גילדת המפיקים והן בפרס האנסמבל של גילדת השחקנים על חשבונו של "לינקולן" מעמידה אותו מחדש לכל הפחות כמועמד שווה ערך, והפכה את התחרות לשקולה לחלוטין.

רבים אף יאמרו כי המותחן של אפלק הוא הפייבוריט הברור כרגע. מנגד, צריך לזכור כי כבר יש תקדים לכך שסרט זוכה בגילדת המפיקים והשחקנים ולא ממשיך את המומנטום לאוסקר, כך שניצחון של "לינקולן" על ארגו הוא עדיין בגדר האפשרי, ואסור שוב להיחפז להסיק מסקנות. כך או כך, ברור כי מדובר באחד הקרבות הדרמטיים שידענו בתולדות הטקס, ועד הרגע האחרון אי אפשר יהיה להמר בוודאות מי הזוכה.

בניגוד לתסבוכת סביב הפרס לסרט הטוב ביותר, בקטגוריות האינדיבידואליות הבהירה וחידדה גילדת השחקנים את המצב. את ארבעת הפרסים העניקה לארבעה שאמורים היו לזכות על פי כל התחזיות, ובכך ביססה עוד יותר את מעמדם כפייבוריטים לאוסקר.

הארבעה הם דניאל דיי-לואיס (שחקן ראשי) וטומי לי ג'ונס (שחקן משנה) מ"לינקולן", אן האתוויי (שחקנית משנה) מ"עלובי החיים" וג'ניפר לורנס (שחקנית ראשית) מ"אופטימיות היא שם המשחק". במקרה של שלושת הראשונים, נראה כי הם כבר עם רגל וחצי על במת האוסקר. במקרה של הרביעית, התמונה בכל זאת קצת מסובכת יותר.

הסיבה לכך היא שלפעמים יש הבדלים בין חלוקות הפרסים של הגילדה ושל האקדמיה. בשנה שעברה, למשל וכזכור, ויולה דיוויס מ"העזרה" קיבלה את הפרס הראשון ובכל זאת הפסידה את השני והיוקרתי יותר למריל סטריפ מ"אשת הברזל". לכן, יש לקחת בחשבון אי-התאמה באחת מארבע הקטגוריות, ואם זה כבר צריך לקרות איפשהו, סביר להניח שזה יתרחש בקטגוריה הצמודה מכל – זו של השחקנית הראשית. לורנס, פופולרית ככל שתהיה, עדיין נדרשת לעמוד שם מול מתחרות בסדר הגודל של ג'סיקה צ'סטיין ("כוננות עם שחר") ועמנואל ריבה ("אהבה"), שנושפות בעורפה.

באופן אישי, אני דבק באמונה כי הפרס ייפול ברשתה של לורנס. היא עצמה אהובה עד מאוד באקדמיה וכך גם סרטה, שבסוף השבוע האחרון המשיך לעשות חיל בקופות, וכעת מסתמן כי הכנסותיו ידגדגו את רף מאה מיליון הדולר.

"שומרי הסף" אולי יירשם כסרט התעודה הישראלי המצליח אי פעם בקופות המקומיות ו"חמש מצלמות שבורות" אמנם מקבל כתבות שער בעיתוני סוף השבוע, אבל אף אחד משני המועמדים הישראלים לאוסקר הדוקומנטרי לא משכיל למצב את עצמו כפייבוריט בקטגוריה. תואר זה שמור לדוקו המוזיקלי "שוגר מן", שזכייתו בפרס גילדת המפיקים ביום שבת האחרון הנציחה עוד יותר את הסטטוס היוקרתי שלו.

כלל אצבע בהלכות האוסקרים קובע כי הן בקטגוריית הסרט העלילתי והן בזו של סרט התעודה, זוכה בדרך כלל המועמד שביכולתו לרגש את הכמות הגדולה ביותר של צופים – ו"שוגר מן" הוא בהחלט כזה. אגב, אם טרם ראיתם אותו, רוצו לעשות זאת (הוא זמין בפורמט ביתי).

קצת אחרי עלות השחר ביום ראשון שעון ישראל אפשר יהיה לסמן וי על סופו של אחד מן האירועים החשובים בלוח השנה הטרום-אוסקרי: פרסי גילדת הבמאים, שהם אולי היוקרתיים, החשובים והמכריעים מבין אלה של הגילדות.

לקראת ההתרחשות הזו, אפשר לשרטט שלושה תסריטים אפשריים. הראשון, והריאלי מכולם – סטיבן שפילברג זוכה, מה שאומר לבטח כי הוא לוקח את האוסקר בקטגוריית הבימוי, ואילו "ארגו" ו"לינקולן" צמודים בקטגוריית הסרט.

התסריט השני, והריאלי רק קצת פחות – בן אפלק לוקח את פרס הגילדה, מה שאומר כי "ארגו" קוטף כמעט בוודאות את האוסקר לסרט הטוב ביותר (אבל האוסקר לבמאי הטוב ביותר הולך למישהו אחר, כי אפלק כזכור לא מועמד אפילו לפרסי האקדמיה).

התסריט השלישי, הפחות סביר והכי מסעיר – לא אפלק ולא שפילברג לוקחים את פרס הגילדה, שנופל בחלקם של אחד משלושת המועמדים האחרים – קתרין ביגלו ("כוננות"), טום הופר ("עלובי החיים") או אנג לי ("חיי פיי"). תרחיש כזה יטרוף מחדש את כל הקלפים, ואם באמת ייצא לפועל, יצריך דיון נרחב בשבוע הבא.

אמנם עונת הפרסים הנוכחית רחוקה מלהסתיים, ובכל זאת אפשר כבר להתחיל לדבר על סרט שאמור להתגלות כדומיננטי במירוץ לאוסקר 2014. מדובר ב"Fruitvale", סרטו הראשון ודל התקציב של ריאן קוגלר בן ה-26, העוסק ביום האחרון בחייו של צעיר אפרו-אמריקאי שנורה למוות בידי המשטרה.

הדרמה הריאליסטית קטפה השבוע בפסטיבל סאנדנס שני עיטורים חשובים – גם את הפרס הגדול של חבר השופטים וגם את פרס הקהל. נוסף לכך, קיבלה ביקורות טובות ובאופן כללי עוררה תהודה רבה. תגובות מסוג זה כבר התגלו כתחנה הראשונה בדרך לאוסקר של "פרשס" ו"חיות הדרום הפראי", שגם הם עסקו בקהילה האפרו-אמריקאית. לכן, יש סיבות להאמין שגם ""Fruitvale" יבנה לעצמו עם הזמן מומנטום דומה לקראת 2014, ואפשר רק לקוות שגם בשנה הבאה המירוץ לאוסקר יהיה מעניין ואיכותי כמו השנה.

אז על מי אתם מהמרים? דברו על זה בפייסבוק