לפני חמש שנים קיבלה הבמאית סוזנה ווייט את הזדמנות חייה: לבלות ארבעה חודשים באפריקה עם אלכסנדר סקרסגרד. בתמורה היא נדרשה לביים סדרה על חיילי מרינס בעיראק. "אני אישה בת מזל", היא מודה בפשטות, "וכן, אולי יש לי את העבודה הכי טובה בעולם". ווייט, 53, בריטית ממוצא יהודי שביימה עד אז בעיקר סדרות וסרטים לטלוויזיה הבריטית, היססה קצת. "לא הבנתי מילה מהתסריט", היא מודה. "התקשרתי לסוכנת שלי ואמרתי לה שאין מצב. אז שלחו לי מילון של המארינס. רק בקריאה שנייה הבנתי מה קורה שם". התוצאה היתה "דור מזוין", כנראה המיני-סדרה הכי טובה שאי פעם נעשתה ב-HBO, שבעה פרקים שתחמו את התקיפה האמריקאית בעיראק, עיצבו מחדש את ז'אנר סרטי הדרכים והציגו לעולם את אלכסנדר סקרסגרד, בלי חולצה, רץ באיטיות בשדה תבואה.
בימים אלו משודר ב- HOT VOD פרויקט שאפתני נוסף של ווייט, "הג'נטלמן האחרון". המיני סדרה, חמישה פרקים בהפקת הBBC, מבוססת על ארבעה ספרים מאת פורד מדוקס פורד ומתרחשת סביב מלחמת העולם הראשונה. בתפקיד הראשי, האנטי גיבור שלא מסוגל לאהוב, ליהקה ווייט את בנדיקט קאמברבץ' ("שרלוק" הגאוני), וסביבו את רבקה הול, בתור אשתו הבוגדנית והמניפולטיבית ואת אדלייד קלמנס, בתור לוחמת זכויות האישה, הבלונדינית קצוצת השיער.
מכיוון שמדובר בדרמת-תלבושות על ראשית המאה ה-20, רבים ציפו לגרסה נוספת של "דאונטון אבי". "'דאונטון' מאוד טובה במה שהיא עושה, אבל זה ממש לא מה שאנחנו ניסינו לעשות", אומרת ווייט. "'הג'נטלמן האחרון' הוזמן הרבה לפני 'דאונטון', אז לא חשבנו עליהם כשעשינו את זה. אנשים השוו את זה בגלל התקופה, ובגלל העולם האריסטוקרטי, אבל המאמץ שלנו כל כך שונה. אנחנו מנסים לייצג את התקופה".
ולכן הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי, לצפות ב"הג'נטלמן האחרון". זאת לא טלוויזיה מהנה.
"ניסינו לעשות משהו הרבה יותר מורכב. ניסינו לבדוק איך היו יוצרים טלוויזיה באותה תקופה, אם היתה טלוויזיה. זה היה אתגר בשבילנו, אבל זאת יצירה מאתגרת גם לצופה, יצירה שאמורה לטלטל אנשים. זה לא הדבר הכי נוח לראות".
ניסית לעשות טלוויזיה שמחקה את המקצב, את הרעיונות האסתטיים, של התקופה. זה מאוד מזכיר את "בין המערכות", הספר שווירג'ינה וולף לא הספיקה לסיים.
"זאת מחמאה אדירה, כי בדיוק לשם כיוונו. פורד היה כותב מודרניסטי, חבר של פיקאסו, הכיר את ג'יימס ג'ויס, את עזרא פאונד. מה שניסינו לעשות זה לייצג את התנועה המודרניסטית דרך הטלוויזיה. זאת מטרה מאוד מאתגרת ואמביציוזית. למשל כשעשינו את 'בית קדרות' (Bleak House), לפי ספרו של צ'רלס דיקנס, ניסינו ליצור את מה שהוא עשה סיימנו כל פרק בקליף האנגר. כך זה פורסם גם בתקופתו: כל שבוע יצא פרק, וכל שבוע הסתיים הפרק באיזה קטע מותח.
"אני אוהבת לרענן דברים. אני עייפה מקלישאות. אני מנסה למצוא את הפורמט שמתאים לסוג הכתיבה. גם ב'דור מזוין' יצרתי תחושה מיידית של איך זה להיות בסיטואציה הזאת. יש סצינות מאוד צפופות בתוך ההאמרים, ואז לפעמים הלכתי אחורה, וניסיתי לתת את התחושה של מסופוטמיה הענקית שמולנו, את העולם הגדול שהיה פה הרבה לפני והרבה מעבר לחיילי המארינס שנמצאים פה עכשיו. ב'הג'נטלמן האחרון' ניסיתי לייצג את העולם המודרניסטי בצורה שתיראה כמו טלוויזיה מודרניסטית. זה אמור לנער אנשים, לאתגר אותם, בדיוק כמו שלהסתכל על ציור של פיקאסו זה לא דבר נעים, אלא משהו שרודף אותך. את ממשיכה לחשוב על הגרניקה, גם אם את לא מבינה מיד מה את רואה".
את מדברת על סוג חדש של צפייה בטלוויזיה. שרואים את אותה יצירה כמה פעמים, שמקדישים לה זמן, לא משהו שתופסים במקרה כי הוא משודר עכשיו.
"אני חושבת שאנחנו בעולם חדש, שבו אנשים רואים טלוויזיה במארז צפייה. 'הסמויה', למשל, קיבלה חיים חדשים לגמרי במארז ה-DVD. כך גם 'טרמה', 'בטיפול', כל הסדרות של HBO הן סדרות שדורשות להתייחס אליהן כאל יצירה שלמה. זה מה שניסינו לעשות גם בג'נטלמן. גדלתי בבית שבו לטלוויזיה היה תפקיד אדיר. אני זוכרת שראיתי את הנחיתה על הירח, אני זוכרת את הכוח של הטלוויזיה להעביר אותך לעולם אחר, ולכן יש לי עדיין אמון גדול מאוד בטלוויזיה. יש הרבה טראש, אבל יש דברים אדירים. מאוד מרגש לראות מה קורה בשנים האחרונות, במקומות כמו HBO, וזה מדהים שהBBC- מימנו את 'הג'נטלמן האחרון', משהו כל כך מאתגר. וזאת היתה החלטה מצוינת".
הזדמן לך לא מזמן לביים פרק אחד של "אימפריית הפשע", עוד דרמה תקופתית של HBO. איך זה מרגיש להיכנס לסדרה של מישהו אחר?
"זה היה מדהים. קודם כל מישהו משלם לך כדי לבלות חמישה שבועות בניו יורק, ובכל בוקר באים ומסיעים אותך לעבודה. העבודה על הסדרה היתה מדהימה. הצוות שם מדהים. סטיב בושמי הוא אחד האנשים הכי נחמדים שפגשתי. מה שכן, זה מאוד מאתגר להיכנס לתוכנית של מישהו אחר. כולם מכירים אחד את השני ואת האורחת. טים ון פטן קיבל אותי כך שלא ארגיש כמו המורה המחליפה. הם שחקנים מעולים. מייקל שאנון שחקן מדהים, וקלי מקדונלד נפלאה. את סטיבן גרהם, שמגלם את אל קאפונה, לקחתי ל'הג'נטלמן האחרון'".
"יש שני דברים חשובים מבחינתי: תסריט וליהוק", אומרת ווייט, " אם עושים את הליהוק לא נכון, אין איך להציל את הסדרה. ב'הג'נטלמן האחרון' יש 110 שחקנים, ולא סיימתי את תהליך הליהוק כשהתחלנו לצלם. אני חושבת שחשוב לחכות לאדם הנכון ולא ללכת על מי שיש".
ואיך היה לעבוד עם שני הגברים הכי שווים בעולם?
"בנדיקט ואלכס שניהם שחקנים מאוד רציניים. בנדיקט אוהב לדבר על העבודה שלו, הוא עובד מאוד קשה, נושא איתו את הספר שעליו מתבסס התסריט כאילו זה התנ"ך. הוא עבד על התפקיד שלו מכל זווית אפשרית, איך הוא מבטא מילים, איך הוא עומד. בפוסט פרודקשן הוא בא והקליט מחדש כמה מילים, כי הוא לא חשב שג'נטלמן במעמדו, כשהוא נסער, יבטא את האיי שלו כמו שהוא ביטא אותה בצילומים. הוא רצה להגיע להגייה מושלמת. בנדיקט מתקשר אלי די הרבה, הוא חבר טוב וגבר מקסים.
אלכס הוא שחקן מאוד רציני בצורה אחרת. הדמות שלו ב'דור מזוין', קולברט, הוא מתבודד. ולמרות שאלכס עצמו הוא הבחור הכי מקסים וידידותי, כל זמן הצילומים הוא נשאר לבד, ויצא אלינו רק ביום הולדת שלו. בצורה מאוד שבדית הוא השתכר ואז וחזר להיות לבד. הוא מאוד רציני בתור שחקן, ואין אנשים נחמדים ממנו. ההצלחה לא קלקלה אף אחד משניהם. הם שניהם עם רגליים על הקרקע ואנשים מקסימים. אני שמחה בזה".
נדמה שהבמאית היחידה בעולם היא קתרין ביגלו, וחוץ ממנה התחושה היא שאין נשים בתפקיד הזה.
"יש הרבה נשים שרוצות לביים, אבל זה קריירה שקשה לפצוח בה. צריך ללהק אותך, את צריכה מפיק שיסמוך עלייך שתשלטי בצוות שלו ולפעמים מדובר בסט של 200 איש שאת צריכה לנהל. יש יותר ויותר נשים שרוצות לעשות את זה, אבל הן לא תמיד מקבלות את מה שהן רוצות. קתרין ביגלו התחילה עם שינוי המגמה. זאת קריירה מאתגרת, במיוחד עם ילדים. אבל אם הנשים הנהדרות במחלקות האיפור וההלבשות מצליחות לג'גל בין ילדים לבין השעות הארוכות על הסט, ונדמה שהן מוצאות את הזמן, גם אנחנו יכולות".
גם את הצלחת לעשות את השניים.
"יש לי שתי תאומות בנות 15. את יכולה לחפש אותן ב'הג'נטלמן האחרון', בסצינת המקלחת. אני תמיד מצלמת אותן לדברים שלי, והפעם אפילו יש להן שורות".
הן רוצות להיות שחקניות?
"אחת רוצה להיות רופאה, השנייה וטרינרית".
ילדות יהודיות טובות.
"האמת שהמשפחה של אבא שלי היא יהודית-הונגרית. בילדותי הגעתי די הרבה לתל אביב, היתה לי אצלכם דודה-רבא והייתי מגיעה לבקר אותה. כבר הרבה שנים שלא הייתי".
ועכשיו יש לך קשר לישראל?
(כחכוח). "ראיתי 'הומלנד'. סדרה מצוינת".
מה חשבתם על "הג'נטלמן האחרון"? ספרו לנו בפייסבוק