"חופשה נעימה": ראיון בלעדי עם הבמאי בן וויטלי

הבמאי הלוהט והמוערך בן וויטלי, שסרטו הקומי-רצחני "חופשה נעימה" הוצג בפסטיבל הקולנוע הבריטי בישראל וכעת מגיע לאקרנים, מספר למה כולנו צריכים להיערך לאפוקליפסה

אבנר שביט, קאן
14/02/2013

לפני כשבועיים נפתח בסינמטקים ברחבי הארץ פסטיבל הקולנוע הבריטי, ובין הסרטים הרבים שהוקרנו בו, יש גם כאלה הזוכים להפצה מסחרית בישראל. אחד מהם הוא "חופשה נעימה", "Sightseers" במקור, שעורר התלהבות רבה עוד בהקרנת הבכורה שלו לפני כמה חודשים בקאן. מאז המשיך לצבור שבחים, עיטורים וכותרות. כל זאת, הודות לדרך שבה הוא מערבב בין רומנטיקה, גרוטסקה, הומור ופיוט כדי לתאר את מסע הקרוואנים הרצחני של צעיר אנגלי וזוגתו.

את הלהיט הזה ביים קולנוען לוהט כשלעצמו. הכוונה לבן וויטלי הצעיר, יליד 1972, שהיה לאחד מן הבמאים הבריטיים המבטיחים בדורו הודות לשתי עבודותיו הקודמות והמוערכות – סרט הביכורים שלו "Down Terrace" מ-2009, אך בעיקר "קיל ליסט" מ-2011, אחת היצירות הקולנועיות המטרידות ועוכרות השלווה של תחילת העשור.

וויטלי הבין כי "קיל ליסט" הוא אחת מן הדוגמאות העכשוויות הנדירות שבאמת ראויות לתואר "סרט אימה", ובדיוק בגלל זה שאף לעשות משהו ברוחו של "חופשה נעימה", שאינו זוועתון פר אקסלנס, ויש בו ממד קומי מובהק. כך הוא מספר לי ולכמה עיתונאים נוספים במפגש המתקיים בריביירה, מיד לאחר הקרנת הבכורה העולמית של המהתלה הרצחנית. "ידעתי שאם אעשה סרט אימה, אקוטלג לעד כבמאי שזה כל מה שהוא יודע לעשות, והרבה דלתות ייסגרו בפניי", הוא מספר. "חוץ מזה, אני חייב לומר ש'קיל ליסט'' הכניס אותי לדיכאון. הוא באמת ובתמים חתיכת סרט מזוויע, והעבודה עליו, בכל השלבים שלה, היתה קשה ומדכדכת, עד כדי כך שבמבט לאחור הסתכלתי בו ושאלתי את עצמי – 'למה מכל האפשרויות שבעולם, עשיתי דווקא משהו כזה?' אז החלטתי להקדים תרופה למכה וכדי למנוע מראש חרטות כאלה, ליצור הפעם משהו הרבה יותר קליל, משוחרר וכיפי".

טוב לדעת (מקודם)

מבצע מיוחד לגולשי וואלה על המזרונים הטובים בעולם

מוגש מטעם ד"ר קומפורט

"חופשה נעימה": הטריילר

יהיו כאלה שיגידו שהסרט הזה עוד יותר מזעזע מבחינתם, כי איזה מן דבר חולני וא-מוסרי זה להציג באופן הומוריסטי שני פסיכים שקוטלים חפים מפשע הנקרים בדרכם?

"בעיני זה דווקא אחד הדברים הכי מוסריים שאפשר לעשות. ככה אתה מעורר את הקהל, גורם לו לחשוב. הצופה רואה את הרצח, מתפתה לצחוק ממנו ואז נהיה במובן מסוים שותף לפשע, מה שגורם לו לשאול את עצמו – 'רגע, ראיתי עכשיו מישהו שוחט מישהו אחר ודי נהניתי מזה, מה זה אומר עליי?'".

כך או כך, גם אם "חופשה נעימה" קליל יותר מ"Kill List", גם בו יש אלימות בוטה, ושוב לא בחלת באמצעים ולא נרתעת להציג ברוטליות במלוא הזוועתיות שלה.

"נכון, וגם זה עניין מוסרי מבחינתי. בעיני זה לא אחראי להציג אלימות בלי לחשוף את ההשלכות שלה. ככה אתה נותן לצופים ליהנות בלי לאלץ אותם להתמודד עם התוצאות. חוץ מזה, אני אוהב לערבב בין רגשות מסוגים שונים. אתה גורם לצופה לצחוק ואז להזדעזע, להזדעזע ואז לצחוק... ככה אתה מגביר לו את קצב פעימות הלב, ומה שלא יהיה, אתה מבטיח שהוא ירגיש משהו".

בהקשר של האלימות, מה שמשותף לשני סרטייך האחרונים הוא התפיסה כי משהו אפל מסתתר בעולם. גם פה וגם שם, אתה מראה איך אנשים רגילים לכאורה יכולים להתגלות כפסיכופתיים קטלניים.

"אני פשוט חושב שהציוויליזציה פחות מודרנית ממה שנהוג לחשוב. האדמה ספוגה בכל מיני דברים איומים שקרו בעולם באלפי השנים האחרונות, ומדי פעם, אם אנחנו זזים ימינה או שמאלה, הם צצים להם מעל פני השטח. זה ככה באנגליה, אבל גם בשאר אירופה. בסופו של דבר, כולנו עדיין פראיים עמוק בתוכנו, ובכולנו טמון פוטנציאל לעשות משהו איום. אני לא אומר שזה יקרה מחר בבוקר, אבל ממש לא אתפלא אם מתישהו משבר יטלטל את העולם, ונראה ברחובות אפקוליפסה מהסוג שיש בסרטי זומבים. אנשים יאכלו אחד את השני ואנחנו נצטרך להתבצר בבית עם נשק".

"זה מה שקורה כשיושבים כל היום על התחת". בן וויטלי(צילום: GettyImages, ג'מל קונטס)

את המשפט האחרון אומר וויטלי בנימה מעט מבודחת. בכלל, אף שיש בו משהו יהיר, ישיר ומחוספס, הרי שבדומה לכמעט כל מרואיין בריטי בנמצא, הוא גם שופע הומור, כולל כזה עצמי. כך, למשל, הוא מדבר בחיוך רחב על משקלו הרב, ומתייחס בשעשוע לעובדה שכמו פיטר ג'קסון, גיירמו דל-טורו ואחרים שהחלו את דרכם ביצירת אימה דלת תקציב, גם הוא ניחן בכרס בריאה. "זה בגלל שרבים מהעולם שלנו התחילו בתור עורכים, אנימטורים, אנשי אפקטים וכדומה", הוא מסביר, "אז מרוב לשבת על התחת ולעבוד מול המסך, זה מה שקרה לנו".

במוזיקה וויטלי מעולם לא התעסק, אך הוא ניחן בטעם טוב, ובהתאם לכך רצוף "חופשה נעימה" בצלילים מרגשים, ובהם למשל "Tainted Love" וכמה שירים של קראפטוורק. הבמאי מייחס לפסקול חשיבות רבה, ולכן שמח להסביר את הרציונל מאחוריו: "היו לי שני רעיונות. קודם כל, רציתי לשים את הגל החדש של הפאנק הבריטי בצד הגל החדש של הפאנק הגרמני, גם כדי להזכיר או להבהיר למי שלא יודע שבהתפתחות המוזיקלית הזו, הגרמנים היו שם לפנינו, וגם כדי להמחיש את האמונה שלי שבמציאות תמיד קיימים כמה שכבות, של משהו שקיים ושל משהו שהיה שם לפניו".

והרעיון השני?

"שרוב השירים יהיו גרסאות קאבר, כמשל לעובדה שהסרט מתחיל בזה שהגיבור טרוף דעת וזוגתו תמימה למדי, אבל אז היא מתחילה לחקות אותו ולעשות קאברים לפעולות שלו, ובסופו של דבר מצליחה להציג גרסאות כיסוי שמתעלות על המקור".

אכן, אפשר לומר שאצלך הנשים הן רוצחות טובות יותר מהגברים, לא?

"כן, אין ספק שהגיבורה כאן קטלנית יותר, אבל זה לא בהכרח מעיד על כל הנשים בעולם".

חופשה נעימה.
"אין כאן את יו גרנט, אבל יש סקס, אלימות וכלבים קטנים". מתוך "חופשה נעימה"

לסיכום, מבט אל העתיד מגלה כי בהתאם למידת ההערכה כלפיו, שולחן העבודה של וויטלי עמוס. הוא כבר השלים את "A Field in England", סרט על מלחמת האזרחים האנגלית שמעורר עניין רב בתעשיית הקולנוע וייתכן בהחלט שיזכה להקרנת בכורה יוקרתית בפסטיבל קאן 2013. לאחר מכן, יגיע "Freakshift" פרי עטו, שמוגדר כ"סרט שוטרים נגד מפלצות" ועם תקציב של 15 מיליון דולר, נרשם כפרויקט עתיר התקציב בקריירה שלו, וקפיצת מדרגה מבחינתו.

עד שנראה את שני אלה, אפשר להתענג על "חופשה נעימה", ובהחלט כדאי לעשות זאת. כפי שוויטלי בעצמו מכריז – "נכון, זאת לא קומדיה בריטית טיפוסית עם יו גרנט, אבל יש כאן אלימות, סקס, כלבים קטנים, קרוואנים ואטרקציות תיירותיות, אז מה עוד אפשר לבקש?".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully