בית התקליט עם קרח תשע

כמו כל זכרון מהאייטיז גם כאן ישר קופץ הקליפ מ"זהו זה". מכת הסנר של ז'אן ז'אק ז''ל, הסאונד המדהים, אלפנט וכל הסיפור. זה טקסט אדיר שעושה לי תמיד לבכות. "אני לא זז מכאן עד סוף הצד - זה קטע נהדר". יש יותר מרגש מזה?

לפני ששמעתי את השיר הזה כבר הכרתי את דיוויד בואי, אבל רק את הלהיטים. השיר הזה פותח את האלבום הראשון שקניתי של בואי, ותחושת הצמרמורת והתרוממות הרוח שחשתי ברגע שנכנס הפזמון תישאר איתי תמיד. יש הרבה סיבות לאהוב מוזיקה, שונות ומשונות, אבל הרגע ההוא היה מעבר לעוד סיבה: הוא הסיבה.

שנת 1986. אני זוכר אותי ואת אחי קונים את התקליט ביום שישי רגע לפני שנסענו לחיפה לישון אצל סבתא ולבקר את הדודים. בילינו את כל סוף השבוע בהאזנה וקפיצות על המיטה של סבתא. הרומן עם הרוק הישראלי התחיל אצלנו.

בגיל 12 היו לי כל מיני רעיונות לגבי עצמי. חשבתי לכתוב מחזות, להיות איש עסקים, גזרתי על עצמי משמעת מים כהכנה לשירות בסיירת מטכ"ל... ברגע ששמעתי את השיר הזה, זה היה כאילו העולם שלי נחצה לשניים. ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות, וידעתי איך אני מתכוון לעשות את זה. "את אומרת שיר זה רק שיר, ומה זה רדיו ? – זה רק מכשיר, ורוקנ'רול זה לא הכל. אני אומר נכון. אבל אנ'לא יכול....אני כבר נגוע!"

נעורים בפרברים, והרצון הזה לצאת החוצה, לשנות משהו - הכרנו את זה טוב מאוד, וזאת הסיבה שהקמנו את קרח תשע הסטון רוזס היו האלבום שמסביבו התכנסנו, השם שנזרק בחדר כל פעם שיצא איזה מהלך תופים מגניב, מלודיה מתוקה, או מפל של גיטרות. ככה רצינו לעשות את זה.

הופעת האיחוד של קרח תשע תתקיים ביום רביעי, 6 בפברואר, בשעה 22:00 (פתיחת דלתות ב-20:30) במועדון הבארבי בתל אביב.

מתכננים ללכת לאיחוד של קרח תשע? ספרו לנו בפייסבוק