היכולת לקפוץ לרגע ולראות איך החצי השני חי הוא דבר שעניין את האנושות בעצם מראשית התרבות המערבית מאודיסאוס שהתחפש לקבצן ועקב אחרי מחזריה של פנלופה אשתו העגונה, ועד למארק טווין ו"בן המלך והעני" שלו שהעז להישיר מבט אל פערי המעמדות בבריטניה של המאה ה-19. "בוס בהסוואה" מפרמט את הסקרנות הבריאה הזו, יחד עם קורטוב של "חייך, אכלת אותה", ועם זיק של רגישות חברתית.
העומד בבסיס פורמט הריאליטי הבריטי הוא ההבנה שאם אין מי שמחזיק את בסיס הפירמידה, רוב הסיכויים הם שהיא תקרוס בשלב כזה או אחר, ונקודת המוצא היא זו שמוכרת לכולנו פערי המעמדות והמחייה רק הולכים וגדלים. ב"בוס בהסוואה" חוזרים מי שנמצאים בעמדות מפתח בחברות שלהם מנכ"לים, מנהלים ובעלי עסקים, אל תחתית שרשרת המזון התעסוקתית שלהם, ויוצאים לעבוד בשטח כשהם מוסווים כך שהחפ"שים לא יזהו אותם. בין אם מדובר בבוס שנולד עם כפית זהב בפה (מקרה שנפוץ יותר מחוץ לישראל בתוכניות המשודרות בארצות כארה"ב, קנדה, אוסטרליה ושאר 15 המדינות שאימצו את הפורמט לשידור) ובין אם מראש זהו בוס שסלל את דרכו מהתחתית אל הפסגה הרי שבתוך חליפת העסקים וכיסא המנהלים קל לשכוח איך נראה הנוף מקומת המשרתים.
בכל פרק של "בוס בהסוואה" ייצא אחד מקודקודי המשק הישראלי (מנכ"ל פיצה האט, בעלי קפה קפה וכיוצא באלו), כשהוא מתחזה לעובד חדש בחברה באחד מאגפיה הנמוכים ביותר כך הצופים זוכים בהנאה שבלראות את הביג בוס מפשיל שרוולים ומתלכלך, והוא מצדו לומד איך הדברים מתנהלים באמת בעסק שלו. מוכרחים לסייג כאן כדי לראות איך הדברים *באמת* מתנהלים, יש אולי להתקין מצלמות נסתרות ולא לשלוח צוות טלוויזיה; כבר הוכח בעבר שבצפייה במתרחש או תיעוד של פעולה יש מה שנקרא "הטיית הנסיין" אם תדעו שאתם מצולמים מן הסתם תשתדלו לתפקד במלוא הרושם. אבל נניח את השפעת המצלמות על המצולם בצד, ואפילו את עבודת הליהוק שמשתדלת לשלוף את העובדים המסורים או המיוחדים יותר מתוך המאסה, וממרכזת אותם כחונכים של הבוס בהסוואה.
בסופו של עניין אפשר להתבונן גם על "בוס בהסוואה" כעל ריאליטי משוכלל, שעורך מניפולציה רגשית כמו כל ריאליטי שעושה זאת. הבוס הגדול מגלה את גווניו האנושיים, מפשל, נבוך, ולומד על בשרו שכדי שהוא יישב במשרד הפינתי עם הנוף, יש מי שצריכים לשמן בידיהם את המכונות שימשיכו להזרים כסף. אחרי כמה ימים בהם הבוס מתלווה לעובדים שונים שלו, ומבצע לצדם את העבודה השחורה, הוא מזמן אותם לשיחה ולטקס הרמת הלוט חגיגי מעל לזהות האמיתית שלו. במעמד הזה, מבצע הבוס את מוב הריאליטי ההכרחי רק שכאן זה לא בחסות סבון כלים עדין במיוחד לעור הידיים הוא מצ'פר את העובדים המצטיינים, מחלק מענקים בצורות כאלו או אחרות, וגם מסיק מסקנות יישומיות באשר לתמונה הרחבה ביותר מול המחדלים שנגלו לפניו.
אפשר להיות ציניים, בחזקת ריאליטי הוא ריאליטי הוא ריאליטי; אבל האמת היא שעם כמה ששורש ר.ג.ש איבד מהאפקט שלו בכל הנוגע לטלוויזיה מהסוג הזה "בוס בהסוואה" היא מרגשת ורגישה. היא נעשית מתוך מודעות יתרה שסרטים דוקומנטריים על קשיי היומיום הם עסק די מדכדך בסופו של דבר, ולעולם לא יהיו מוצר פריים טיים; עוד במשוואה נלקחת החיבה התקופתית לריאליטי ולחוקיו גאולה דרך הביבים, סיפורי סינדרלה, וידויים מרגשים ושפע של סינקים דומעים למצלמה. להבדיל מ"בחזרה לתחתית" הדוקומנטרית של ערוץ 8, שליוותה מנהלים החוזרים ליום עבודה בתחתית הפירמידה עליה הם מופקדים, "בוס בהסוואה" בנויה בדיוק על פורמטי ריאליטי מוכרים; בבחינת אם אי אפשר לנצח אותם, נצטרף אליהם או לכל הפחות נשתמש בפלטפורמה כדי להעביר את המסרים החשובים לנו. במקרה הזה יציר הכלאיים עובד, ואפילו מוצדק הרבה יותר מתוכניות ריאליטי אחרות שהזיוף, הצדקנות והעמדת הפנים הנצלנית זועקים לשמיים.
"בוס בהסוואה" לא תבטל את אי הנוחות אל מול תוכניות כמו "אמא בהחלפה" או "סופר נאני" בהן נדמה שיותר משהמשתתפים מתועדים, הם מנוצלים לצרכי בידור, והיא לא תצליח להכשיר מחדש את כל ענף הריאליטי רק בכוחות עצמה. אבל היא כן יכולה לסלול דרך לטלוויזיה שמשתדלת לאזן בין שעשועים לגלמים אטומים ובין מוצרים טלוויזיוניים שיש בהם איזו זקיפות קומה ועמוד שדרה מוסרי.
ראיון עם סטיבן למברט, יוצר "בוס בהסוואה"
מה אתם חשבתם על "בוס בהסוואה? ספרו לנו בפייסבוק