התהייה הנצחית "שוורצנגר או סטאלון"? עומדת עתה למבחן מחודש: שבועיים לאחר עלייתו של "עומד אחרון" בכיכובו של מושל קליפורניה לשעבר, הגיע לאולמות בסוף השבוע האחרון "כדור בראש", עם חברו משכבר הימים בתפקיד הראשי.
הפעם, כבר מדובר היה באירוע מיוחד פחות. בניגוד לשוורצנגר, סטאלון הרי מעולם לא לקח הפסקה מקולנוע. במקרה זה, ציון הדרך אחר זהו שיתוף הפעולה הראשון שלו עם וולטר היל, מן הוותיקים, הפוריים והמוערכים ביוצרי האקשן ההוליוודיים, שמשום מה מעולם לא עבד עמו.
הקולנוען המשופשף המציא למעשה ב"48 שעות" מ-1982 את ז'אנר מותחני הפעולה המצוותים שני גיבורים שאופיים שונה לחלוטין ולעתים גם עומדים משני צדי המתרס של החוק, והוא שב לעשות זאת גם כאן: סטאלון נכנס לעורו של רוצח שכיר, קאנג סונג האלמוני למדי והסימפטי בהחלט מגלם שוטר. השניים עוינים זה את זה, אך כיוון שאותו נבל אחראי למות כל אחד משותפיהם המנוחים, עליהם להתגבר על החשדנות ההדדית ולאחד כוחות כדי לנקום בו.
היל מתאר את מסע הנקמה הזה בדרך מספקת ומהנה. "עומד אחרון" ניסה גם הוא ליצור כהלכה מותחן פעולה בכיכובו של שרירן מזדקן, אבל עשה בדרך את כל הטעויות האפשריות. "כדור בראש", בניגוד לכך, מראה איך כן יש לעשות זאת.
את ההבדלים בין השניים אפשר לתמצת בשלוש נקודות. ראשית, ב"עומד אחרון" לא סמכו כנראה על שוורצנגר, ולכן הקיפו אותו במספר עודף של דמויות משנה מיותרות ברובן, העניקו לו זמן מסך מועט מדי ולא איפשרו לו להביא את עצמו לידי ביטוי. ב"כדור בראש", לעומת זאת, מניחים לסטאלון לנהל את ההצגה, וגם שותפו למסע הנקמה בסופו של דבר עומד בצלו. כך יש לו הזדמנות להראות מה שהוא יודע ומה שהוא עדיין יכול, והפרד המהימן מוכיח כי בכוחו לשאת היטב את האקשן על גבו, בעוצמה ובכריזמה.
נקודה נוספת היא שב"עומד אחרון" גם לא האמינו כי עדיין אפשר ליצור בעידן הציני הזה סרט פעולה נטו מהסוג שהיו עושים פעם. לכן, מילאו אותו בהומור, אירוניה ומודעות עצמית, עד שטעמה של התוצאה היה כמו זה של תבשיל פושר שטבח חסר ביטחון הטביע ביותר מדי תבלינים. ב"כדור בראש", בניגוד לכך, אין את כל זה, והוא מציג אקשן בצורה טהורה ועניינית. בצלחת העוף שהיל מגיש לנו אין שומן או עצמות רק בשר, וטוב שכך, שכן הוא עסיסי ומשביע.
באשר לזהות העומד מאחורי המצלמה, הרי שכאן ניצב השוני השלישי והחשוב מכל בין שני הסרטים. את התוצר של שוורצנגר ביים קים ג'יי-וון, יוצר דרום-קוריאני מבריק שאישיותו נמחקה לחלוטין בתוך העשייה הנוסחתית. למעשה, נראה היה של"עומד אחרון" לא היה במאי, אלא רק תסריט (חלש כשלעצמו) ושחקנים שהוציאו אותו לפועל באופן אוטומטי ומכני.
לעומת זאת, אף שגם "כדור בראש" הוא בסך הכל סרט ז'אנרי דל תקציב וחסר יומרות, אפשר גם אפשר להרגיש בו את מגע ידו של היל. כהרגלו, הוא מתאר את זירת ההתרחשות ניו אורלינס במקרה זה כמעין מערב פרוע, שבו החוק היחיד הוא שרק החזק שורד. כמיטב המסורת, הוא גם מציג את אחד הגיבורים הרוצח השכיר שמגלם סטאלון כמעין קאובוי, שרק הניכור שלו מן הציוויליזציה אכן מאפשר לו לשרוד. כמו כן, כמיטב המסורת, את כל זה הוא מעצב ביד שהיא לא רק חזקה ומהוקצעת, אלא גם אכפתית. אמנם באקשן כאן אין שלל הברקות וחידושים, אבל רואים שמאחורי הבאתו אל הבד עמדו מחשבה, תשוקה וידע.
כל זה לא אומר חלילה כי מדובר באחד מסרטיהם הטובים של היל או של סטאלון. מובן שהוא מינורי וגנרי למדי, אך זה לא מונע ממנו לבדר מן השנייה הראשונה ועד האחרונה. יהיו שיפטירו בבוז "נו, אז מה? מה כל כך מסובך לעשות מותחן אקשן סוג ב'". אך העובדה היא, למשל, שניקולס קייג' ניסה לעשות זאת כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות ותמיד נכשל, וכך קרה גם לשוורצנגר.
סטאלון, לעומת זאת, עומד במשימה, ובמאזן הכוחות הנוכחי בינו לשוורצנגר, למושל לשעבר יש מה ללמוד ממנו. בקרוב נוכל לראות את השניים מככבים במותחן הפעולה "The Tomb", ואפשר רק לקוות שהוא יהיה דומה יותר ל"כדור בראש" מאשר ל"עומד אחרון".
"כדור בראש": איפה ומתי רואים?
מה אתם חשבתם על "כדור בראש"? ספרו לנו בפייסבוק