מה רע בקצת פשע אפלולי כמו פעם? כמה גברים קשוחים בחליפות וכובעים שמעשנים ויורים זה בזה ברובים ענקיים, ונפגשים בפינות רחוב מתחת לפנס או במועדוני לילה החבויים מאחורי דלתות בסמטאות אפלות, ובהם מפזזת על הבמה זמרת בשמלה זערורית. בכיסאות המועדון מאחור יושבים השמנה והסלתה של העולם התחתון ורוקמים עסקאות אפלות, כשהם אינם מודעים לכך שלוחם הצדק הבודד, היחיד שלא נקנה בכסף, כבר מתכנן את מפלתם? בקיצור, מה רע באיזה סרט גנגסטרים ראוי לשמו מדי פעם?
שום דבר. שום דבר לא רע. זאת הסיבה שעד היום נעשים סרטים כאלה. בשנות השמונים היה "הבלתי משוחדים", בשנות התשעים "סודות אל. איי.", והיום יש לנו את "יחידת גנגסטרים". וכמו פעם, יש פה גברים קשוחים בחליפות וכובעים שמעשנים ויורים זה בזה ברובים ענקיים, ונפגשים בפינות רחוב מתחת לפנס... אוקיי, העסק הזה באמת קצת חוזר על עצמו.
אין שום בעיה בחזרה לז'אנרים מוכרים, כל עוד מביאים משהו חדש לתמונה. הבעיה של "יחידת גנגסטרים" היא שאין בו שום דבר חדש. זה אותו סיפור מוכר על יחידה מובחרת של שוטרים שיוצאת לקרב מול הבוס הגדול ששולט בעיר כולה ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואת הסיפור הזה כבר ראינו, וחשוב מזה, ראינו אותו בסרטים טובים יותר. הסרט נראה כמו גרסת קריוקי לאוסף של סצינות מתוך סרטי עבר.
על הפוסטר זה נראה כל כך מבטיח. רשימת השחקנים נשמעת אידיאלית לסרט כזה. אבל כל אחד ואחד מהם מבוזבז. אמה סטון נמצאת שם כדי להיראות מצוין בשמלה אדומה. והיא אכן נראית מצוין, אבל דוגמניות יש מיליון. מה הטעם ללהק את אמה סטון אם לא נותנים לה אפילו משפט אחד של שנינות, קסם אישי או הומור? ריאן גוסלינג הוא מין שילוב בווליום נמוך של הדמויות שלו ב"דרייב" וב"טיפש, מטורף, מאוהב": שוטר שהוא גם אמן פיתוי ומתאהב באמה סטון, והפעם לא משכנע באף אחד משני התפקידים. ג'וש ברולין נראה כמו מסכה ניידת של בחור קשוח. שון פן מגלם את מיקי כהן, בוס המאפיה האגדי, והוא לפחות מתאמץ - אבל נראה כמו חיקוי של כל בוס מאפיה רצחני שראיתם בעבר.
דבר אחד שלא מפסיק להתקדם לאורך השנים הוא הטכנולוגיה, המאפשרת להציג תמונה ריאליסטית יותר של העבר או לחלופין, להפוך אותו לפנטזיה פרועה יותר. "יחידת גנגסטרים" לא נראה ריאליסטי. רחובות העיר לא נראים כמו רחובות, אלא כמו תפאורות. הכל מבריק מדי ומואר באופן מלאכותי מדי. העלילה אינה ריאליסטית יותר מזה: היא כוללת רגעים מגוחכים, כמו זה שבו ברולין וחבריו מחליטים שהמקום הטוב ביותר להיפגש בו כדי להקים את היחידה המיוחדת האולטרה-סודית-ביותר שלהם הוא באמצע הרחוב, בלילה, בקולי קולות. ועוד לא הזכרנו את סצינת הקרב הסופי בין הטוב לרע, המטופשת עד טירוף. סצינות כאלה היו יכולות להיראות במקום אם היה מדובר בסרט שעורך מחווה לז'אנר באופן סטייליסטי ומוגזם בכוונה, כמו "דיק טרייסי". אבל אין רמז של ממש לכך שזו היתה הכוונה. הסרט אינו פארודיה - הוא פשוט חיקוי זול.
אם אתם חובבים מושבעים של סרטי גנגסטרים ורוצים להרוג כמה שעות, לא תסבלו ב"יחידת הגנגסטרים", אבל מכל סיבה אחרת, אין שום סיבה לצפות בסרט הזה כל עוד קיימים עותקים של "סודות אל. איי.".
תתנו צ'אנס ל"יחידת הגנגסטרים"? ספרו לנו בפייסבוק