פרק ראשון: "האיש המת" מאת אוריה שביט

איש עסקים מגלה במפתיע מודעת אבל עליו עצמו, ואפילו בני משפחתו ומכריו לא מזהים אותו יותר. מכאן מתחילה הרפתקאה לא צפויה, מצחיקה ומותחת על אדם נטול זהות

מערכת וואלה!

את המודעה על מותו קרא ברק לביא בטיסת חצות של אל על מלונדון לתל אביב, בזמן שאכל את הסלט של הארוחה שלפני כיבוי האורות ודפדף בעמודי החדשות של עיתון הארץ שלקח מתיבת העיתונים. היה אתו ספר, רובינזון קרוזו, שגזיר עיתון תחוב בעמוד ארבעים ושבע שלו, שם עצר בטיסה לאנגליה ארבעה ימים קודם לכן. כשהיה ילד ה?רבה לשחק במשחקי רובינזון קרוזו על דף נייר, מתמסר לחדוות ההצטמצמות. הוא ישב שעות ודמיין מה יעשה אם ייקלע לאי בודד בדרך לבית הספר רק עם הילקוט, ובתוכו ארוחת עשר וכמה ספרי לימוד. או שדמיין שננטש בלב מדבריות, בפונדק דרכים שחוץ ממכונת פחיות ומכונת חטיפים ישנות אין בו דבר, והוא נאלץ לקצוב את צריכת הקולה וסוכריות השוקולד שנפלו מהמכונות בחריקה.

להית'רו הגיע שעתיים וחצי לפני הטיסה, במונית של נהג ישראלי שהתאהב בנערה מגולדרס גרין לפני חמש?עשרה שנה. האותיות האדומות על הלוח האלקטרוני בישרו שההמראה מתעכבת בחצי שעה. אחרי הבידוק הביטחוני וביקורת הדרכונים שוטט כמה דקות בחנות ספרים ועיתונים בדיוטי פרי בלי לקנות דבר, וכשהתעייף התיישב על כיסא בעורפו של בית קפה, הזמין פרוסת עוגת פרג ובקבוק מים מינרליים והוציא את הספר מתיק הצד. הוא קרא ספרים לאט, ובגרסת דפוס בלבד, ה?רגל שלא השתנה גם כשרוב מכריו עברו לספרים אלקטרוניים.

בשנה האחרונה רכש לטיסות בעיקר קלאסיקות, מתוך תחושה של מחויבות שלא ידע להסבירה. כבר הספיק לקנות את דון קיחוטה, הרפתקאות הברון מינכהאוזן, מסעות גוליבר, נשים קטנות, הרפתקאותיו של תום סוייר ואוליבר טוויסט, וגם את יוליסס, האודיסיאה ובעקבות הזמן האבוד. רובם אכזבו אותו, את חלקם אפילו לא סיים, והקריאה הפכה לאחת מאותן מטלות מייגעות שמהן ביקש להשתחרר כשפנה לקריירה החדשה שלו. אבל רובינזון קרוזו מצא חן בעיניו, אפילו עורר בו סקרנות של ילד, שחשב שאבדה, לגלות כיצד מסתיימת העלילה, אם כי חשב שהוא זוכר, מכל מקום את העלילה של הגרסאות המקוצרות לילדים.

כעבור שעה, בעמוד תשעים ושתיים, מלאו עשרה חודשים לשהותו של רובינזון קרוזו באי והוא הסתגל לרעיון שלא תימצא לו ישועה. לביא הניח את הספר בתיק הצד שלו, גם משום שעיניו התעייפו וגם משום שרצה להשאיר משהו לטיסה, וביקש את החשבון. הוא פנה להעביר את הזמן במשחק שהתחבב עליו בזמן ההמתנה בנמלי תעופה, לנחש את סיפור חייהם של אנשים שראה מרחוק ואז להתקרב ולראות אם יש אמת בניחוש. מבטו נעצר באב בעל גוף בחולצת פסים ובבנו המתבגר שעיניו מתריסות בשעמום, שישבו בטור הראשון של רחבת בית הקפה, ובצעירה נאה, ש?ערה השחור פזור ועיניה מעורפלות, שאחזה בליטוף בידו של צעיר בעל שפם דליל ופנים כהים רכים.

הוא החליט שהאב הוא הולנדי בעל מבשלות בירה שצירף את בנו לנסיעת עסקים ושהזוג הם סטודנטים איטלקים לאמנות שהתארסו לפני יומיים על הגלגל הענק. כשהתקדם לעברם כעבור כמה דקות שמע את הבן פונה לאביו במבטא אנגלי שאין לטעות בו, ואילו הצעירה, אולי איטלקייה ואולי לא, קמה לשירותים בלי לומר מילה.

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר לשבץ מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
"בעצם, לא בשביל הפגישה טס לביא ללונדון, אלא בשביל הנסיעה עצמה". כריכת הספר (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

בביקור הקודם בלונדון (הביקור הנוכחי היה הרביעי בתוך שנה אחת) נתקל ברשת מסעדות שלא הכיר, ריצ'רדס, שסמלה שור אימתני רוקע ברגלו. מנות הבשרים היו ענקיות והמנות הראשונות היו חסרות השראה אבל מהוקצעות וכאילו מותאמות לחך הישראלי, תפוחי אדמה פריכים, סלטים ירוקים נדיבים, מרק בצל מוקרם. גם השירות המעונב מצא חן בעיניו. מהתפריט המודפס על נייר מחוספס למד של?רשת סניפים בשבע מדינות באירופה. תמונתו של הבעלים, איש אדום שיער ועב שפם, ריצ'רד גרגורי, ש?ם שכאילו נברר ממדריך טלפונים, זרחה על הנייר, מספרת על חלום ילדות להקים מסעדה מכובדת שאנשי עסקים ייהנו בה ממחיר סביר ומשירות מהיר. כשחזר לארץ שלח לביא דואר אלקטרוני למנהל המחלקה הבינלאומית וביקש להיפגש אתו. שלשום הציג את עצמו והציע את שירותיו בתיווך בין הרשת ליזמים בארץ.

משרדי ריצ'רדס נמצאים בקומה השביעית מתוך תשע של בניין זכוכית ומתכת מאחורי בית החולים סנט תומס, מרחק הליכה קצרה מהביג בן. משום שהתעקש לא להיעזר במפה הגיע ברגע האחרון ממש. כדרכו בפגישות מסוג זה, תיאר את משרד היזמות שלו כעסק מבוסס ומרושת הרבה יותר מכפי שהיה, אבל לא אמר אף מילה שמבחינה משפטית אפשר להגדירה שקר. האנגלי הסמוק שישב מולו, בריאן פיליפס, ש?ם שגם הוא כאילו נברר מספר טלפונים, אמר לו שישמחו לקבל הצעות הולמות, אם כי הדגיש שהרשת נוקשה מאוד במתן זיכיונות. לביא רשם אכזבה על פניו, כנראה ציפה לפגוש נציג של בעל הון אמיתי. כשתכנן את השיחה לפרטי פרטים, לא כך תכנן אותה. הוא ידע שעליו להפגין שוויון נפש, וכעס שלא הצליח להסתיר את להיטותו למצוא חן. על שולחן העבודה ניצבה תמונה ממוסגרת של פיליפס עם אישה וילד קטן בלבם של מרבצי דשא, וביניהם מפזז בליל שיער שחור, בן תערובת חייכני שדמה לכלבו של לביא, ג'וני. לביא ניסה להוליך את השיחה לדמיון בין הכלבים, אבל גם כאן לא מצא עניין אמיתי בעיניו של האנגלי. הם נפרדו בלחיצת יד בלתי מחייבת. פיליפס הבטיח שיציג את ההצעה בישיבת ההנהלה הקרובה.

בעצם, לא בשביל הפגישה טס לביא ללונדון, אלא בשביל הנסיעה עצמה. חלק ניכר מהזמן בילה בפאב סמוך למלון, צופה בשידורי טניס מטורניר במדריד בסקיי ספורטס אגב שתיית בירה וזלילת בוטנים, ובלילה הקודם שילם שישים לירות שטרלינג וצפה מכיסא בשורה החמישית בהפקה מחודשת של מרי פופינס שהוצגה בווסט אנד. הוא גם קנה בשלושים לירות שטרלינג מעיל גשם עם רוכסן בצבע אפור שמים שהחליף את המעיל השחור הבלוי שכבר ליווה אותו עשור, ומשום שמזוודתו הישנה הייתה במצב של התפוררות נענה למבצע חיסול בחנות פינתית של הודי שפניו אפורים כאפר סיגר וקנה בארבעים לירות שטרלינג מזוודה בדיוק בגודל המתאים לנסיעות של ארבעה או חמישה ימים, ואת הישנה, שרוקן, השאיר במלון, למקרה שמי מהחדרניות תמצא בה תועלת. כשהיה בנסיעות עבודה האמין שדברים גדולים עדיין עשויים לקרות, כך סתם, מאליהם, מתוך ההליכה ברחובות קרים שלא אכזבו.

בסופו של דבר התעכבה הטיסה בארבעים וחמש דקות ולא בחצי שעה. כשצעד לעבר המושב שלו, 50k, הוא אהב לשבת ליד החלון, ראה לביא שהכיסא לידו ריק. רווח לו. הוא איש גבוה, מאה שמונים ושישה סנטימטרים, והמושבים הצפופים של אל על הקשו עליו. רק כשפנה לשבת גילה שאישה זעופה בגיל העמידה מתקדמת אל הכיסא הפנוי. הוא התנצל והיא זזה הצידה ברטינה, מן הסתם קיוותה גם היא שהמושב לידה יישאר ריק, ואולי זממה לגלוש אל המושב שליד החלון. אנשים שוכחים להזמין מראש מקום ליד החלון ואחר כך מקווים לטוב. זרועותיה גלשו אל מחוץ למשענת המושב ונשימותיה היו כבדות. תינוק החל לצווח שני מושבים לפניו ומיד נרגע ושוב צווח ושוב נרגע. הטיסה הזאת תהיה סיוט, חשב לביא.

"הוא דפדף בדפי ידיעות של שגרה אל עמודי מודעות האבל, שתמיד קרא דבר ראשון". (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

הוא עצם עיניים. המטוס השמיע סוף?סוף את הנשיפות המעידות על נכונות להמריא, והדיילות הלכו במעברים ובדקו שהנוסעים חגרו את חגורות הבטיחות. לביא היה מצונן קצת, מזכרת מהשפעת שפקדה אותו בשבוע שעבר ושבעטייה אפילו חשב לבטל את הטיסה, ולכן פער פה גדול כשהמטוס התרומם, מרחיק את הלחץ החריף באוזניים. אחר כך הצמיד את מצחו לחלון וראה את המטרופולין של לונדון מרצדת בחשיכה כש?דה גחליליות.

הוא הוציא את רובינזון קרוזו מתיק הצד, פתח בעמוד תשעים ושתיים והחל לקרוא. בחלוף שלושה עמודים חזר התינוק לצווח, ועכשיו התעצמו הצווחות והפכו את הנוסעים לבני ערובה שאפילו לא יכולים להתלונן, מה אשמים ההורים שהתינוק בוכה. החשק להמשיך לקרוא חלף והוא החזיר את הספר לתיק, עצם את עיניו, העיתון מכורבל על ברכיו, וחיכה לשעת הארוחה. ארבעים וחמש דקות לאחר שהמטוס המריא חולקו מנות האוכל והמשקאות. נוסעים שבעים נרדמים מהר ולא מטרידים את צוות האוויר. לביא בחר במנה של עוף בסגנון סיני ובכוס של מיץ עגבניות, ואז הפריד את עמודי החדשות של העיתון משאר חלקיו ופרש? אותם מעל המגש. מאז היה נער אהב לקרוא עיתון בזמן שאכל.

הוא דפדף בדפי ידיעות של שגרה אל עמודי מודעות האבל, שתמיד קרא דבר ראשון. מנהגו היה לחפש שמות מוכרים. לפעמים, ללא תחושת אשמה, התענג על צירופים לשוניים מוזרים או על סודות משפחתיים שהודעות הפטירה ניסו להסתיר ואגב כך דווקא העצימו. כשראה את שמו במודעה צרה בתחתית העמוד התפלא רק מעט. ברק לביא הוא לא שם מיוחד כל כך. אבל כשקרא את פרטי המודעה, לדעת מיהו הברק לביא האחר הזה שמת, התרחבו עיניו.

הפרטים על ההלוויה, שתתקיים מחר בשלוש אחר הצהריים בבית העלמין ירקון, חלקה 16 , הצביעו כולם עליו: בצער רב אנו מודיעים על פטירתו בטרם עת של ברק לביא. אשתו: מיכל לביא. בתו וחתנו: יעל ונתן פרנקל. בנו: שאול. השבעה בבית המנוח ברח' חיים לבנון 89 ברמת אביב. לביא הניח את העיתון כנגד המגש הפתוח, ואחר כך הסתכל שוב במודעה, וידא שלא החמיץ דבר וגילה שאף מילה לא השתנתה: ברק לביא. מיכל לביא. יעל ונתן פרנקל. שאול. חיים לבנון 89 , רמת אביב.

כעת שם לב שבמודעה אחרת, צמודה למודעה המקורית אבל צרה מעט יותר, משתתף המכון לחקר הטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה בצערה של אשתו, ד"ר מיכל לביא, ובצער המשפחה, על מותו של בעלה, מי ייתן ולא תדעו עוד דאבה. לא בלתי מתקבל על הדעת שעל פני האדמה התהלך ברק לביא נוסף, נשוי למיכל, אב לשאול וליעל הנשואה לנתן. אבל בלתי אפשרי שגר באותו רחוב ובאותו בניין ושאשתו היא ד"ר לביא מהמרכז הבינתחומי.

ברגע הראשון תקפה את לביא בהלה, אותו גל חום בחלל הבטן שאדם מרגיש כשידו נשלחת אל הכיס האחורי של המכנסיים ומגלה שהארנק שאמור להיות שם איננו. אבל הבהלה חלפה עוד לפני שהתגבשה למועקה והמחשבות דילגו בראשו במהירות גדולה, מנהרה צפופה של מכוניות מסנוורות. מדובר, אין ספק, במעשה התנכלות, מישהו רצה להתנקם בו ושלח לעיתון שתי מודעות על מותו. זוהי עובדה, ועובדה שאי אפשר לערער עליה (מאז היה לביא ילד, כשהיו מחשבותיו נסערות ה?רבה להשתמש בביטוי זה בינו לבין עצמו).

האיש המת / אוריה שביט, בהוצאת כתר

מעניין אתכם לקרוא את ההמשך? ספרו לנו בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully