כמו קפיצה לנהר של ציצים

רשימת ארבעים להקות הרוק הכי חמות של ה"פייס" שהתפרסמה החודש מעידה בעיניי על השעשוע שנקרא הגאראז' החדש או הרוק המגניב או "גם אנחנו רוצים להיות הסטרוקס, אבל אנחנו מכוערים" – מיליון להקות (ואני לא מתכוון לסרטן השד) שטווח ההשפעות שלהן נוגע לעצמו באף ואשר מתבשמות מדרגות שונות של הייפים תקשורתיים. יכול להיות שבין כל חקייני הפאנק הניו יורקי האלה יש כמה להקות שעומדות בזכות עצמן ולא בזכות האולסטאר כרפרנס התרבותי, אבל אם יבוא לי להקשיב לקצת רוק עם ביצים אז אני מעדיף את האורגינלים ולא את הגירסאות המגזיניות הלוהטות בדמותן כמו ההייבז, ה-“Yeah Yeah Yeah`s”, בלאק רבל מוטורסייקל קלאב, סהרה הוטנייטס או כל החברים היפנים שלהם.


בדומה לכל תשומת הלב חסרת הפרופורציה שלהן זוכות כל להקות הרוק החדשות האלה, גם הסול החדש מקבל את שטח הפירסום העצום שלו כך שכל פלוץ אר נ' בי שמגיע מכיוון פילדלפיה זוכה למחיאות כפיים המכתיבות את הלך הרוח המפרגן בצורה הגורפת ביותר. אלא שמה ההבדל – בעוד שהרוקרים העדכניים בסך הכל מחדשים גיטרות מסורתיות עם טיפות של מודעות עצמית באופן מתחכם המעיד בעיקר על היכולות האסתטיות המדויקות שלהם (שיואו, לג'וליאן קזבלנקס יש אותו מעיל עור כמו לבחורים מבלונדי), הרי שהסול החדש חוגג את המסורת עליה הוא מושתת וממנה הוא מושפע בדרכים עקלקלות וחדשות: הוא מוסיף נקודת מבט חדשה, שינויים והמצאות ושילובים מהממים בין נקודות זמן שונות.

במקרה הזה ההייפ, כפי שאנחנו אוהבים לקרוא לו, מוצדק לחלוטין. הפסקתי כבר לספור את אלבומי האר נ' בי המופלאים והייחודים שיצאו בשנתיים האחרונות ואת כמות הזמרות המתוקות והסרסורים הרגישים שעושים חיל לא נורמלי.

“Southern Hummingbird”, הדיסק החדש של טוויט
(Tweet), מצטרף בכבוד גדול למטחנת האר נ' בי. טוויט היא בת הטיפוחים הקטנה של מיסי אליוט – היא חתומה ב"גולדמיין רקורדז" של אליוט שחתומה על גילויה – וככזו היא כמובן לא מביישת את הפירמה. “(Oops (Oh My”, להיט האם.טי.וי שלה, מדגים בפירוש כיצד צריך להיראות ולהישמע שיר פופולרי: כמו קפיצה לתוך נהר של ציצים. שאר התקליט שלה, טוויט היא סינגר-סונגרייטר, אפילו עוד יותר מדליק – שירי סול אקוסטיים מעודנים בנושאי אהבה אוטוביוגרפיים ("תן לי רק עוד לילה, ספק את סקרנותי ותשתמש במה שיש לך"), לצד המנוני ניענוע חצופים ("תתקשר אלי, קפוץ, תנענע את זה, קפוץ, אתה יכול להתקשר אלי, תתקשר אלי").

במיטבה, טוויט היא רומנטיקנית אולד סקול שירחם השם; מפגש הפסגה בינה לבין בילאל בדואט הנעים
“Best Friend” מרטיב סדינים לגמרי. טימבאלנד, שמפיק כאן ארבעה קטעים ואחראי על ההפקה בגלובלי, דווקא מוריד כאן את הווליום האישי שלו ונותן לטוויט להתבטא בלי להזדקק להמצאות הסאונד המפורסמות שלו, מה גם שטוויט היא שמרנית מבחירה, המעדיפה את המבנים המסורתיים של מוטאון הישנה והטובה על פני הלקטנות של חבורת פילדלפיה, למשל. “Southern Hummingbird” הוא עוד חוליה מוצלחת באר נ' בי המודרני, הוא עומד בלי בושה לצד היציאות האחרונות של ג'גואר רייט, ג'יל סקוט ואנג'י סטון ואני לא מוצא סיבה שלא לפרגן לו עד הסוף: 10 (ביום טוב של ניסו).

ובואו ונמשיך וללקק לאר נ' בי: הליקון הוציאו את האוסף “Chocolate” שבו שמונה עשר קטעי סול ואר נ' בי שחבל על הזמן על הקלאסה שלהם. מרי ג'יי בלייג', “The Light” המדהים של קומון, בילאל, “Bag Lady” של אריקה באדו, ג'יל סקוט, דיאנג'לו וכולי. אוסף מובן מאליו (בקטע טוב) של קטעי חובה למתחילים או מתקדמים מתוך הקטלוג המטריף שחברת התקליטים הזאת מייבאת לארץ.


"Tweet – “Southern Hummingbird, הד ארצי
“Chocolate, SexySoul&FunkyHipHop”, הליקון