"הטבחית של הנשיא": בלי טעם ובלי ריח

"הטבחית של הנשיא" נשמע על הנייר כמו חוויה מושלמת ופורנוגרפית כמעט לחובבי סרטי האוכל, אבל מתגלה כסרט משמים, נטול עלילה ותוכן והכי גרוע – לא מספיק מעורר תיאבון

דורון פישלר
11/02/2013
יח"צ - חד פעמי

במדינה שבה גמר "מאסטר שף" מקבל רייטינג גבוה יותר מהבחירות, אפשר להעריך שאין שום דבר שתושביה אוהבים יותר מאשר להסתכל על אוכל. לכן ההצלחה המתמשכת של סרטי אוכל ברורה, ו"הטבחית של הנשיא" נשמע כמו מעדן: סרט צרפתי על של טבחית מכפר פשוט שמוזמנת לבשל לשולחנו של נשיא צרפת הנערץ.

אבל עם כל הכבוד למנות מעוררות הריר, "מאסטר שף" לא היתה מביאה רייטינג במשאיות אילו היתה מציעה אך ורק תמונות של אוכל. מסביב למנות צריך גם דרמה, התרחשויות, רגש, ובתחום הזה "הטבחית של הנשיא" הוא סרט תפל באופן משונה.

הרי לא חסר פה חומר גלם שאפשר היה לעשות ממנו תבשיל מעורר תיאבון, אבל משום מה, במקום לצלול אל כל הפוטנציאל ולרקוח דרמה – טובה או רעה – הסרט נשאר יבש. התסריט נראה כמו שלד של עלילה, בלי הסצינות המשמעותיות שאפשר היה להוסיף לה. איך נראו חייה של הורטנס לבוריה (קתרין פרו) לפני שקיבלה את המינוי המפתיע? אנחנו לא יודעים, כי הסרט לא מראה לנו. הוא בוחר לגשת ישר לעניין, אל כניסתה לארמון האליזה. איך השפיע המעבר מהכפר אל החברה הגבוהה על יחסיה עם בני משפחתה? גם לא ברור, כי חוץ מלקפוץ מדי פעם לקרובי משפחה כדי לאסוף תבלינים או פטריות, הם לא מופיעים ובקושי מוזכרים בסרט. מה עם הפוליטיקה הפנים-מטבחית בארמון? ובכן, השפים מהמטבח הראשי לא מרוצים מנוכחותה, אבל במקום להתעכב וללעוס את הקונפליקט העסיסי הזה, הסרט עובר לידו. במקום למצות את הפוטנציאל בתקופה שבילתה הורטנס אצל הנשיא, הסרט מוסיף סיפור מסגרת שמתרחש כמה שנים מאוחר יותר, ובו היא משמשת כשפית של צוות מחקר באנטארקטיקה – וגם זה לא מוסיף לה שום דרמה או אישיות. איפה הבשר? איפה התיבול? מה אפשר ללעוס כאן? קתרין פרו עושה כנראה את המיטב עם מה שניתן לה, אבל כשהיא מגלמת דמות כל כך חסרת תוכן, ‏כל מה שאפשר לומר עליה זה שהיא נראית חביבה.‏

טוב לדעת (מקודם)

מבצע מיוחד לגולשי וואלה על המזרונים הטובים בעולם

מוגש מטעם ד"ר קומפורט
"אין על כבוד הנשיא פרס כפרה עליו". מתוך "הטבחית של הנשיא"

ואולי בעצם פספסנו לגמרי את המטרה האמיתית של הסרט: אולי העיקר לא היה הטבחית, אלא ‏הנשיא. ראש האומה הצרפתית שמופיע בסרט לא מוזכר בשמו, אבל הוא בן דמותו של פרנסואה ‏מיטראן, וזוכה בסרט הזה ליחס של קדוש. התגלמותה של צרפת באדם אחד. אל המהלך עלי אדמות. ‏הוא נעים הליכות, הוא מנומס, הוא חכם, הוא צנוע, למרות ‏שהוא נשיא הוא רוצה אוכל כמו בבית. אפילו ‏אברהם לינקולן בסרטו של ספילברג קיבל טיפול אנושי יותר.‏

על כל הבינוניות של הסרט אפשר היה לסלוח אם הוא רק היה מגיש אוכל טוב. סרטי אוכל הם קצת כמו פורנו: אף אחד לא בא בשביל העלילה. מה שחשוב זה שיהיו על המסך הרבה מנות נוטפות, מעלות ריר ועושות חשק לתת ביס. אבל אפילו בתחום הזה הסרט לא מספק את הסחורה: מדברים על זה, אבל כמעט שלא רואים את זה. אוכל, כלומר. הסרט כולל המון ניימדרופינג של שמות מנות, מרכיבים והאזורים המסוימים בצרפת מהן מגיע כל אחד מהם, דבר שבוודאי ירתק את כל מי שעשה דוקטורט במטבח הצרפתי. המזון שבכל זאת נראה על המסך נראה מצוין, בהחלט, אבל אין הרבה ממנו. נשארנו רעבים ולא מסופקים.

מה חשבתם על "הטבחית של הנשיא"? דברו על זה בפייסבוק

  • הטבחית של הנשיא

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully