גברת מגונדרת

חלי גולדנברג לא קורצה מהחומרים של אורנה דץ. וגם לא של ג'ודי ניר-מוזס-שלום. פשוט אין לה את זה. פשוט אין לה את ז-ה. את אותו חיוך טלוויזיוני קבוע שחרוט על הפנים ושמעיד, איך לא, על אותה שמחת חיים. שמחת החיים של הטלוויזיה. של מי שעושה טלוויזיה. של מי שמבין שכוחה האמיתי והבלעדי של הטלוויזיה הוא אותו חיוך טלוויזיוני קבוע שחרוט על הפנים ושמעיד, איך לא, על אותה שמחת חיים, שרק לכבודה אנשים בכלל פותחים טלוויזיה. לא באמת בשביל לשמוע על ווטר-שיאצו בתוכנית עצות לחיים יותר טובים ובריאים.

מה רוצה להיות חלי גולדנברג כשתהיה גדולה? דמות הבכורה הטלוויזיונית שלה ב"החיים שלנו" שידרה על גל אחד: חני נחמיאס, יונה אליאן-קשת, עינב גלילי, עינת ארליך וכל היתר למסדר מגישות הטלוויזיה שלא ראו ולא יראו פריים-טיים כל עוד הן שומרות על הצעת הגשה בורגנית ומהוגנת. גולדנברג, על כל הרזומה הרפרטוארי הכבד איתו היא מגיעה אל הטלוויזיה, לא מסוגלת לספק את חיוך הטלוויזיה בתוכניתה החדשה "החיים שלנו", וגם לא לדבוק בפרחיות אשכנזית סטייל ג'ודי או ורדה רזיאל ז'קונט. נהפוך הוא – כולה חזות עגומה וצפונבונית שכמו מסננת: "אלוהים, רק אל תדרשו ממני לארח פה איזה סלב ערוץ 2 אחר". רק בגלל זה תיוותר גולדנברג לעד בקאליבר של "החיים שלנו", יום שני, 18:30, ערוץ 2. שעת חלון סתמית לאחר "שש עם אושרת קוטלר" ולפני "סדר עולמי" עם ערד ניר. סתמית בדיוק כמותם.

אבל שם המשחק הוא "שחק אותה סחבק כאילו אין מחר". וכשגולדנברג עוברת מאייטם אחד לאחר במשך שעה בלאות שערורייתית, בעצלות יבשושית, בקורקטיות מזוויעה של מורת בית ספר יסודי בעלת משכורת רעב – כשכך זה מתנהל, אז זה בכלל לא משנה לי ולפיפלמיטר שלי אם הוצעו בתוכנית אי אילו רעיונות מעניינים, שימושיים ואלטרנטיביים לחיים יותר טובים ובריאים. כי לנוכח מצב כזה, החיים שלי (ולא "החיים שלנו") כבר לעולם לא יהיו יותר טובים ובריאים. באבחת יציאה אחת לפרסומות, החיים שלי, החיים שלי עם הטלוויזיה שלי, ומאתמול עם חלי גולדנברג בתוכם, הופכים דווקא נורא משעממים. וכשאני משועמם, לא אני ולא הפיפלמיטר שלי זוכרים ולו עצה מעניינת שימושית ואלטרנטיבית אחת לרפואה.