כל מה שאתה צריכים לדעת על "הארלם שייק"

כש"גנגנם סטייל" עוד מצפצף באוזניים שלו כמו הדי פיצוץ עז ו-2012 במרחק יריקה, עושה רושם ש-Psy, הראפר הדרום קוריאיני שעשה בוכטות של כסף על להיט שאף אחד לא באמת הבין (עד שתרגמו לו את זה) בטח ייעלם מהנוף בקרוב. כעת מגיע "הארלם שייק" ("Harlem Shake"), שמסתמן כיורש. "הארלם שייק" הוא להיט ויראלי טרי שהחל ב-2 בפברואר. משתמש יוטיוב יפני המכנה עצמו "Filthy Frank", שהעלה סרטון באורך 36 שניות בו הוא וחבריו רוקדים בתנועות רפפיטטיביות וזהות ב-15 השניות הראשונות, ומיד לאחר מכן יוצאים מסנכרון, כשכל אחד מהמשתתפים בוחר את התנועות שלו, שנראות לרוב כמו פרכוסים כתוצאה מהתקף אפילפסיה, מכת חשמל או תלמידה במגמת תיאטרון שעושה את הסצנה של החיים שלה ורוצה שיגלגלו אותה בשטיח. מהר מאוד הגיעו אינספור חקיינים שבתיאור גנרי נשמעים כמו סוגים של חשפנים שאפשר להזמין באינטרנט למסיבת רווקות: כבאים, ישראלים, חיילים, עובדי משרד, תלמידי בית ספר, ג'ימי פאלון וחתול.

"הארלם שייק", טראק של Baauer (שם הבמה של הארי רודריגז) מפיק אמריקאי עולה בן 23 (שגם תקלט בישראל בספטמבר האחרון). הקטע יצא בלייבל Mad Decent של דיפלו בסוף חודש אוגוסט. אם להיצמד להגדרות אנאליות, אז "הארלם שייק", ובכלל, היצירה של באאור, משתייכים לתת-ז'אנר טראפ, שמהווה מעין שילוב בין היפ הופ למוזיקה אלקטרונית מפוצצת בבאסים כבדים ואווירה טובה.

לפי הסטטיסטיקה ביוטיוב, הקטע עמד על כ-250 אלף צפיות (שהצטברו בחצי השנה האחרונה); בימים האחרונים הוא נמצא בעליה חדה וחצה את רף ה-600 אלף. אם התמלוגים מגיעים גם מההשמעות בסרטוני ה"הארלם שייק החדשים", אלה חדשות מעולות לבאאור, שעוד מעט כבר לא יצטרך לגור עם ההורים; אבל יותר מזה - המוזיקה שלו נחשפה, שלא במתכוון, למיליוני אנשים שכלל לא היו הקהל הפוטנציאלי שלו.

לפי ויקיפדיה (בדיוק נגמרה לנו התחקירנית), מדובר בריקוד מחול אתיופי (אסקסטה).

לא בדיוק. הדיבור הוא שבתחילת שנות השמונים, בהארלם, אלכוהוליסט בשם אל בי התחיל לבצע את הריקוד, שהפך לשם דבר בשכונה וקיבל את הכינוי "הארלם שייק". אחרי כשני עשורים של שקט, לפחות מחוץ לגבולות הארלם, הריקוד פרץ מחדש רק ב-2001 עם בקליפ לשיר "Let's Get It" של G Dep, פי דידי ובלאק רוב.

ובגרסה מקוצרת, עבור הסובלים מהפרעות קשב וריכוז:

בסרט "אי אפשר לקנות אהבה" מ-1987, בכיכובו של פטריק דמפסי, יש סצנת ריקוד די זכורה, במהלכה הנוכחים בנשף רוקדים את ה-African Anteater Ritual. זה מבלבל, אבל לא בטוח שמכוון.

והנה זה בגרסה רלוונטית:

נכון. לא צריך להיות כוריאוגרף בשביל לראות שהקשר הוא מקרי בהחלט, ושבעוד באוור התכוון כנראה, כשבחר שם לטראק, לעשות מחווה לריקוד המדובר, נראה שחבורת היפנים שעשתה את הריקוד הראשון לא עשתה שיעור היסטוריה, ובכך הרסה את מפעל החיים של אל בי ואת המסורת של העם האתיופי.

בחור בשם ריאן סימס, שלו כנראה יש פחות חיים, איגד 49 סרטונים בולטים לקטע אחד במסך מפוצל. לצפות בכולם יחד היה לוקח לכם בסביבות 25 דקות. אבל אם אתם אוהבים ללכת בלי ולהרגיש עם, אז אנחנו לא נהרוס את החגיגה.

ההשוואה מתבקשת ולו רק בשל הנסיקה המטורפת של הטרנד בכללותו, בלי להתייחס ישירות לשיר. הרי למרבה הצער באאור, שהוא מוזיקאי לגטימי בהרבה מ-Psy, לא יהפוך לכוכב כמוהו, לפחות לא באותו פרק זמן. ההצלחה שלו בתוך כל העסק הזה היא די מקרית ויש לקוות עבורו שמעבר לתמלוגים, כן יצליח לפרוץ את השוליים שבהם הוא פועל.

זה לא מגיע עם חוברת הדרכה, וגם ככה כולם עושים בסוף מה שבא להם, אבל בכל זאת ישנם כמה כללי יסוד שניתן להסיק מרוב הסרטונים שפורסמו עד כה:

1. אורכו של הסרטון המקורי הוא 36 שניות, אבל אלה שהגיעו אחריו הצטמצמו ל-30 עד 31 שניות, מה שהפך בינתיים לסטנדרט.
2. לאף אחד אסור לצחוק או לחייך ב-15 השניות הראשונות, כשרק אדם אחד רוקד.
3. האדם שרוקד לבדו בתחילת הסרטון צריך לחבוש קסדה, מסיכה או כל אביזר אחר המסתיר את ראשו.
4. לאחר 15 שניות כולם צריכים לרקוד כמו חפים מפשע ששוטר מחשמל אותם עם שוקר.
5. רצוי שיהיו תחפושות.
6. וגם טוויסט מקורי, אבל לא קיצוני ומתחכם כמו ריקוד בלט או סטפס.

מה דעתכם על ה"הארלם שייק"? דברו על זה בפייסבוק