פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שומר הסף: ההפתעות הגדולות לקראת האוסקר

      מי חוללה את ההפתעה הגדולה בקטגוריית השחקנית, מה הסיבה האמיתית ש"ארגו" הולך לזכות ומה הדרמה מאחורי הקלעים של הטקס? טור האוסקר של אבנר שביט

      זהו, הגענו לישורת האחרונה באמת: בעוד שבוע וחצי יסתיימו המשחקים המקדימים, ונגיע סוף כל סוף לערב האוסקר הגדול. עד אז, עשרות אנשי קולנוע יתהפכו במיטותיהם במתח נוראי, שכן התחרות בשלל קטגוריות עדיין פתוחה לחלוטין, וטקס הבפטא של האקדמיה הבריטית לקולנוע שהתקיים בסוף השבוע האחרון רק סיבך בהן עוד יותר את העניינים.

      הטקס הזה נחשב בצדק אינדיקטור מהימן לקראת האוסקר מכמה סיבות, ובראשן שתיים: קודם כל, הוא האירוע הגדול האחרון לפני הלילה המכריע באמת. שנית, רבים מחברי האקדמיה הבריטית לקולנוע חברים גם בזו האמריקאית, ומן הסתם מצביעים לאותם המועמדים בשני המקרים, כך שהבפטא יוקרתי כשלעצמו וגם משמש מדגם לפני הבאות.

      אז מה למדנו השנה מהטקס הבריטי? קודם כל, האקדמיה של הממלכה המאוחדת איששה כמה דברים שהיו ידועים גם למי שעוקבים מרחוק אחר עונת האוסקרים. למשל, ש"ארגו" יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, דניאל דיי-לואיס בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר ואן האתוויי בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר. מנגד, קרו בו דברים פחות מובנים מאליהם, ובוא נתעכב עליהם רגע.

      בקרוב באוסקר? ארגו לוקח את הבפטא

      פרס השחקנית הראשית: כאן הפייבוריטית היתה ג'ניפר לורנס מ"אופטימיות היא שם המשחק". אך אז קרתה הפתעה, שהיא מסוג ההפתעות שכולם בעצם מצפים להן – את הפסלון לקחה דווקא עמנואל ריבה, הכוכבת הצרפתייה של "אהבה", שמבוגרת מיריבתה בשלושה דורות לפחות.

      זה לא תמיד ככה, אבל בדרך כלל מי שלוקחת את הבפטא, בעיקר אם זה קורה בהפתעה, משחזרת את ההישג גם בטקס החשוב יותר. לפיכך, תקדימי העבר מלמדים אותנו שריבה לא רק זכתה בפרס של הבריטים, אלא גם הפכה למועמדת מובילה בקרב האמריקאי. בדיוק בערב שבו יתקיים האוסקר תחגוג ריבה את יום הולדתה ה-86, וקשה לראות איך האקדמיה מתאכזרת ושוללת ממנה את המתנה היפה הזו ואת מה שהיא מן הסתם ההזדמנות האחרונה שלה לגעת בזהב.

      פרס שחקן המשנה: זו אולי הקטגוריה האיכותית והעמוסה ביותר בטקס, וגם זו שקבעה תקדים: לראשונה, חמשת המועמדים בקטגוריית משחק כלשהי הם כאלה שכבר זכו בעבר באוסקר. מדובר בטומי לי ג'ונס מ"לינקולן", כריסטופר וולץ מ"ג'אנגו", אלן ארקין מ"ארגו", פיליפ סימור-הופמן מ"המאסטר" ורוברט דה נירו מ"אופטימיות".

      מביניהם, וולץ לקח בסוף השבוע את הבפטא, שהתווסף לארון תארים עמוס בשלל עיטורים, ובראשם גלובוס הזהב. מנגד, לי ג'ונס יכול להתהדר בפרס גילדת השחקנים, ודה-נירו בקבלת הפנים התקשורתית הטובה ביותר. הוא גם בונה על כך שהאקדמיה, בה יש לו מן הסתם חברים רבים, תעוט על ההזדמנות לצ'פר אותו לראשונה מאז "השור הזועם" ב-1980.

      באשר לארקין ולסימור-הופמן, הם יחכו בצד לסנסציה שככל הנראה לא תקרה, ועדיין יש לזכור שזו קטגוריה שבה באופן מסורתי הכל יכול להתרחש, בטח השנה. הימור שלי: לי ג'ונס, למרות ההפסד באי הבריטי, בכל זאת ייקח את האוסקר, ובשבוע הבא ארחיב למה.

      בקרוב באוסקר? עמנואל ריבה לוקחת את הבפטא

      ולסיכום, עוד כמה כותרות מן הישורת האחרונה של האוסקר

      למה "ארגו" הולך לזכות באוסקר?

      מרבית ההסברים לכך כבר מוכרים עד עייפה, אבל ניו יורק מגזין הציע השבוע אחד מקורי – ובכן, רבים מחברי האקדמיה לא רואים את הסרטים באולם קולנוע, אלא במסך הביתי שלהם, עם הסקרינרים שדאגו לשלוח להם. בפורמט כזה, "ארגו" מתאים הרבה יותר לבטטות הכורסה מאשר "לינקולן" האפי והכבד.

      מסקנה: בעבר המחשבה היתה שככל שהסרט גדול יותר והולם את מסך הזהב, כך יש לו יותר סיכוי לזכות באוסקר. בעידן הצפייה הביתית, מסתמן שמי שחושק באוסקר צריך גם להתאים את עצמו לצפייה באייפד.

      מי מלך הלייקים?

      "עלובי החיים" היה בשלב מוקדם של העונה הפייבוריט לסחוף את האוסקרים. אם חלילה הנבואה היתה מתממשת, באמת שאפשר כבר היה לסגור את האור ולבטל את התחרות הזו, אך למרבה המזל הוא עומד לצאת מהעסק עם כמות זעומה של פסלונים.

      מה שכן, בתחרות אחת "עלובי החיים" כן ניצח בגדול: בהיותו סרט שרבים שונאים, אבל מי שאוהב כבר אוהב אותו עד כלות הנשמה, הדף שלו מוביל בכמות הלייקים בפייסבוק. יש לו בסביבות ה-1.2 מיליון כאלה, הרבה יותר מהבא בתור ברשימה – "ג'אנגו ללא מעצורים", עם 723 אלף. אחר כך מגיעים "חיי פיי" (530 אלף) ו"לינקולן" (276 אלף) ורק אז "ארגו" (172 אלף), מה שמלמד שוב כי זכייתו באוסקר תתקבל בידי הציבור באדישות, ולא יצמחו ממנו מורשת או פולחן גדולים במיוחד.

      מאחורי הקלעים

      בזמן שכולם עסוקים בקרב הגלוי למדי על הפסלונים, מתרחשת כמדי שנה דרמה מורבידית מאחורי הקלעים: מאבק על הזכות להשתלב בשלוש הדקות המוקדשות בטקס לאנשי הקולנוע שהלכו השנה לעולמם.

      וכך, מאות אנשים מנסים כרגע להפעיל לחץ כדי לכלול ב-180 השניות הללו את השמות של יקיריהם המנוחים. הצרה היא, שהם לא יודעים ממש על מי ללחוץ, שכן חברי הוועדה הבוחרת בקפידה את המתים שיוזכרו נותרים בחיסיון מוחלט. הדבר היחיד שברור, כפי שציין ניו יורק טיימס בכתבתו על הנושא, הוא שכרגיל, רבים הולכים להיעלב גם השנה, ולאחר שהאקדמיה כבר ביזתה בעבר את זכרה של פארה פוסט עליה השלום, נותר רק לראות את מי היא תשמיט השנה.

      בקרוב כבר נדע מה נסגר איתו: הטריילר של "שומרי הסף"

      בשבוע הבא

      בסוף השבוע יחלקו גילדות התסריטאים את פרסיהן, אבל מכל מיני סיבות הקשורות בחוקים החריגים שלהן, אין לכך בהכרח משמעות לקראת האוסקר. זה אומר שהשטח נקי פחות או יותר, וכל מה שנותר בשבוע הקרוב הוא לעבור שוב על כל הקטגוריות ולקבוע את התחזיות הסופיות בהן, כולל כמובן בזו המכריעה ביותר מבחינה מקומית – קטגוריית סרט התעודה הטוב ביותר. ביום רביעי הבא, אם כך, ניפגש כאן שוב למהדורה מסכמת של הבלוג כדי לנסות באופן סופי על השאלה שתמיד עמדה במרכזו – אז מי יזכה באוסקר?

      אז מה ההימורים שלכם? דברו על זה בפייסבוק