שיהיו בריאים, הבריטים. כל שנה, אחרי שפרנסי הטלוויזיה האמריקאית סיימו לבזבז גלוני משאבים ואנרגיה על עונת טלוויזיה שרודפת אחרי הזנב של עצמה, ובסוף כוללת עוד 12 סדרות אפלות ובוגרות על כמה שגברים אמריקאים הם אפלים ובוגרים, בא איזה אנגלי שנון עם הומור שחור ובצליפה ממוקדת אחת מלמד אותנו משהו אמיתי על החיים בעולם החומרי. לפני שנתיים האנגלי השנון הזה היה צ'רלי ברוקר, סאטיריקן, מגיש, תסריטאי ואיש טלוויזיה, שאחרי שנים של סלבריטאות מקומית בממלכה המאוחדת פרץ בענק אל הזירה הבינלאומית עם "מראה שחורה" - מעין וריאציה מודרנית על "אזור הדמדומים". הטריק: במקום סיפורי פלישת החייזרים של הפיפטיז, ברוקר יצר אגדות אימה מודרניות שבמרכזן איומים הנוגעים להתפתחות הטכנולוגיה והמדיה בעשור האחרון.
אין ממש צורך לציין שההברקה של ברוקר תפסה, והפכה לאחת מסדרות הטלוויזיה המדוברות והמהוללות של השנים האחרונות. אבל אחרי שההתלהבות שככה מעט, העונה הראשונה של "מראה שחורה" שלושה פרקים בסך הכל, שהם למעשה סרטים קצרים עם עלילות נפרדות הותירה באוויר גם כמה שאלות קשות. אחרי הכל, הכתיבה בשניים משלושת הפרקים לא היתה מספיק מהודקת, המשחק של רבים מהמשתתפים היה חלש ממש, ולמרות הרעיונות המצוינים היתה תחושה שמלבד הפרק הראשון, הסיפורים של "מראה שחורה" נותרים מרוחקים מדי, משועשעים מדי, קרים ואינטלקטואליים מכדי לצמרר. עם התאדות ענן ההייפ קשה היה שלא לתהות אם בסופו של דבר, הדבר היחיד ש"מראה שחורה" באמת משאירה מאחוריה זה ראש ממשלה אחד שזיין חיית משק.
השבוע שודר בבריטניה הפרק הראשון בעונה השנייה של "מראה שחורה" גם הוא מאת ברוקר והעניק לתהייה הזאת תשובה מוחצת. "Be Right Back" הוא 48 דקות של טלוויזיה שרירית, כתובה מעולה ועשויה לתפארת, שמציגה את ברוקר בשיא כוחו ומוכיחה שוב שגם בעידן שטוף המידע של ימינו, אין תחליף לרעיון תמציתי ומדויק, שלופת אותך מהרגע הראשון ופשוט לא מרפה.
"Be Right Back" הוא סיפורה של אישה שבעלה נהרג בזמן שהיא נושאת את בתם ברחמה, וכדי להתמודד עם הבדידות והטראומה, מתחברת לאפליקציה שיוצרת מעין אווטאר אינטרנטי של הבעל, שהאישיות שלו מבוססת על כל פרטי המידע שהצטברו אודותיו ברשת ציוצים, סטטוסים, סרטונים, מיילים וכו'. בהדרגה, הרעיון הפשוט והמבריק הזה הופך למעין סיפור גולם מודרני, שאולי מזכיר סיפורים שכבר נתקלנו בהם בעבר בטלוויזיה, אבל החיבור שלו עם סוגיות טכנולוגיות עכשוויות הופך אותו למצמרר ורלוונטי בהרבה. יותר מזה, המיקום של עלילת מרטן גר הנ"ל בקונטקסט טכנולוגי מעלה אותה קומה ברמה התמטית: במקום עוד פנטזיית שיבוט מוסרנית על כמה שאין תחליף לרוח האנושית, ברוקר מציע לנו דיון אלגנטי בסינגולריות, באפשרות הריאלית שהאל-מוות לא רחוק מאיתנו (וזה לא בהכרח דבר חיובי) וגם בהתמכרות שלנו לתקשורת באמצעות מתווכים דיגיטליים, שכפי שהפרק מדגים בחוכמה, היא במקרים רבים דרך לתקשר עם עצמנו יותר מאשר עם האדם שמולנו.
אבל הדבר שהופך את הפרק החדש של "מראה שחורה" למרשים באמת הוא העובדה שעם כל הדיוק הבריטי, ניכר שברוקר הצליח לחדד הפעם דווקא את המשיכה שלו לאיכויות של טלוויזיה אמריקאית: נאותות הפקה, בניית אווירה חזקה, ובעיקר סיפור אנושי אמוציונלי שלוקח את הדיון האינטלקטואלי והופך אותו לעסק סוחט דמעות, מפחיד להחריד ולגמרי תופס בביצים. יש לפחות שתי סצינות שוברות לב ממש בפרק החדש של "מראה שחורה", והעובדה שאחת מהן נוגעת לטלפון סלולרי שנשבר מעידה על האיכות הייחודית של ברוקר ככותב: במיטבו, הוא מסוגל לקחת רעיונות מורכבים ועכשוויים, כאלה שרוב הכותבים עדיין מפחדים או לא יודעים איך לטפל בהם, ולהפוך אותם לדרמה של ממש. אם לשפוט לפי פתיחת העונה השנייה של "מראה שחורה" כרגע ברוקר במיטבו.
העונה השנייה של "מראה שחורה" תשודר ב-HOT VOD החל מ-6 במרץ
מה חשבתם על פתיחת העונה השנייה של "מראה שחורה"? ספרו לנו בפייסבוק