הדיון על הזכות לשאת כלי נשק, מהדיונים הסוערים ומעוררי המחלוקת ביותר בארצות הברית כיום, מביא לסיטואציות הזויות למדי. בעקבות תקריות הירי בבית הקולנוע שבאורורה קולורדו ובעיקר תקרית הירי האחרונה והמזעזעת במיוחד בבית הספר היסודי בניוטאון קונטיקט, מנסה אובמה לנצל את ההזדמנות לפתיחה מחודשת של הויכוח הנושן ובעיקר לקדם חקיקה לפיקוח על הנשק. החקיקה, יש לומר, לא באמת מהפכנית כמו שיריביו של אובמה ואף הוא עצמו היו רוצים להציג. היא כוללת בעיקר נסיון להגבלת מכירה של רובי סער, בדיקת רקע לכל רוכש נשק ועוד סעיפים קלים שיקשו במעט על חובבי הנשק, אך על פי מומחים יצליחו לצמצם באופן משמעותי את האלימות שקשורה בנשק חם. בארץ שבה מדי יום נרצחים 32 איש בממוצע על ידי רובים ואקדחים, זה משמעותי.
אך באמריקה המפולגת מתמיד, בטח אחרי מערכת בחירות שבה הרפובליקנים חטפו מכה קשה לאגו, שום דבר לא עובר בקלות בנוגע לנושאי מחלוקת. יש מתנגדים רבים למהלכים של אובמה. חדשות פוקס, ישראל היום של הטלוויזיה האמריקאית, התיישרו לצידם של ה-NRA (איגוד הרובאים הלאומי) ויצאו כנגד ה"פעולות האנטי דמוקרטיות של אובמה" בפעם המי יודע כמה. רק שהפעם, הצטרף אליהם קול נוסף, קול שהרפובליקנים לא רגילים לשמוע לצידם ובטח לא רגילים לשמוע כמתנגדים לאובמה: ראפרים.
אייס טי, שנחשב לאחד מאבות ז'אנר הגנגסטא ראפ, התארח בתוכניתו של קרישנן גורו-מרט'י בערוץ 4 הבריטי למחרת הטבח בהקרנת "עלייתו של האביר האפל" כדי לקדם את הסרט התעודי שיצר על אמנות הראפ. במסגרת הראיון נשאל אייס טי על אמונותיו בנוגע להחזקת נשק וענה ש"הזכות לשאת נשק היא המנגנון האחרון שיש לנו כדי להתגונן מול עריצות, לא כדי לצוד. זה כדי להגן על עצמך מידי המשטרה". באופן הזוי, ההצהרה הזו זיכתה את אייס טי בחצי מחמאה מידי השדרן השמרן ראש לימבו, שאמר שהוא מופתע שאייס טי מכיר את המילה עריצות ושהוא מבין שעריצות מקורה בנציגי ממשלה. מיותר לציין שבתגובה הראפר קרא ללימבו ." Racist Piece of Shit"
אמנם יש איבה גדולה בין שני הצדדים, אבל הטיעונים שלהם בהחלט מתבססים על אותם האלמנטים. הטענות על הפרת התיקון השני לחוקת ארה"ב (שנועד להגן על הזכות לשאת כלי נשק בתקופה שבה הנשק הנפוץ היה רובה מוסקט) נזרקות מכל זווית והפוביות מכך שהממשלה עומדת להיכנס לביתך ולקחת את הנשק שלך מתרוצצות חופשי במדיה. שתי הקבוצות, הרפובליקנים והקהילה השחורה, מתגוננות באותו האופן, אך מסתירות פחדים שונים לחלוטין.
מקרה מייצג לחששות של שני הצדדים ולסיבה האמיתית להיצמדות לתיקון השני הוא הסיפור הנורא של טרייבון מרטין וג'ורג' צימרמן. ב-23 בפברואר 2012 הסתובב מרטין, נער בן 17, בשכונה שבה גר אביו, קהילה סגורה ולבנה בעיקרה בפלורידה. צימרמן, מתנדב במשמר השכונתי, הבחין במרטין ומיד התקשר למשטרה כשהוא מתאר את הנער השחור כ"לובש קפוצ'ון ומתנהג באופן חשוד, כאילו הוא על סמים" וטען שראה דבר מה בידו. כשהמפגש הסתיים מרטין נורה בחזהו ע"י צימרמן מטווח קרוב כשבידו לא היה דבר מלבד חפיסת סוכריות "סקיטלס".
הפחד מאיום שחור על הבית מדאיג את האמריקאי השמרן ממש כשם שהפחד מאנשי חוק, מטעם הממשלה או מטעם עצמם, מוביל את הנערים השחורים. האירוניה המרירה שהסטטיסטיקה מגלה היא שהפחדים האלה מגוחכים לחלוטין משני צידי המתרס, אך מכיוון שכמעט 50 אחוז מהנרצחים בארה"ב הם שחורים, הטרגדיה גדולה בהרבה בתוך הקהילה השחורה. הסיבה לכך היא שמספר מדהים של 93 אחוז מהאפרו-אמריקאים נהרגים על ידי אפרו-אמריקאים אחרים.
לנתון הבלתי נתפס הזה ישנן סיבות רבות. חלקן חברתיות כמו המצב הסוציו-אקונומי של רבים מחברי הקהילה. חלקן פוליטיות, כמו ההיסטוריה הגזענית של אמריקה ודבקות של חלק מהשחורים בגישת ה"By Any Means Necessary" של מלקום אקס. המעניינת מכולם היא הסיבה התרבותית לנשיאת נשק. אי אפשר להתעלם מתפקידו של עולם ההיפ הופ בקידוש אותם אמצעים שמלקום אקס הזכיר. אותו אייס טי נודע בעקבות שירים כמו "Cop Killer", וז'אנר הגנגסטא ראפ עצמו גדל להיות תצוגת נשק מרהיבה שאין כדוגמתה אפילו באלבמה. אינספור ראיונות מפורסמים הציגו ראפרים שונים עם נשק חוקי פחות או יותר, מנופפים באקדחים כהארכה לאיברי גופם. זורקים לאוויר מילים כמו "הייטרז" או מדברים על אויבים עלומים. זה כבר לא להגן על הקהילה מהמשטרה, זה להגן על עצמך מהקהילה.
ולמי שטוען שעברו ימי הגנגסטא ראפ ושמאז רציחתם של טופאק וביגי למד ההיפ הופ דבר או שניים, קבלו את הכוכב הנוכחי של הרחובות. צ'יף קיף, בן 17 וחצי מדרום שיקאגו, דפק את הלהיט של החיים שלו בשנה שעברה. "I Don't Like" נחרש בכל פינה וזכה לרימיקסים של קנייה ווסט וליל ווין. רק שלפני שנה נעצר קיף אחרי שברח משוטרים עם אקדח טעון בידו תוך כדי שהוא מכוון עליהם מפעם לפעם את האקדח ומאיים לירות. הזמן שבילה במוסד לעבריינים צעירים לא ממש הרגיע אותו וחצי שנה אחרי התקרית הוא כבר שיחרר את הקליפ "Russian Roulette" שלא רק מתרברב ביכולות הירייה שלו אלא גם מציג את צ'יף קיף נטול חולצה אבל עמוס בכלי נשק. בראיון וידאו שערך איתו לאחר מכן האתר פיצ'פורק, הוא הפר את תנאי השחרור שלו כשביקר במטווח וירה בנשק בפני המצלמות.
רק לפני שבועיים, תקרית ירי נוספת הוכיחה שההיפ הופ עוד לא השתחרר מהאובססיה שלו לנשק. ריק רוס, חתיכת ממזר שמתהדר בנשקים שלו בערך בכל שיר, פגע עם רכבו בבניין אחרי שהצליח להתחמק מכ-20 כדורים שנורו לעבר הרכב שלו ושל הפמלייה שלו. כמה ימים אחרי הספיק 50 סנט, שזכור כקורבן ירי בעצמו, לטעון שרוס זייף את תקרית הירי כדי לטפח את הפוזה הנפוחה שלו. רק בעולם ההיפ הופ תקרית ירי שכזו אמורה לקדם מוזיקאי.
ויש גם צד אחר. אל מול אייס טי, ריק רוס, צ'יף קיף או אפילו טי. איי (שביקר בכלא בעקבות החזקת נשק בלתי חוקית) יש גם את הצד המודע יותר של ההיפ הופ. הצד שמבין שתרבות הנשק המטורפת כבר איבדה את המטרה ונשארה רק עם האמצעים. באחד מאלבומי ההיפ הופ החשובים של השנים האחרונות, "Good Kid M.A.A.D City", מתאר קנדריק למאר את התוצאות של תרבות הגנגסטא ראפ. קומפטון של למאר היא לא קומפטון של הרכבים כמו NWA והנשק שבעבר אולי נועד להגן מפנטי המשטרה הופנה בחזרה לעבר מחזיקיו - ומאיים על הקהילה כולה. 93 האחוזים שנהרגו בידי אחיהם היו מודים ללמאר ודומיו, שמנסים להפוך את הגישה העקומה של הקהילה השחורה כלפי נשק כפי שהיא משתקפת ב-CNN של הרחוב ההיפ הופ.
מה דעתכם - הראפרים תומכים בתיקון השני בצדק? דברו על זה בפייסבוק