הבמאי והמחזאי הוותיק יואל זילברג הלך היום (שני) לעולמו בגיל 85, בשעות הבוקר, בשנתו. זילברג היה אמור לחגוג את יום הולדתו הבא ב-30 במרץ והוא הותיר אחריו את רעייתו מרים, ילדיו גיא, עידית ודור, 7 נכדים ו-2 נינים, אשר יושבים שבעה בביתו. מחר בשעה 12:00 יוצב ארונו על בימת אולם קאמרי 1, ובשעה 12:30 יתקיים טקס אשכבה קצר. בשעה 14:00 תתקיים ההלוויה בבית העלמין קריית שאול.
"זילברג ז?ל לא היה רק מחזאי ובמאי מוכשר, יותר מכל הוא היה חבר אמיתי ודמות אב לקהילת השחקנים בארץ", נמסר מאמ"י, איגוד אמני ישראל. "תמיד נכון לעזור, להדריך ולתת עצה טובה. הוא משאיר אחריו מורשת מפוארת של עשייה, ואנשים רבים שאהבו והעריכו אותו. הוא יחסר לכולנו מאוד. אנו משתתפים בצער המשפחה".
"המפגש הראשון שלנו היה בשנות השישים, כשהוא ביים אותי במחזה הורים איומים של ז'אן קוקטו", אמר צדי צרפתי לוואלה! תרבות. "נקשרתי אליו מאוד והתחלתי לעקוב אחריו. הוא היה בשבילי דוגמה לבמאי שלא מחכה לאחרים ועושה את הדברים לבד. העין והאוזן המיוחדים שלו היו חלק בלתי נפרד מהיכולת שלו לקחת חומר ולעבד אותו. הוא עיבד וביים את 'קזבלן', שהיה בלי ספק אחד מהמחזות הגדולים של הקריירה שלו. זה צד שאני מעריץ כיוון שלעבד מחזמר זה ממש ליצור מחדש את המבנה הבסיסי שיגרום לזה לעבוד. לקחת מחזה ולהפוך אותו למחזמר זה קשה מאוד, זה הכי קשה. מעבר לדיאלוגים שאתה כותב כמעבד, החוכמה היא ליצור מבנה שלתוכו אתה שותל שירים, ופה התבטאה היכולת המופלאה שלו ליצור את מה שאנחנו נהגנו לכנות 'הבלוקים' של המחזה. אין לנו הרבה מחזות זמר ששרדו כל כך הרבה שנים, זה רק הוא".
"כשהוא הקדים את זמנו עם רמת אביב ג' שהיתה בעצם הטלנובלה הראשונה", הוסיף צרפתי, "פגשתי אותו ברחוב וכבר אז הוא אמר שאנשים לא יודעים שכשהוא פוגש את השחקנים, נורא חשוב לו איך הם נראים על המסך. הוא ידע כבר אז שהאנשים שמשחקים בטלנובלות צריכים להיות קצת יותר גדולים מהחיים, שהליהוק חייב להיות שונה לחלוטין מסדרת דרמה. הוא ידע שחייבים לבחור אנשים שאין להם שום קשר לחיים האמיתיים. הוא הבין את זה ראשון. הערצתי את היכולת שלו לעבוד עד יומו האחרון, לעבד, לפנטז לחלום עד הסוף. בשבילי הוא מודל".
זילברג היה במאי תיאטרון קולנוע וטלוויזיה, זוכה פרס אופיר על מפעל חיים בקולנוע וכינור דוד על כתיבת ובימוי המחזמר "קזבלן" בשנת 1967, בתיאטרון גודיק. זילברג עיבד יחד עם הכותב המנוח יגאל מוסינזון את המחזה "קזבלן" של מוסינזון למחזמר, שבימים אלה מועלה על בימת הקאמרי בכיכובו של עמוס תמם, למוזיקה שכתב דובי זלצר ופזמונים שכתבו עמוס אטינגר, דן אלמגור וחיים חפר. בשנה האחרונה הגיש מחזות ועיבודים שכתב לתיאטראות השונים. כמון כן הגיש הצעה לסרט לקרן לעידוד הקולנוע הישראלי. בשנים האחרונות העלה שתי הצגות בתיאטרון המסחרי: "מי מפחד מנישואין", ו"בוטיק השקרים".
זילברג הוא דור שני בתיאטרון, שכן אביו, בן ציון זילברג, היה שחקן בתיאטרון האהל. במלחמת העצמאות היה חבר בלהקת הצ'יזבטרון, ולאחר מכן למד בימוי בבית הספר של האולד-ויק. הוא ביים, כתב ועיבד למעלה מחמישים מחזות ומחזות מוזיקליים במוסדות כמו הבימה, הקאמרי, האהל, תיאטרון גודיק, החאן הירושלמי, היידישפיל ובתיאטרון המסחרי. בין מחזותיו ניתן למנות את "קזבלן", "איי לייק מייק", "האידיוטית", "אמי הגנרלית", "ילדים חורגים לאלוהים", "יושה עגל", "הפריזאית", "החזן מוילנה" ועוד עשרות מחזות ואירועים גדולים. בתחילת שנות ה-60 התמקד זילברג בעולם הקולנוע והיה עוזר במאי של היוצר הגדול אוטו פרמינגר בסרט ההוליוודי "אקסודוס" עם פול ניומן, ולאחר מכן עוזרו של דניאל מאן, בסרט "יהודית" עם סופיה לורן.
בשנת 1962 ביים זילברג את סרטו העלילתי הראשון, "משפחת שמחון", ובהמשך רשימה ארוכה של סרטים, כמו "עץ או פלסטיין", "קוני למל בתל-אביב", "קוני למל בקהיר", "חסמב"ה ונערי ההפקר", "חכם גמליאל", "הרשלה", "אמי הגנרלית", "נישואין נוסח תל-אביב", "אהבה אילמת" ו"מיליונר בצרות". בשנת 1981 ביים בברלין את הסרט המוזיקלי "New Wave Lover". החל משנת 1983 החל זילברג לביים סרטים בהוליווד, ביניהם "ברייקדנס", "למבדה", "בחורים רעים", ועוד. בשנות ה-90 יצר את סדרת הקאלט "רמת אביב ג'" ובתיאטרון הקאמרי ביים את "לנסקי", הצגת היחיד של יוסי גרבר.