בפתיחת הפרק של "ארץ נהדרת" ששודר אתמול, הבטיח איל קיציס משדר מיוחד העוסק בפרשת האסיר X. אז הבטיח. "ארץ נהדרת" היא לא תוכנית של ספיישלים היא תוכנית של פורמט. מדי שבוע היא לוקחת את המאורעות האקטואליים, הפוליטיים והטלוויזיוניים של העת האחרונה ומעבירה אותם דרך הפילטר הספציפי שלה, שמוציא אותם מעורבבים מהצד השני. בדרך כלל, זו כמובן מכונה משומנת שמתקתקת כמו שעון, אבל דווקא כשאירוע חדשותי מאז'ורי ומטריד מתרחש, הניסיון לדחוס אותו לפס הייצור הקומי המהודק של "ארץ" נתקל בקשיים. זה בדיוק מה שקרה אתמול.
לכאורה, כל הסממנים של קטע מצויין נכללו במערכון הפאנל המרכזי שהתכתב עם פרשת האסיר: חיקויים מעולים (עלמה זק עם זהבה גלאון משופרת, מירי רגב בגילומו המבריק של יובל סמו, גל זייד בחיקוי מופרע של טל פרידמן וקים ג'ונג און, עוד דמות מפתיעה בעונה המפתיעה של ירון ברלד); בחירת דמויות נכונה; וגם סוג של פיצוח סאטירי ראשוני מדוייק, שבחר להפנות את החיצים לעבר הגיחוך שבניסיון לטייח את הפרשייה בכל מחיר, לא פחות מאשר אל הפיאסקו של הביון. אבל משהו השתבש בדרך: חברי הפאנל אולי הבריקו בביצוע וקיבלו כמה פאנצ'ים ראויים (במיוחד "נפגשנו בכנס של ארגון המדינות המתחפפות"), אבל הסאטירה נראתה מסומנת, משורטטת במשיחות מכחול גסות ונשענת בכבדות על רדי-מייד קומי. סתימת פיות? נביא דיקטטור. עליהום על התקשורת? הדמות של מירי רגב כבר מוכנה. פאדיחות במוסד? נלביש אותן על אנשי המוסד היחידים שהצופה מכיר אלה שמשתתפים בתוכניות אחרות של הזכיינית. והיידה, יש מערכון.
כותבי "ארץ נהדרת" ניסו כנראה לומר משהו נוקב ורלוונטי על פרשת האסיר איקס, אבל ארגז הכלים שלהם פשוט לא התאים למשימה. פורמט הפאנל שדורש מהם לעשות קאט אנד פייסט מכל תוכניות הטלוויזיה הפופולריות של העונה הסתיר את הנקודה שלהם, והחליף אותה בעוד טקסט מכני ואפילו קצת צפוי. בסופו של דבר, במקום חץ סאטירי מכוון היטב קיבלנו כאוס של רפרנסים תרבותיים, כולל סימון וי כמעט חסר פשר ולגמרי חסר קשר על ה"הארלם שייק" הבלתי נמנע.
אולי זה לא מקרה שהקטעים הכי טובים של "ארץ נהדרת" העונה הם במקרים רבים מערכוני חוץ ולא מערכוני אולפן. דווקא משום שהתוכנית חזרה השנה לכושר, קיבלה הרבה החלטות חכמות והעלתה את אחוזי הפגיעה שלה, נעשה ניכר יותר ויותר שהפורמט שלה מכביד עליה. זה הורגש אתמול לא רק במערכון על האסיר, כי אם גם במפגש בין הדמויות של רוני קובן, עדי אשכנזי והילדים מ"בית ספר למוסיקה" לעוד מיש-מש של מיטב הרגעים הטלוויזיוניים של השבוע, בקטע שלא התרומם (אם כי חייבים לפרגן ל"ארץ" על הנכונות לעקוץ את הקו הסנטימנטלי ההולך ומקצין של "עובדה"). אין כאן הכוונה לדרוש ממולי שגב והחברים לנסר את העץ ולזנוח לחלוטין את דפוסי העבודה שלהם, אבל כשהם בוחרים לתקל נושא כמו הפרשייה שהסעירה את המדינה השבוע, אם הם רוצים לפגוע בול, הגיע הזמן לרענן את הנוסחאות הקומיות.
מה אתם חשבתם על הפרק המיוחד? דברו על זה בפייסבוק