זה לא יהיה מאוד מופרך להניח כי זיגמונד פרויד היה מוצא את ביונסה נואלס מעניינת מאוד. מצד אחד, ביונסה סוחטת מידי יום ביומו את חומרי הגלם מהמציאות שלה והופכת אותם לחלומות בשר ודם ברמה הכי מודעת שיש. ומצד שני, אפילו היא לא חפה מטעויות, ומדי פעם פולחן האישיות שלה צף על פני השטח, וכשזה קורה - היא חושבת שאף אחד לא שם לב. וזה מרתק. הסרט הדוקומנטרי "Life Is But a Dream" נעשה ובוים על ידי הגברת נואלס-קרטר, במטרה לפזר מעט את מסך הערפל. למען השם, האישה נמצאת במשחק יותר מ-15 שנים ועם זאת אנחנו יודעים כמעט כלום על אחת הנשים הכי חזקות ומשפיעות כיום. יחסית למישהי שהעולם כולו מכנה בשמה הפרטי בלבד, מדובר באנומליה נדירה.
מבחינת ערך תיעודי, נראה שמעריצי דוד פרלוב יכולים להמשיך לישון בשקט, שכן למרות שביונסה חוזרת שוב ושוב על המנטרה של כמה חשוב להיות אמיץ - בתכלס אין שום דבר אמיץ בלביים סרט על עצמך. אפילו להקה חסרת חוש הומור כמו מטאליקה הפקירה את עצמה בידי מתעדים זרים בכדי שיוציאו ממנה את הרגעים העכורים ביותר. כשאתה מצלם ועורך את עצמך באופן כל כך מודע, ההבדל בין דוקו-דרמה למלודרמה הולך ומיטשטש. כשביונסה נוזפת באנשי ההפקה שלה כי "התפאורה הזאת לא טובה מספיק"- לא מדובר במחדל התנהגותי, תת- אנושיות, סאדיזם טהור או בטוביה צפיר שמתהפך על עוזרת הפקה. מדובר בסך הכל במקצוענית ששואפת למצוינות, לא משהו שלא ידענו קודם ותכונה הכרחית לאיקונה במעמדה. זה קצת כמו האנשים האלה שמגיעים לראיונות עבודה ועונים "פרפקציוניזם" בתשובה לשאלה "מה התכונה הכי גרועה שלך".
מלבד אומץ, ביונסה מתעסקת הרבה בחופש המוחלט שלה, אמנותית ומקצועית, שהיא הרוויחה בעבודה קשה ובצדק. מדובר בהישג שאין לו שני בתעשיית המוזיקה העולמית, שאת הקרדיט לו היא זוקפת לזכות אביה שלימד אותה להיות אשת עסקים ממולחת. הסרטון המשפחתי בו ביונסה הקטנה רצה מהר יותר מאחותה וקולו של אביה נשמע ברקע אומר "תראו כמה מהירה ביונסה", הוא רגע מקסים שנעלם מהר מדי ולא זוכה להגיע לרזולוציה מורכבת באמת. היא לא מספרת על הריחוק והניתוק המשפחתי ביניהם מאז שעזב את אמה. הדרמה האמיתית, שוב, נעלמת כלעומת שבאה.
דווקא לאור הדיבורים על החופש האבסולוטי שלה, מעניין להבין כי עבור ביונסה, חופש הוא שליטה. ובמובן מסוים, זה גם המקרה עבור נשים בעולם כולו. כשהיא אומרת "תפסיקי להעמיד פנים שהכל תחת שליטה, מותר לך לפחד"- בלתי אפשרי להאמין לזה. תזכורת: ביונסה דרשה מגטי אימג'ס ומהאתר BuzzFeed להסיר תמונות לא מחמיאות שלה שצולמו בזמן הופעתה בסופרבול. בצעד חסר תקדים בהיסטוריה, גטי אימג'ס אכן הסירו חמש מתוך שבע התמונות הלא מחמיאות, ואילו באזפיד פירסמו את המייל המגוחך שהם קיבלו מאנשיה של בי, מה שכמובן גרם לה להתחרפן עוד יותר. רוצה לומר, את לא יכולה לשיר על נשים שמנהלות את העולם ועל חשיבות העוצמה הנשית בחייך, להטיף נגד שליטה גברית, לעודד חשיבה מחוץ לקופסה, ואז להתמוטט מזה שיצאת לא כוסית באינטרנט. זה לא הולך ביחד. ביונסה לא יכולה לשלוט על מה שאנשים חושבים עליה, זהו המקום היחידי בו אין לה חופש, כלומר שליטה, וכשהיא כבולה, היא משתוללת כמו חיה פצועה. לכן בדיוק, פניני חכמה באווירת סמדר שיר כמו "לכולנו יש את אותן הבעיות, ולכולנו יש חוסר ביטחון, וכולנו צריכים להיאהב וצריכים אחד את השני", הן לא אמינות במקרה הטוב ומזכירות פארודיה במקרה הרע.
הסצינה בה נפתח הסרט, ביצוע שלה ללהיט שהפך לחתימת ההיכר שלה, "Crazy In Love", היא מעין מיקרוקוסמוס לסרט בפרט ולכל הפרסונה של ביונסה בכלל. כשהיא מוטרפת מאהבה על המטרות שלה, אין שום דבר שמסוגל לעצור את השיגעון השאפתני שלה עד שתגשים אותו. הדרך של ביונסה היא מגלומנית, אבל היא חייבת ללכת בה, כי היא לא הכירה מעולם שום דרך אחרת. וזה מה שמוביל לשגעת הזאת, שהופכת את ביונסה לאחת בדורה, ולמרות שמדובר ב"הצצה דוקומנטרית" מבוקרת וחולת שליטה - עדיף לקבל אותה ככה, מאשר לא לקבל בכלל.
הסרט ישודר ב- yes דוקו ביום ראשון 10/3 22:00