פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "רוק בקסבה" מתייחס בעדינות יתר לסכסוך הישראלי-פלסטיני

      בעוד שמלחמת לבנון קיבלה עיבודים רבים, האינתיפאדה הראשונה כמעט והודרה ממסכי הקולנוע. "רוק בקסבה" מנסה ומצליח לגעת בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל מתקשה לטלטל ולזעזע

      "רוק בקסבה" מתייחס בעדינות יתר לסכסוך הישראלי-פלסטיני
      צילום: יוני המנחם

      "רוק בקסבה", סרט הביכורים של במאי הטלוויזיה והפרסומות יריב הורוביץ, הוא מעין השלמה או המשך בלתי רשמי של רצף סרטי לבנון המוערכים, שהתחיל ב-2006 עם "בופור", והמשיך בשנים שלאחר מכן עם "ואלס עם באשיר" ו"לבנון". המשותף לכל הסרטים האלה: הבחירה להעמיד במרכזם דמות ראשית רגישה ומודעת, לרוב השתקפות של היוצר, המתייסרת לנוכח מאורעות המלחמה הקשים והאלימים. ברוב המקרים, המטרה של היוצרים הייתה לבצע מעשה של ניקוי המצפון לנוכח הדברים הלא בדיוק נחמדים שהיו מעורבים בהם בעת שרותם הצבאי. זה היה המצב עם ארי פולמן ב"ואלס" ועם שמוליק מעוז ב"לבנון", ובמידה מסוימת גם עם יוסף סידר ב"בופור".

      מהבחינה הזאת, המקרה של "רוק בקסבה" שונה במקצת מהסרטים הקודמים, כיוון שיריב הורוביץ לא היה לוחם, אלא שירת ביחידת ההסרטה של חיל החינוך, ולחוויות שמתוארות בסרט אין מימד אוטוביוגרפי. מה שכן, הורוביץ יצר ב-2004 את הסרט התיעודי "האינתיפאדה שאחרי", שבו ראיין חיילי צה"ל שביצעו מעשי אכזריות בזמן האינתיפאדה הראשונה. "רוק בקסבה" שואב מהסרט ההוא במידה מסוימת, אף על פי שהוא נוקט קו פוליטי פחות חריף ומנסה לא להרגיז אף אחד. העדרו של הפן האישי המובהק או אפילו של סגנון קולנועי ייחודי, הופך את הסרט למוצר קצת פחות מעניין מקודמיו, אך הורוביץ עדיין רקח עבודה מרשימה, אותנטית ונוגעת.

      רוק בקסבה (יוני המנחם)
      "ומה אם כולם יעלו על הגג?!" (צילומים: מתוך "רוק בקסבה")

      במרכזו של הסרט עומד תומר (יון תומרקין), שמגיע ב-1989 יחד עם המחלקה שלו לתפוס עמדות בעזה. הריגתו של אחד מחברי היחידה על ידי מחבלים, מובילה להערכות של היחידה לתצפית על גג של בניין במטרה ללכוד את הרוצחים. הדבר יוצר מתח רב בין החיילים לדיירי הבית ומכניס אותם לסיטואציות רגשיות מורכבות.

      נושא האינתיפאדה הראשונה, שהתחילה ב-1987, טופל כמה פעמים בקולנוע הישראלי של שנות השמונים ותחילת התשעים, אך מאז הוא כמעט ונעלם מהמסכים. בכלל, נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני נחשב בדרך כלל לרעל בקופות, ועל כן הסרטים העלילתיים, שזקוקים לקהל קונה כרטיסים בניגוד לקולנוע הדוקומנטרי, ממעטים לעסוק בו. "רוק בקסבה" הוא ניסיון מסקרן להביא את הסכסוך למיינסטרים, ולגשת אליו מנקודת מבט מעורפלת פוליטית, כדי לאפשר לקהל הרחב להתחבר.

      רוק בקסבה (יוני המנחם)
      "אחרי 15 שניות מתחילים לרקוד מוזר. יהיה לנו את ההארלם שייק הכי טוב ever"

      ההישג הגדול של "רוק בקסבה" הוא יצירתו של עולם ריאליסטי אמין ואינטנסיבי, שהופך את עזה מלפני 25 שנה למציאות חיה ונושמת. התסריט אולי לא הכי מתוחכם, והדמויות של החיילים סובלות מעיצוב בסיסי למדי, אך בזכות הבימוי המהוקצע והליהוק המוקפד הסרט מצליח לגעת ולשכנע. מרשימים במיוחד יון תומרקין בתפקיד הגיבור בעל הכריזמה המופנמת, ואנחל בונני בתפקיד המפקד הקשוח והמוחצן. הצפייה ב"רוק בקסבה" מעבירה את הצופים חוויה כמעט פיזית, ומוציאה אותם החוצה עם תחושות סותרות של התלהבות ומועקה, שאופייניות גם לדמויות בסרט. על כן מדובר בחוויה קולנועית משמעותית שמומלץ לעבור.

      הנרי דוד, משחקני "רוק בקסבה", מסביר מדוע לא הפך לכוכב. ראיון

      מה אתם חשבתם על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק