גוד איבנינג! בון סואר! אנחנו מדברינג עכשיו גם למעריצים שצופים בנו מארצות אחרות, אז מדי פעם נגיד מילה או שתיים בשפתם. האו האו! מיאו! קוואק קוואק פרום איזראל! מיד נשמע את השירים המדהימים שיתחרו על הזכות להופיע באירוויזיון, אך תחילה קטעי הנחייה היתוליים.
אם שמתם לב, אורנה דץ הגיעה לחלק הראשון של קדם האירוויזיון כשהיא לבושה רק מקדימה, ורון שחר, גבר בריא ביצרו, מתקשה להתרכז כי הוא חרמן. סוף הקטע ההיתולי, מקווים שנהניתם. בעמדת השופטים, אורנה ומשה דץ מזייפים מעט מתח מיני.
כמיטב המסורת, יש בין הביצועים הרבה פטפוטי גרין רום, וראיונות מרתקים כמו "מה, אה? ספרי לי קצת?", ליהיא גרינר: "מה?", רון שחר: "מה?", ליהיא: "מה לספר?", רון שחר: "מה?"; וגם אמרות שפר של השופטים המכובדים (אורי פסטר: "מי שאומר שהוא לא צופה בקדם אירוויזיון הוא מתחסד". עוד בלש סמוי של גביית האגרה). ולפני כל ביצוע מעברון צעיר מודרני עדכני עכשווי, בהשראת ה"אייפונים" האלה שכולם מדברים עליהם. החברים ברשות השידור בהחלט יודעים לקלוע לרוח התקופה ולקליפ של "איי-פסטיגל" משנה שעברה. בינתיים, בפתח האולפן התהפכה משאית של ערוץ 2 וכל פליטי הריאליטי נשפכו ממנה החוצה והתגלגלו לתוך הליינאפ. כך שאנו מוכנים ומזומנים לגשת אל השירים אשר, כדברי יעקב רפאל, "מתווספים לאוצר הזמר העברי". שאלוהים יעזור לכולנו.
פעם שרו רק בעברית בקדם האירווזיון, וכשרצו לגוון נאלצו לג'רבש איזה "אבאניבי" או "הופה הולה". לא עוד. כמעט כל השירים חתכו באמצע לאנגלית, צרפתית, ספרדית או חרחורית במקרה של שני זמיר. לא ברור למה אנחנו מתעקשים לתרגם את הליריקס לארצות הנכר, במיוחד כשמיטב הליריקס שלנו במקרה הזה הוא "בואי נרקוד עד אור יום, בואי נחיה ת'חלום" ושאר קשקושים אקראיים שהכותב פלט בבהלה כשהתעורר מתנומה חטופה באוטובוס. לא הכי דחוף שיבינו שם בחו"ל מה אנחנו מזמרים, בואו נשאיר את הסוד הזה קבור עמנו ב"אוצר הזמר העברי".
קחו דוגמא משני זמיר, שהיה בלתי אפשרי להבין מה דפאק היא שרה. מרוב מניירות של "זמרת" התחרבשו לה כל המילים. איכשהו אפשר היה לזהות משהו כמו "ככה בגוף אחד שנינו נצעד יד ביד", לא ממש פעולה הגיונית (כלומר, הגוף האחד יחזיק יד עם עצמו?), אבל מה זה משנה, כשכל מטרתו של השיר הזה הוא ממילא רק להקפיץ אנשים במועדוני גייז מחר. כל עוד אפשר לפזז רטובים בחושניות לצליליו (כפי שעשו שני רקדני הרקע עם השלייקס והחולצה הפתוחה), שיתפגרו כל המוזיקאים.
ובלי שום קשר לנ"ל: הזמרת אדרת. נכון, דנה אינטרנשיונל הצליחה יפה מאוד באירוויזיון, אבל זה כי היא ידעה לשיר. את השיר "ניצחון", או בגרסה של אדרת "ויקטוריאיאיעעעיעעעיעעעיייי!!!!!" היה כואב לשמוע, פיזית ונפשית, אם כי המסר החשוב שלו - "מה מותר מה אושר, מהו מחיר החופש" יהדהד בליבנו לעד.
דיווה נוספת שהבהילה אותנו הייתה אורטל אופק, שנראית כמו חיקוי ששני כהן עושה לסלין דיון ב"ארץ נהדרת" אותו אף מחודד, אותן קרייזי אייז ועדי צ'זרה, דיווה ממין זכר שחש עצמו פנטום האופרה עם שיר פסיכולוגי אפל וצ'לניות דרמטיות. "הו, אני כבר רואה איך השופטים נאבקים בתוך עצמם", צוהל רון שחר, כי אכן השופטים מצליחים להתאפק מלהקיא. ה"ויקטוריאיאיעעעיעעעיעעעיייי" של אדרת היה קצת יותר מדי בשבילם. אנחנו צולחים גם את רון ויינריך הגזעי ("נסיכה שלי גלי לי את כל סודותייך!!!") שנותן ביצוע די מקפיץ, אם תסלחו לי על המילה, ואת יהודה גברה החתיך והמגניב, שאינו מסוגל לשיר משפט אחד בלי שלתוך הבמה יזנק מישהו לא קשור ויתחיל לרקוד ברייקדאנס. ואז סוף סוף אנחנו מגיעים לליהיא גרינר.
חיכינו לה לא מעט. אייקון הטראש האולטימטיבי בפסטיבל הטראש האולטימטיבי, זה פשוט מנט טו בי. הספקנו כבר לרדת על הזיופים שלה לא מעט בשבועות האחרונים, אבל זה רק כי לא ידענו שאדרת גם כן תופיע. ליהיא נותנת בדיוק את מה שציפינו ממנה: שמלת נצנצים קצרצרה, איפור של ביונסה, רקדניות רקע עם מקלות סבא, ראפר שעושה כמיטב יכולתו להפוך את העסק לעוד יותר דבילי. וכמובן, איש עם שלט שכתוב עליו "מצביעים ליהיא גרינר". היה חסר אמנם התנין שיורד מהתקרה חבוש כובע פרופלור, אבל פרט לכך השואו היה שלם. ליהיא היא הקדם-אירוויזיון, והקדם-אירוויזיון הוא ליהיא: אישה בשיער נפוח ונצנצים ששרה בקול של קיפי בן קיפוד.
בתוך כל הקרקס המפגר הזה, קטלין רייטר הייתה בעצם היחידה שלא נשמעה כמו משהו שהשכנים צועקים עליו "שקט שם או שאני קורא למשטרה". היה ברור שהיא לא ממש בליגה של המבצעים האחרים, שרק שיחקו ב"לשיר" בשביל לעשות שמייח. היא הריל-דיל. אבל מי בכלל זוכר מה היא שרה? לא נצנצים, לא רקדני רקע, לא תקיעת שופר (תודה, אדרת). פשוט זמרת שפשוט שרה שיר פשוט. מותק, השתגעת? זאת לא תחרות זמר פה.
מה חשבתם על הקדם? דברו על זה בפייסבוק