מיכל נדל על גחלים

פרקר פוזי, נסיכת סרטי האינדי האמריקאיים של אמצע העשור הקודם, שאף אחת משלל מחלפותיה לא מצליחה להגיע לרמת הקוליות שלה, היא מארי – בליינית ניו יורקית מקצועית (שמבקרי קולנוע קשישים רואים בה את ההולי גולייטלי של הדור החדש) מהסוג שפרץ מרקיש היה עושה הכל בשביל לראיין במדור שלו. מארי היא בליינית אקטיבית ואסרטיבית, עם הרבה חברים די.ג'ייז והומואים ואלכוהוליסטים ועוד כל מיני דברים שיקיים כאלה. הבעיה היא שבשביל להיות בליין במנהטן אי אפשר לשכור דירה בפלורנטין, מה שמכניס את מארי לכמה קשיים כלכליים, ומה לעשות שהיא לא מסוג הבחורות שיתחתנו עם רופא שיניים בשביל להחזיר חובות. נהפוך הוא. היא מסוג הבחורות שנדלקות על מוכרי פלאפל לבנוניים שקוראים להם מוסטפה. אי לכך מגיעה מארי למסקנה שמה שהיא צריכה זה ג'וב אמיתי. לארגן מסיבות בתמר'ז לא נחשב.
לשמחתה – ולהפתעת החבר'ה בפרילנד – מגלה מארי שהיעוד האמיתי שלה בחיים הוא להיות ספרנית, דבר שהיא בסופו של דבר אפילו מצליחה בו. לראות בשביל להאמין. אחרי הסרט הזה אפשר רק לדמיין מהו הייעוד האמיתי של מיכל נדל.