פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היוצרים נגד הזכייניות: תנו יותר מקום לדוקומנטרי

      בכנס מחווה לחיים יבין, קראו דורון צברי, שולה שפיגל, יפעת קידר ויוצרים נוספים, לשים סוף לטשטוש ההבחנה בין סרטי תעודה ותוכניות ריאליטי

      מה ההבדל בין דוקומנטרי לריאליטי, ומה הקשיים בשידור דוקומנטרי בפריים טיים? על השאלות הללו ניסו לענות ארבעה יוצרים בערב העיון "דוקו, חדשות וריאליטי - מחווה לחיים יבין" שהתקיים אתמול (שלישי) בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. עד מהרה הפך הטון השולט בדיון למתקפה של היוצרים על זכייני הטלוויזיה המסחרית - רשת, קשת, וערוץ 10.

      הבמאי דורון צברי ("מחוברים", "המדריך למהפכה") ביקש למתוח קו בין יצירה דוקומנטרית לבין תוכנית ריאליטי. "צריך להציב גבולות ברורים, אלה ז'אנרים שלא מתחברים", אמר, והסביר: "בתיעודי, כמו בעדות, יש את העניין הבסיסי של האמת. בתוכנית ריאליטי אין שום דבר אמיתי וזאת בניגוד לשם של הז'אנר. המציאות בתכנית מציאות היא כזו שנרקחה במשרדי הפקה, תוכננה ופולטרה. שום דבר במהות של ריאליטי לא אמיתי, זה ז'אנר שמסתיר את המציאות".

      צברי הפנה אצבע מאשימה לעבר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. "הרגולטור אישר עשרות שעות בשבוע של ריאליטי לכל זכיין. מישהו זוכר מי היה הסגן של דן מנו בהישרדות? מי יצא רביעי מבית האח הגדול בעונה השנייה? לא, כי אלה דברים חסרי משמעות לחלוטין", אמר. "טלוויזיה היא המזון התרבותי של הישראלי הממוצע, אז השאלה היא מה מגישים במסעדה הזו. כשאתה מבאיס 20 שעות בשבוע במזון שאין לו ערך תזונתי אמיתי אתה גורם נזק, הרגולטור גורם נזק".

      "הלכתי אל רן תלם (סמנכ"ל התכניות של קשת, ד.א.) ושאלתי אותו מה יש לו להגיד בעניין ההשקעה שלהם בז'אנר הדוקומנטרי", סיפרה המפיקה שולה שפיגל שחתומה בין היתר על "לונדון פינת בן יהודה" ו"צבא העם". "הוא אמר שיש להם המון דוקומנטרי – 'אמא מחליפה', 'סופר נני', 'בקרוב אהבה'. אני אמרתי שזה דוקו-ריאליטי, הוא קורא לזה דוקומנטרי". שפיגל אומרת כי הגישה הזו של הזכיינים מביאה יוצרים דוקומנטריים רבים לוותר על הגשת רעיונות לזכייניות הטלוויזיה המסחרית. "זו מלחמה גדולה בנושא הדוקומנטרי בישראל – ואנחנו בתחילת הדרך".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      עף על הסופר נני. רן תלם (צילום: אלדד רפאלי)

      "יש למנהלי התוכניות של הערוצים המסחריים אחריות, ברור שהם יחנכו את הקהל לריאליטי בלבד", אמרה הבמאית יפעת קידר ("בטבעת זו", "בשם האם"). היא הוסיפה כי בערוצים המסחריים לא קיים התהליך שנעשה ביצירה דוקומנטרית, שבה מתבצע מעקב ארוך ועמוק על נושא ועולות במהלכו שאלות נוקבות. "זה לא קיים בסדרות של רשת, קשת וערוץ 10, והסיבה היא שמי שמייצר את התוכניות שלהם מחפש רייטינג וזו מבחינתם הדרך היחידה האפשרית", אמרה. היא סיפרה על סרט שצילמה עבור קשת במשך שש שנים, ובזכיינית דרשו שתשנה את אופיו על מנת לשדר אותו בפריים טיים. היא סירבה, והוא שודר בשעת לילה מאוחרת.

      תומר הימן, שהסדרה החדשה שלו עולה בערוץ 8, הפנה אצבע מאשימה לא לעבר הגופים המסחריים, אלא דווקא לכיוון השידור הציבורי. "מי שרוצה לעשות דוקו בפריים טיים, שילך ויעשה דברים בשביל הפריים טיים וירוויח כסף", אמר. "הביקורת צריכה להיות על ערוץ 1. בכל העולם הערוץ הציבורי הוא זה שצריך לנקז אליו את היוצרים והוא זה שמחויב לתת לנו להתפרס בכבוד", אמר, וזכה למחיאות כפיים מהקהל.

      מי צודק - היוצרים או הזכייניות? דברו על זה בפייסבוק