בשנת 2013 את לא חייבת להיות יפה. תמיד אפשר להצטלם דרך הפילטר הנכון באינסטגרם, לעבוד על השנינות שלך בפייסבוק, לנצל בתבונה לטובתך את חוק הפוטושופ. בכלל, אומרים שהכונפה זה היפה החדש. ואם תשאלו את מורן אטיאס איך בוחרים את מלכת היופי של ישראל היום, היא לא תנסה לשכנע דרך שלום עולמי או חלוקת מזון באפריקה אלא תסביר במסגרת הנחיית הטקס אמש שהם מחפשים "את המשהו הנוסף, יהיו כאלה שיקראו לזה כריזמה, אחרים יקראו לזה קסם, האיכות הזאת שנדרשת ממלכת יופי".
בעידן שבו אנחנו חיים, כדי לבחור את האחת שתחבוש לראשה את הכתר, אין מנוס מלהפוך אותה למלכת כל הריאליטי. תשאלו את משתתפי קדם האירוויזיון, תשאלו את כל מי שמכתתים רגליהם לכל אירוע יחצני בשביל לקבל חצי חינם או חינם שלם. וכך, לאורך כל הטקס היה אפשר לזהות אלמנטים מוכרים משלל תוכניות הריאליטי "הישרדות", "המירוץ למיליון", "הדוגמניות", "היפה והחנון" כולל הקריינות, המשימות, העדויות, כשבתפקיד שרשרת החסינות מלוהק הפעם סרט ההכתרה. ובסוף, תשתדלו שהמנצחת תהיה אתיופית. או ערבייה. או רוסייה. או תימנייה. או גבר. נו, תבדקו שנייה מה לא היה לנו אף פעם.
בשביל להשיג את השילוש הקדוש שבין קסם לכריזמה למשהו הנוסף, היפות חייבות להוכיח שהן לא רק יפות, אלא, למשל, גם זזות, גם יודעות ללבוש ביקיני, להיכנס לשמלת ערב בספארי, להפגין שיק איטלקי, לחייך ולחייך ולחייך, ולבסוף בעיקר להרכיב על עצמן אישיות. אז ההיא ג'ינג'ית, האחרת אתיופית, זאת אוזבקית ואפילו אמא שלה בקהל. ויש גם מג"בניקית, מ"כית, מדריכת צניחה, כלומר בשלוש מתמודדות שונות, לא אותה אחת. וגם ד"ר דוליטל, מנגנת באך, אשת ברזל. וארבע שיר, כלומר בארבע בחורות שונות בעלות אותו שם, לא אותה אחת. ותתפלאו, אבל יש גם שתי יפות, מספר 3 ומספר 16, אבל רק בזוויות מסוימות, בקיצור יש יפה וחצי. אבל היופי בעיני המתבונן הוא, זה עניין של טעם, אז אין צורך להיעלב. אין צל של ספק; מוצא, צבע שיער, תפקיד בצבא, תחביב, הם בדיוק הדרך לגלות את המשהו הנוסף, הקסום, הכריזמטי.
ואם זה לא מספיק, יש בשביל זה חבר שופטים שאמור להעמיק, לחפור ולבחון מי הכי ראויה. ובעזרתם הנדיבה אנחנו מצליחים ללמוד שהההורים של מספר 4 התגרשו ומאז היא מתרגשת בכל פעם שהיא פוגשת את אבא, שההישג הגדול ביותר של מספר 14 היה לסיים טירונות, שהחולשה של מספר 19 זו המשפחה שלה, שמספר 3 או 10 היתה רוצה לפגוש את גולדה מאיר כי היא מזכירה לה את סבתא ועוד בלה בלה מן הסוג הזה שמזכיר יותר טסטמוניאל מ"דה וויס" או "מאסטר שף" מאשר כל מה שהכרנו עד היום בטקס מלכת היופי.
מדי פעם, כאילו כדי להזכיר לנו איפה אנחנו באמת נמצאים, מורן אטיאס מתפעלת בקול וחוזרת כמו מנטרה יותר מדי פעמים על המשפט המביך "כמה מקצועיות בגיל כל כך צעיר", מלטפת את המתמודדות בעזרת כרטיסייה או מיקרופון, מתבלבלת בשמותיהן או בדמויותיהן או גם וגם, ובעיקר מוכיחה שלא ברור איך זה הצליח לה באיטליה אבל אין לה שום יכולת הנחייה. זה בא לידי ביטוי באוטוסטרדה דיבורית, בליעת מילים, חוסר חוש קצב, חוסר הבנת המדיום, הקהל והז'אנר. אבל היא שחקנית לא רעה בכלל. וכל כך יפה. מלכת היופי.
ובסוף כל ההפקה הנחמדה, המאמץ להכניס את המודעות לאיכות הסביבה כדי לגזור על הדרך איזה קופון חברתי וההישגים המסחריים והעירוניים, נשארים כרגיל עם הריאליטי. וכרגיל, כשמביאים את זה למסך בצורה ובמעטפת לא קשורים וכל כך מאולצים, נשארים עם משימת ביקיני, משימת נחש ומשימת ריצה למרחקים בינוניים, או בשם המלא תוכנית הריאליטי "לקבל את העמוד", שזה מושג שמשמעותו להצטלם לבד בלי שאר הבנות המיותרות.
באופן מפתיע, טקס מלכת היופי הוא ניצחון לכולם: המתמודדות מקבלות חוויה של פעם בחיים, הצופים הערוץ-שתיימים מקבלים עוד מהטוב הזה שנקרא ריאליטי והם כל כך אוהבים, הגברים מקבלים עוד קילוגרמים של בשר שדוף לשזוף בו את העיניים, הפמיניסטיות מקבלות עוד סיבה לקטר, המלכה מקבלת כתר והטקס עצמו מקבל שבחים על יישור קו עם כל מה שקורה בעולם הפופ והטלוויזיה. פחות הקטע של ייבוא סדרות סקנדינביות משובחות, יותר הקטע של ריהאנה והריאליטי.
הבעיה היא שבריאליטי הזה המנחה לא טובה, המשימות לא מאתגרות ומתקדמות אלא שחוקות ובנאליות מהסוג שראינו כבר לפני קרוב לעשור, המתמודדות לא מספיק מעניינות, הכתר לא אטרקטיבי (נראה אתכם נזכרים בשמות חמש המלכות האחרונות), וחסרים בו הדינמיקות והקונפליקטים הקבוצתיים והבין-אישיים שהפכו את "הישרדות" ו"האח הגדול" למה שהן. בקיצור, אם זה ריאליטי מדובר כנראה בריאליטי הגרוע בעולם. ובעולם שבו בתואר חביבת הקהל זוכה בחורה שלא קיבלה אפילו דקת שידור אבל כנראה קיבלה מלא סמסים זה בדיוק העונש שמגיע לכם.
וגם: רחלי רוטנר בביקורת וידאו קורעת על טקס מלכת היופי
מה חשבתם על טקס מלכת היופי? ספרו לנו בפייסבוק