כשסרטים קטנים מטילים צל ארוך, זה סימן שדמדומים. צילה הכבד של סדרת "דמדומים" עדיין מוטל על תעשיית הקולנוע ולא יעזוב בקרוב: כולם רוצים להיות ה"דמדומים" הבא ולנסות לשחזר את ההצלחה הלא מוסברת של סדרת הערפדים המנצנצים. לכן, אם תרצו ואם לא, קיבלנו ואנחנו נמשיך לקבל הרבה חיקויי-דמדומים, רבים מהם משתמשים בשיטה הפשוטה ביותר ליצור חיקויים לוקחים את המבנה הבסיסי של רומנטיקה לנוער, ומחליפים את הערפדים ואנשי הזאב ביצור על-טבעי אחר. כבר קיבלנו אפילו "דמדומים עם זומבים" ("מת עליה"), ומה שנראה כמו "דמדומים עם חייזרים" יגיע בקרוב ("גוף מארח"), כך ש"דמדומים עם מכשפות" הוא שלב בלתי נמנע. ולכן: "יצורים יפהפיים".
לסרטי "טוויילייק" האלה נעשו חיים קלים במובן אחד: המקור שעליו הם מתבססים כל כך עלוב שקל מאוד להתעלות עליו. כמה שקל לזלזל ב"יצורים יפהפיים" בתור עוד חיקוי אחד לאוסף, על דבר אחד יסכימו כולם חוץ מהמעריצות ג'ייקוב/אדוארד שעוד לא עבר להן: הוא מתעלה בהרבה על המקור. העלילה בבסיסה היא אותו הדבר: אל בית ספר עיירה קטנה וחסרת ייחוד כביכול בפינה לא אופנתית של ארצות הברית (הפעם: דרום קרולינה) עוברת תלמידה חדשה, ומיד נקשרת אל אחד הבנים במקום. אך הרומן ביניהם לא יהיה פשוט, כיוון שמתברר שהעיירה השלווה כביכול היא מרכז פעילות של יצורים על-אנושיים (הפעם: מכשפים ומכשפות), ואחד מהצדדים ברומן הזה הוא בעצם בן למשפחה ענפה של אותם יצורים, החיים בבית גדול מחוץ לעיר. בני התמותה ובני הקסם כאחד מתעקשים שהאהבה בין השניים היא אסורה, אך בעוצמת הרגשות ביניהם שום דבר לא יעמוד. הטוויסט: הפעם זו הבחורה שהיא היצור העל-טבעי, לא הבחור. שוק ותדהמה.
לנה (אליס אנגלרט) היא מכשפה; למעשה הסרט טוען שהביטוי הפוליטיקלי קורקט הוא "קאסטר". מכשפים, כמובן, יכולים להשתייך אל כוחות האופל או כוחות האור, הגברים יכולים לבחור את דרכם, אבל בנוגע לנשים הבחירה נעשית עבורן. העשן שאופף ברגעים אלה את גוש דן, אגב, מקורו מהאזניים של כל הפמיניסטיות הלוחמות שקראו הרגע את המשפט הזה. ובצדק. בואו נשאיר את הנושא הזה בצד ונתרחק בזהירות.
על כל פנים, לנה פוגשת את איתן (אלדן ארנרייך) וברור מיד שהגורל ייעד אותם להיות יחד. איתן, בחור פופולרי ושנון עם חלומות גדולים שמתחילים כולם ב"כשאני אגדל ואעזוב את העיירה העלובה הזאת", מתאבסס על לנה ויעשה הכל כדי להיות איתה, כולל לספוג ממנה חיצי לעג רעילים ולפגוש את המשפחה שלה, ובראשה הדוד מייקון (ג'רמי איירונס לבוש בחליפת איומים). הטוויסט האמיתי הוא שהרומן הזה דווקא חמוד. כן, זה רומן דביק וצפוי, אבל אנרייך ואנגלרט מפגינים יותר אישיות במשפט אחד שנאמר במבטא דרומי כבד משקירסטן סטיוארט והנצנץ שלה הראו לאורך חמישה סרטים. בזיווג הזה יש כימיה, הומור ושנינות, וכאמור, גם מבטא חינני שיוסיף צבע לכל העסק.
בשלב כלשהו נכנס לעניין גם העסק העל-טבעי, מאבק האור בחושך וכל זה. כמה שחקנים מכובדים נכנסים לתמונה משני הצדדים: ויולה דייוויס, איימי רוסום וגם אמה תומפסון בכבודה ובעצמה, ונראה שכולם נהנים להיות שם (אם חיפשתם עוד הבדלים בין הסרט הזה ובין "דמדומים"). ובכל זאת, האקשן הוא החלק החלש בסרט. הקסם בסרט לא מוסבר ולא ברור: שלא כמו בסדרת הארי פוטר למשל, לא רואים את הקאסטרים לומדים קסמים או משתמשים בלחש מסוים: הם קוסמים מהסוג שרק מסתכל עליך בריכוז, ואז אתה עף, או מת, או מדקלם שייקספיר. לכן כשהם נאבקים בינהם, ה"קרבות" מורכבים משני קאסטרים/ות שעומדים ומסתכלים זה על זה בריכוז, ואז יש הרבה אפקטים ממוחשבים ואחד מהם מנצח. זה, כמו גם ההמתנה עד לרגע שבו הרוע יאכל או לא יאכל את גיבורת הסרט, נראה שרירותי ולא מנומק, ולכן לא ממש מעניין. נראה כאילו לקאסטרים יש מיתולוגיה ענפה שהסרט רק רומז עליה, ושאפשר היה להרחיב עליה, אולי, בסרטי ההמשך. חבל שלא בטוח יהיו כאלה.
"יצורים יפהפיים" אינו מבריק ובוודאי שלא סובל מעודף מקוריות, אבל בתחום הכה ספציפי של דרמות-רומנטיות-על-טבעיות-לנוער הוא ממש נחמד. למכורי "דמדומים" שרוצים להיגמל באלגנטיות.
מה אתם חשבתם על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק