תסביך אדיפוס, מכירים? מישה סוחינין כתב על זה ספר. כשהוא מדבר על המנטורית שלו, שרית חדד, או על אמא שלו, או על עצמו - זה בעצם נשמע פחות או יותר אותו הדבר. כן, המתמודד הכי מטאל בריאליטי הכשרונות "דה וויס" הוא למעשה מרשמלו נימוח מבפנים, שילוב שכל הביצועים שלו עד כה בתוכנית גילמו באופן מרהיב. בין אם סוחינין שר, לוחש או צורח - יש לו היכולת לבצע כל שיר ולהפוך אותו לכל כך מישה. או כל כך שרית. או כל כך אמא.
"אני חושב שאמא שלי, ואני מגלה את זה יותר ככל שהזמן עובר, היא הבנאדם שאני לוקח ממנו הכי הרבה דוגמה", אומר סוחינין בראיון לקראת שלב רבע הגמר של התוכנית בו הוא ישתתף וישודר בשבת הקרובה. "היא אור בחיים שלי, היא פשוט הכי טובה. אמא שלי היא לא מוזיקאית, אבל האמנות והביטוי שלה נמצאים במעשים שלה ביום יום, באיך שהיא בוחרת לחיות את החיים שלה. מעבר למוזיקה ומעבר לשירים. זה גם מה שנורא מושך אותי בשרית כבנאדם, הדרך שבה היא עושה דברים. גם אני בכל צעד ושעל אני שומר על האישיות שלי, על האמת שלי, ואני לא מתפשר. אני לא הולך נגד, אני לא משקר אף פעם, אני אומר רק את האמת".
איפה אבא בתוך כל הסיפור הזה?
"אמא ואבא שלי נפרדו כשהייתי בן 6, ומאז הוא על קטנה בחיים שלי. בשנים האחרונות הוא עובד בחו"ל, הוא מהנדס מערכות תשתיות. הוא עובד וחי את החיים שלו אבל מה שמעניין בקשר איתו זה שהוא מראש לא רצה ילדים, וזה משהו שאמא שלי לא גילתה עד שלא הייתי בן 18. אני יכול להבין בנאדם שהחברה לוחצת אותו לזה והוא כן אוהב את אשתו ורוצה שהיא תהיה מאושרת. זה לא משהו שקרה בטעות וכמובן שיש שם אחריות אבל בגלל שמראש לא הרגשתי שהיתה איזו הבטחה של 'אני אבא שלך ואני אדאג לך להכל'. מאז ומתמיד הרגשתי שאם הוא נותן זה מדהים ואם לא - זה גם בסדר, כי הוא לא חייב לי כלום".
באודישן הראשון שלך שרית היתה הראשונה שהסתובבה אליך ואז ראו את אמא שלך אומרת "יש! הוא רצה את שרית". למה רצית אותה?
"באתי בקטע של 'אני לא קשור לז'אנר שלך ובא לי שתתני לי בראש', אבל אנחנו גם לא לא קשורים לגמרי. במוזיקה שאני אוהב יש את ההשפעות האלה. כשהלכתי ל'דה וויס' חשבתי איך אני יכול לסחוט הכי הרבה מיץ מהחוויה הזאת, והרגשתי שעם שרית זה הכי יכול לקרות, דווקא בגלל שהיא מגיעה ממקום כל כך רחוק ממני. כשחשפתי בפניה את הצעקה הזאת ב'שלג צח' היא כאילו עשתה פרצוף, ואמרה 'אני פחות מתחברת' (צוחק). אבל היא הלכה איתי ואני מאוד שמח".
שרית לא אומרת דברים רעים, היא מקסימום תגיד משהו כמו "זה היה מעניין".
"זאת הדרך שלה, אבל היא בן אדם שיותר מבטא את הדברים האלה בין המילים והיא לא מפחדת להגיד כשהיא פחות אוהבת את הביצועים. אביב הוא כותב שירים מהגדולים שהיו ויהיו לנו בארץ והוא בנאדם נורא גרפי, גם באוצר מילים שלו, אז ברור שהוא יגיד 700 מילים כדי להביע משהו וכל מילה תהיה במקום, וגם שרית תגיד 3 מילים וכל מילה תהיה במקום. וזהו. זה גם כן סוג של קוסמטיקה".
הדינמיקה בין שרית למתמודדים שלה נראית יותר קורקטית מהדינמיקה בין שאר המנטורים וחברי הנבחרות שלהם. יש איזה משהו ספציפי שאתה זוכר שהיא לימדה אותך?
"אני חושב שהדבר הכי מיוחד בשרית ומה שאני ספגתי ממנה, מעבר לסלסולים זה מאיך שהיא מתנהגת, מאיך שהיא עונה למתמודדים וגם לאביב. אני מגיע דווקא ממקום שיותר דומה לאביב, כמישהו שדווקא מייצג את הרוקנ'רול, אז להגיד דברים כמו 'מג'יק וואן נאמבר וואן' - זה היה לי לא נעים לשמוע. אני לא יודע איך אני הייתי מגיב לסיטואציה הזאת אם הייתי יושב בכיסא שלה, אבל היא מתמודדת עם כל הדברים האלה בהרבה חן. זה לא מצליח לגעת בה. היא כן מתעצבנת וזה לא נעים לה, אבל היא באה לכל הדברים האלה בשלום ואני חושב שעוד שנים מהיום, בדיעבד, אני אראה איך אני מתנהג ואני אגיד לעצמי 'בואנה זה כזה שרית'. יש איזושהי השפעה מהנוכחות והאישיות שלה עלי, כמו ספוג אני מרגיש לידה, דברים נכנסים לאט לאט. אני בנאדם כזה, אני סופג מהרבה אנשים סביבי. היא רק שואפת כל הזמן לשלום וזה מגניב אותי".
פעם היו בינך לבין אביב חילוקי דעות, אתה בעצמך אומר ששניכם מגיעים פחות או יותר מאותם האזורים, אז למה שיהיו ביניכם אי הבנות?
"שנינו ברוקנ'רול ובמקומות הקיצוניים האלה".
על הקיצוניות של גפן וסוחינין אפשר אולי להתווכח אבל התיאטרליות של שניהם היא בבחינת עובדה קיימת. עם או בלי קשר לרוק, שניהם מאוד לא חוששים להיות מסמר הערב או למגנט אליהם את תשומת הלב. יכול להיות שגפן חושש שהמתמודד הצעיר גונב לו את הפוקוס? "אני כל כך לא חשבתי על זה בכלל", אומר סוחינין. "אני יודע שאני נמצא בתחרות, וזה בסדר, גם המקצוע שלנו הוא תחרות על פופולריות, וזה כיף ואחלה אבל ככל שאני חושב על התחרות ונכנס ל'מי יותר מסוכן בנבחרת' או את מי יותר אוהבים אז אני מיד משתדל להתרכז בשירים כדי לא לשכוח את העיקר - שזו תוכנית על מוזיקה".
"אני מרגיש שבאתי לתכנית בשל כבר כי הדבר היחיד שהיה לי להתמודד איתו זה הסדר גודל", אומר סוחינין בספק צניעות, ספק לא "כבר חוויתי את כל הקשת של הרגשות, חוויתי גם הערצה עיוורת ולא עיוורת של גרופיות וגם שנאה של אנשים שיורקים עלי. מעבר לסדר גדול אני צריך להתמודד פתאום גם עם אתגרים מוזיקליים. אני יושב שעות על הפייסבוק ומדבר עם אנשים וזה מגניב. אני עונה לכולם, מבקשים ממני שאאשר את בקשת החברות שלהם ואז אני עונה שאני לא מאשר אף אחד שאני לא מכיר, סמיילי; ואז אני כותב בוא נכיר, שלום, מי אתה. ואז אנחנו מתחילים לדבר".
עכשיו תעשה שיחות היכרות עם אלפי אנשים? לא יישאר לך זמן לכלום.
"אני רוצה לבנות לעצמי קהל, אנשים שמכירים אותי ושאני מעניין אותם כדי שיבואו להופעות שלי. אין לי שום בעיה להתחיל לפתח שיחות עם אנשים. תחשבי שאם אכפת מספיק למישהו לשלוח לי הודעה ואכפת לו מספיק ממני כדי ליצור איתי את הקשר הזה, אז למה לא? אני יכול רק להרוויח מזה לדעתי, באמת".
אוקיי בוא נחזור שנייה לקטע עם ההערצה העיוורת. אתה בן 25. מתי הספקת?
"זה היה בעבר ואני לא רוצה להרחיב (צוחק). אני מופיע כבר הרבה זמן וזו השנה החמישית שאני עוסק אך ורק במוזיקה. הקמתי ביחד עם חברים את הלהקה שלי - התחתונים, ויש לנו אלפי צפיות ביוטיוב. יש לי גם עוד להקת מטאל שנקראת Distorted Harmony. כך שיש קהל שכבר מכיר אותי. אני לומד גם מהבמה של 'דה וויס', מהתגובות שאני מקבל וגם משרית כי יש לה את הניסיון. מה שמגניב בה זה שהיא יודעת לבטא הרבה מאוד בלי הרבה מילים".
העם דורש להכיר את הבחורה עם הטייטל "בת הזוג של מישה" שתמיד רואים בביצועים שלך.
"שמה ספיר ג'יי פוקס ואנחנו ביחד כבר 8 חודשים. היא גם זמרת, ואם אנשים חושבים שאני שר טוב אז היא בכלל... מה שבעיני נורא חשוב במערכת יחסים, זה להיות עם הבנאדם שהולך איתך. זה מתחבר לביצוע שאני הולך לעשות בתוכנית הבאה, 'מעליות' של דודו טסה. אני חושב שזה השיר שאני לא הצלחתי לכתוב לה, הדבר שאני לא מצאתי איך להגיד אותו, והוא מוקדש לה. זאת הזדמנות גם בשבילי, רציתי שיר יותר קטן ואינטימי כדי להראות שאני יכול לגעת ולתקשר בצבע הזה. זה גם שלב הסמסים וזה שיר שפונה ליותר אנשים, שעד עכשיו הכירו אולי צד יותר קיצוני באישיות שלי".
מתי אתה חושב שאנשים קלטו שה"רוקר" בנבחרת שלה הוא מעבר לגימיק?
"כשהגעתי לשרית וישבנו אחד על אחד, מיד אמרתי שבאתי אליה כי אני רוצה ללמוד ממנה על המוזיקה המזרחית. היא ענתה לי 'אוקיי, אבל אתה יודע שאני אוהבת גם רוק ועוד דברים'. היא בעצמה לא מגדירה את הנישה שלה ואני חושב שהיא בשום שלב לא ניסתה להביא אותי לנבחרת רק כדי להוכיח משהו. היא באמת התחברה למה שיש לי להציע והיא זורמת איתי. אנחנו זורמים ביחד".
כשסוחינין לא זורם בצוותא עם חדד, הוא זורם עם עצמו, באופן הכי ליטרלי שיש. במהלך הריאיון הוא מחליף תנוחות בערך מיליון פעמים, נעמד, מתיישב, מדגים פיזית את הכוונה שלו לחלק מהדברים שהוא אומר. האנרגיות של סוחינין מזכירות שילוב של אצן אולימפי וכדור פינג פונג על סמים ממריצים. "מאז שהגעתי ל'דה וויס' אני אמרתי שבא לי לעשות את הדבר הזה, של לעלות על החצי קיר הזה מאחורי המנטורים", הוא מסביר את ההיפראקטיביות הטבעית שלו שבאה לידי ביטוי גם על המסך. "רציתי לשבור את המוסכמות של איפה במה ואיפה לא הבמה. הכל זה במה, כמו שאומרת הקלישאה".
הקפיצות, הריצות, האינטקרציה עם הקהל - אתה מתכנן את זה מראש או שאתה לא יכול אלא להיות ככה?
"כן לשתי האופציות. אם לא הייתי מתכנן אז הייתי צריך לאלתר את השיר באותו הרגע, כי יש מילים ומנגינה שהולכים לפיה. גם ג'ימי הנדריקס, כשהוא שרף את הגיטרה, הוא רוצה להוציא את הסאונד שהוא חיפש ממנה ולא הבין איך זה לא קרה, ואז הוא אמר 'טוב, אני אעלה על הבמה ואנגן, ואני אשים לי בצד בנזין ומצית ובאיזשהו שלב אני אצית אותה. אז כן יש תכנון בתוך הדבר הזה. האנשים בקהל חשובים לי ואפילו לא כקהל, אלא כבני אדם. התקשורת איתם זה כל הקטע, זה מה שעושים על במה. כשהייתי ילד שאלתי את עצמי 'למה אני פה ומה אני עושה פה', וכשגדלתי הבנתי שכשאני אסיים כאן את הדרך שלי בעולם הזה, אני רוצה שיהיו סביבי אנשים שמחים מאשר אנשים פחות שמחים".
מהמרים על מישה סוחינין לגמר "דה וויס"? ספרו לנו בפייסבוק