סוף סוף הסתיימו שלושת שלישי הקדם, סאגה ארוכה כנצח עם מיטב אמני ארצנו, וכל זה רק כדי להגיע שוב למקום 15 באירוויזיון ולקטר שמוטי גלעדי ידע לעשות את זה יותר טוב. אנו מתגייסים בפעם האחרונה למופע הליקוקים האורקולי לדץ ודצה ("הו איזו הפתעה, הנה שוב מקרינים קטע מ'כאן', אורנה את פשוט נראית נפלא, משה, אתה רענן כענבים"), לחידון הסלון הביתי "טרנסקסואלית או פרחה?", ולמשחקי ערבוב המילים בשירים: אילו קלישאות ירכיבו את השיר הבא? הישארי לצידי, עימדו כאן עימדי, הביאו את האור, כבו את החושך, מביט בעינייך, זוכר את שפתייך, איי לאב יו. כל הזכויות שמורות.
לפחות לירן נוטיק, המבצע הראשון של הערב שהגיע מחופש לדילן מ"בוורלי הילס", מגוון קצת בליריקס כשהוא מביא שיר על רוחות רפאים, "אם את עדיין חיה תני לי סימן, אני זה שחי אז תני לי סימן". לא יודעת איך אצלכם, אבל אצלי בבית השעונים הפסיקו לעבוד, כך שייתכן שנוצר קשר. אלון ז'אן, אלוף הארץ בפתיחת פה לרוחב, נטל את שורותיו מתוך ברושור לסדנת העצמה אישית ("את עצמי לומד לאהוב" ו"משוטט בעולם כשחיוך על שפתיי בראש מורם קומה זקופה שיער זקור אגרוף מונף סנטר בוהק וכו'"), ומתוך המגנטים שעל המקרר שלו ("אני חי כמו אין מחר!", אל תשכח גם לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך ולשיר כאילו אף אחד לא שומע אותך. אה, כבר עשית את זה). בצלאל רביב נתן בזעקת "אנא באחיבאק! אני אוהב אותך?!"; סמולנית. ואילו הילה בן דוד מביאה טקסט מוזר בשמיעה ראשונה "אל תשנאו אותי כי אני יפה, אתן לכם כל מה שיש לי שלום ואהבה", אבל אחר כך מתברר שהכוונה בעצם למדינת ישראל, ששונאים אותה כי היא יפה. מה לעזאזל קרה שם?
נוסף לאלה שהצטיינו בליריקס יוצאי דופן, ישנם אלה שהשקיעו בתצוגה. ובראשם הביצוע של ג'ולייטה ל"פנטזיה" ("אוללה אוללה, לא רוצה שעונים מזהב ולא תכשיטים משנהב"), שבתחילתו אנו חודרים יחד עם המצלמה לתוך בטנו של רקדן חצי ערום שעליה כתוב "פנטזיה". מיטל דה רזון הביאה חצוצרות שלא מחצצרות ומכנסי זהב, והדר עוזרי גנבה שני רקדנים נטולי חולצה ממערכון פארודיה על מאיה בוסקילה מלפני עשור. כמו שאמר השופט משה דץ, "לפעמים אני מתרגש מהביצועים, לפעמים אני במבוכה". מן לפעמים שכזה.
מעל כולם זרח בוואט-דה-פאקיותו ניקי גולדשטיין, עתים ליצן ועתים זמרן, תלוי איפה העמידו זרקור בטעות. הערב הוא תחת התווית של "המרגש", אם כי בגרין רום הוא ניצל את ההזדמנות לעשות חיקוי של צביקה פיק כדי להזכיר לכולנו שהוא גם מעיק. על הבמה הוא שר משהו על זה שצריך להיות ביחד כי זה אחלה, ולשיר קוראים "We Are One", שזה בול שיר הנושא של "מלך האריות 2". בגלל דברים כאלה ילדים אוהבים את ניקי גולדשטיין, ומבוגרים בעיקר שואלים איך זה שההוא מ"מלך השכונה" יודע לדבר עברית.
בסופו של דבר, היחידה שעשתה משהו שקרוב להגדרה של זימרה הייתה מורן מזור, סוג של מירי מסיקה ממוזערת ששרה היטב את "רק בשבילו" ונתנה לנו שהות להרים את אוזנינו שנשרו לרצפה בנאמבר של מיטל דה רזון. עכשיו רק נשאר לזחול אל הגמר, לבחור נציג ולשלוח אותו לאירופה להביא לנו עוד הוכחות לכך שהעולם אנטישמי. אבל גם אם הגויים יאכזבו אותנו שוב, תזכרו שהם שונאים אותנו כי אנחנו יפים. אוללה, אוללה, ווי אר וואן סימבה.
פנינים מהגרין רום
"יש כאן יפים, יפות, זמרים, זמרות" (אורנה מוציאה מילים חיוניות מתוך הפה שלה)
- "אתה תביא את השלום?" "אני אהיה מרוצה אך ורק אם השלום יגיע!" (לבצלאל רביב יש דרישות)
-"מאיפה זה יוצא, גבירתי?" "מאיפה זה יוצא, אדוני?" (רון שחר ומורן מזור במה שנשמע כמו שיחת שירותים)
- "יש כמה אנשים עם אינטגריטי, רק שהם לא מגיעים לחדשות כמו סיפורי השחיתות" (דפנה דקל מחליטה לדבר על משהו, לא חשוב על מה)
מי לדעתכם צריך לייצג את ישראל באירוויזיון? ספרו לנו בפייסבוק