רק מי שלא גדל על ברכי וויליאם בוני הלא הוא בילי הנער יכול לקרוא לספר הציטטות, הדאחקות, הראסיות והנוגרות המילוליות "השליפות של המדינה". ככה זה בישראל "היגדים" פאסה, "ציטטות" קומפוזה, "יציאות" הן עניין של המעי הגס, "שנינויות" מעודכן כמו דידי מנוסי. אז נתקענו עם "השליפות". משום שאצלנו לא מדברים, בוודאי לא מתווכחים, לא מתעמתים ולא מדברים; בישראל שולפים. כדי לפגוע.
אבל במסורת הרוח הטובה השורה על עמנו בימים השלווים לטמטם הללו, קם ועולה מתוך ארכיון ההבלים מקבץ (שימו לב להשתלטות הז'רגון הצבאי) פגיעות מכוונות היטב של מיטב חרטטני ארצנו. והכל, כמובן, מסודר בהיגיון פנימי של אינגליש קייק לפני היציקה לתבנית. שמונה "שערים" לשליפות, הכל פוליטיקה, זהו בידור, לחיי האהבה, סקס זה לא הכל, זה רק ספורט, בדרך אל האושר, רק בישראל, ולקינוח משהו קלאסי "(מבחר שליפות של פעם שנכנסו להיסטוריה)".
לאלה מביניכם שלא גרים קרוב מספיק לסטימצקי, מוגש שירות לקורא, עם לקט הלקט שבלקט, המיטב שבשופרא, קרי הפיין שבטופ של אמרות השפר של האחלה במצוינים. "באפריקה נולד פיל עם עור של ביבי". מי אמר? רובי ריבלין, עליו אפשר לומר, "בישראל נתגלה זן חדש של מרמיטה, כזאת המשעשעת את עצמה לדעת". "לא ידעתי שבלשכת שר החוץ יש כל כך הרבה נשים יפות", מהנדס אריאל שרון איזה קמפיין שוביניסטי חביב במסווה של הסבא הטוב שדואג רק לבטחון הביטחון.
"מה זה נישואים?", מלהגת חלי גולדנברג את היציאה הכי לא קשורה, "זה סושי ושניצל ואורז". ומה עם נקטר מנגו? אי אפשר בלי "אקי אבני הוא חלק מהאמת הפנימית שלי", מבית מדרשה של סנדי בר. וכמובן, ליאת גליק בווידוי חושפני מבית אבא הגינקולוג: "אני מתה על עירום. זה מהבית. נולדתי לאבא גינקולוג וכל היום הייתי מציצה". יום אחרי שנסעתי עם אבא שלי למוסך, איבדתי את בתוליי לצינור פליטה. אנחנו בקשר טוב עד היום.
הנה הוא ה"ללכת בין שתי נשים זה כמו ללכת בין שני חמורים", המתבקש של מר"ן, עובדיה יוסף. ועוד אחד ממוחו הקודח של זהבה גלאון של הספרדים: "אשה לא נהנית לאכול בשר ודגים. היא רק יודעת לבשל אותם". וזין? "שמים בראשם עיזה עיוורת והם נופלים", מר"ן מכה בפעם המי יודע כמה, הפעם שימוש ברטוריקה זואולוגית כדי לאפיין את ביבי. תומרקין חושף, "המדינה הזאת מורכבת מאספסוף, יש כאן פרימיטיבים וקופים". ונסיים בברכת יעקב אגמון, "שהקנאים לא ימותו, אלא רק ייפצעו ויסבלו".
"השליפות של המדינה" עושה את העבודה. אבל איזו עבודה התבקש בעצם לעשות? לשעשע את הקוראים? הצלחה חלקית בלבד. ללמדם על הנעשה בארצנו? גם כאן, לא מושלם. ואולי תכליתו של הספר הוא כמטרתו של כל אלבום אוסף, ליצור שעטנז קל לצריכה, שאינו מוסיף ואינו גורע, שאינו מחכים ואינו שואל בדומה למשקפות התיירים בתשלום על גג מגדל עזריאלי, גם הוא צופה אלי תל אביב, בוחן את טמטומה ומסכם ביובש, "ישראל שנת 2002, אין לי מה להוסיף. אה, ואגב, אין לי גם שום דעה בנושא". אבל זו מלאכתו לחם ושעשועים להמון, שאת ההארדקור ממילא לא מחפש באלבומי אוסף אלא באתרים פורנוגרפיים או אתרי חדשות.
בסך הכל, "השליפות" מעביר חצי שעה בנעימים ברכבת, ואפילו לא מצליח להטריד או להעמיד איזו מראה שבורה בפניה של הישראלית שהיא כמו עברית, רק מאוד מרושלת ומטופשת. מומלץ במיוחד למי שנורא מיצה את הקטע של סווינגרס ופיקצ'נורי.
יצחק רבין: "מדובר בכדורי סרק"
31.7.2002 / 12:40