וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2013: ראיון עם במאי "רנואר"

ז'יל בורדו, יוצר הסרט החושני שיוקרן באירוע הסינמטקי מסביר למה יש בו עירום ויין, וחושף אמיתות לא ידועות על אחד מגדולי הציירים ואחד מגדולי הקולנוענים

אם היו עורכים סקר ושואלים את הקהל הבינלאומי מה המחשבות הראשונות שעולות לו בעת שמיעת צירוף המילים "סרט צרפתי", סביר להניח שהיינו מקבלים כמה מן התשובות הבאות – כפר, יין, תקריבים ארוטיים על צעירה יפת מראה, קשישים שמציירים וכיוצא בזה.

לכן, רק טבעי כי פסטיבל הקולנוע הצרפתי המסורתי, שיתקיים החל מסוף השבוע בסינמטקים ברחבי הארץ, יקרין סרט המשלב את כל אלה. קוראים לו "רנואר", והוא עושה זאת כדי להציג את סיפורה הלא ידוע של אנדרה, הצעירה שמתברר כי היה לה חלק מהותי בחייהם של שני הרנוארים המפורסמים שעל שמם נקראת הדרמה הזו. בשנות העשרים של המאה הקודמת, היא היתה ההשראה מאחורי ציוריו האחרונים של אוגוסט, אב המשפחה ומגדולי האמנים אי פעם, ואז אהובתו ושותפתו המקצועית הראשונה של בנו ז'אן, מן הקולנוענים המהוללים בהיסטוריה, זה שיצר בין השאר את "האשליה הגדולה" ואת "חוקי המשחק" ונחשב לסנדק של טריפו, גודאר והגל החדש בכלל.

את "רנואר" ביים ז'יל בורדו, צרפתי יליד 1963 שכבר יצר בעבר כמה סרטים שלא הותירו חותם מיוחד. כאן, לעומת זאת, הוציא תחת ידיו דרמה יפה, מענגת ומעניינת. לכן חבל שנגנזה בישראל, אך לכל הפחות אפשר לשמוח על כך שניתן יהיה לראות אותה במסגרת הפסטיבל בסינמטקים.

את הקרנת הבכורה שלו עשה "רנואר" בשנה שעברה בפסטיבל אחר, יוקרתי יותר – קאן. מיד לאחר הפרמיירה, פגשתי את בורדו עם קבוצה מצומצמת של עיתונאים מרחבי העולם, ומובן כי השאלה הראשונה שהצגתי בפניו היתה – איך, לכל הרוחות, ייתכן שאיש טרם הביא אל מסך הכסף את הסיפור הזה? כיצד סיפורה של מי שהיתה המוזה של שתיים מן האושיות החשובות בתרבות הצרפתית לדורותיה, נותר חבוי כל כך הרבה זמן?

"רנואר": טריילר מתורגם לאנגלית

"זה בדיוק מה שאני שאלתי את עצמי!", עונה על כך בורדו בהתלהבות. "זה באמת מפתיע. היא מתה ב-1945, ומאז לא רק שלא היו עליה סרטים או הצגות, אלא שלאורך כל השנים הללו, אפילו בעיתונות התפרסמה אודותיה רק כתבה קטנה אחת. אני חייב להודות, שגם אני עצמי לא הכרתי את הסיפור שלה, אבל מיד כשנחשפתי אליו, הבנתי שזה חומר גלם נפלא".

האם במסגרת התחקיר צפית בסרטיו הראשונים של רנואר שבהם היא כיכבה, ואם כן – כיצד אתה מעריך את יכולות המשחק שלה?

"האם היתה שחקנית טובה? מממ...זו שאלה מעניינת. בוא נאמר, שיותר משחקנית, היא היתה אנרגיה, אנרגיה מדהימה. באשר ליכולות המשחק שלה – ובכן, משהו בתצוגות שלה גרם לקהל לחוש שלא בנוח. היא חטאה במאמץ יתר. אבל זו לא אשמתה – זה אשמת ז'אן רנואר, והוא עצמו הודה בכך. העניין היה, שהוא רצה להיבדל ככל האפשר מאחיו פייר, שהיה שחקן תיאטרון מהולל, ולכן בחר בגישה מנוגדת לנטורליזם שאפיין אז את עולם הבמה, וביים את אהובתו בסגנון מלאכותי ומוחצן יתר על המידה במתכוון. בסיכומו של דבר, אפשר לומר שהיא לא היתה שחקנית גדולה, אבל כן היתה לה נוכחות ייחודית וחייתית. בערה ממנה אש, וגם היה בה משהו מודרני. אני ממליץ על כמה מהסרטים של אנדרה ורנואר, בעיקר על 'ננה' מ-1926".

השחקנית שמגלמת את אנדרה, כריסטה טרה, עושה עבודה מופלאה. היא כה מעוררת השראה, שגם לצופים מתחשק לצייר בו ברגע ציור אימפרסיוניסטי. איך ליהקת אותה?

"חיפשתי אחרי השחקנית המתאימה במשך זמן רב. היו לי שלוש דרישות – שיהיה למועמדת הנבחרת פרצוף מיוחד, לא כמו של השחקנית ההוליוודיות, שלכולן יש אותו פרצוף; שיהיה לה עור לבן וטהור, כמו שרנואר אהב – עור עם טקסטורה איכותית, שלא דוחה את האור אלא סופג אותו; ושלישית, כמובן, שתהיה גם שחקנית טובה. את כריסטה פגשתי לאחר שפסלתי רבות אחרות. קבענו פגישה בבר, והיא איחרה בחצי שעה. כבר קמתי ללכת, ואז היא הגיעה ברגע האחרון. אהבתי את החוצפה שלה – הרי איזה מין דבר זה לאחר לפגישה כזו? אהבתי את האנרגיות שלה ובעיקר אהבתי את העובדה שהיא סיפרה לי שאבא שלה צייר ואמא שלה דוגמנית. נו, אמרתי לעצמי, הגורל זימן לך בת של צייר ודוגמנית לשחק דוגמנית בסרט על צייר, זה בטח לא מקרי. חוץ מזה, היא ענתה על כל הדרישות".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
"היה לה פרצוף מיוחד, לא כמו של השחקניות בהוליווד". מתוך "רנואר"/מערכת וואלה, צילום מסך

ההמוניים מבינינו שיצפו ב"רנואר" יסתפקו בהתענגות על יופיה של השחקנית הראשית ועל סצינות העירום שלה, אך אלה המתוחכמים יוכלו לשאוב גם הנאה מהפרטים ההיסטוריים שעולים מן הסיפור. למשל, מידת הבוז שרחשה באותה תקופה האליטה התרבותית הצרפתית לקולנוע, שעוד נתפס בזמנו כאמנות חדשה ומפוקפקת. פייר רנואר, למשל, נשמע אומר לאחיו כי עליו להניח למסך הגדול, שכן זה משהו שממילא לא יילך טוב עם הצרפתים.

בורדו מדגיש כי האמירה הזו אכן מייצגת את הלך הרוח של אותם ימים: "מובן שכיום האמירה הזו נשמעת משעשעת, אבל לא הכנסתי אותה לסרט לשם שעשוע בלבד, אלא לשם הדיוק ההיסטורי", הוא אומר. "פייר באמת אמר את זה, וכמוהו גם ז'אן חשב בהתחלה שקולנוע זה משהו של אמריקאים בלבד, ולכן היסס רבות עד שהחל לעסוק בו. מבחינת אבא שלהם, אמנות הקולנוע היתה בכלל תמוהה לגמרי. הוא לא הבין למה לו לשבת בחשיכה ולראות תמונות שמישהו אחר בחר בשבילו".

לקראת סיום, האמירות הללו ובכלל הסיפור ב"רנואר" מעניין, אבל נראה שיש עוד הרבה סיפורים מעניינים על אנדרה ועל המשפחה המפוארת שהותרת בחוץ. יעניין אותך לספר אותם בסרט אחר?

"יש עוד נקודה אחת ביחסים בין אנדרה וז'אן שמרתקת אותי. כמעט והכנסתי אותה כבר לכאן, אבל גם ככה התוצאה היתה ארוכה, אז השארתי אותה בחוץ. אני מתכוון לפרידה ביניהם: היא התרחשה ב-1931, עת ז'אן עשה את סרטו המדבר הראשון, 'La Chienne'. הוא כתב אותו בשביל אנדרה, והבטיח לה שהיא תככב בו – אבל הוא לא קיים את ההבטחה. לא היתה לו ברירה. המפיקים דרשו ממנו לוותר עליה ובגלל שמצבו בתעשייה אז לא היה נוח, הוא היה חייב להסכים לכל בקשה שלהם, אז הוא בגד באהובתו וליהק במקומה מישהי אחרת. היא לא סלחה לו על כך, והם נפרדו לעד".

לסיום, אפשר לומר שיש ב"רנואר" משהו צרפתי עד מאוד, אתה מסכים עם זה?

"אני חושב שזה נכון ואני מקווה שזה נכון, כי ככה רציתי. אני מאמין שיש כזה דבר, תחושה לאומית שסרט מקרין, כמו שלעתים קרובות אני רואה סרט יפני ואני מרגיש שיש בו משהו מאוד יפני, גם אם אני לא תמיד בדיוק יודע לשים את האצבע על המשהו הזה. גם כאן, אני לא יודע מה זאת הצרפתיות הזאת, ורק יודע שהיא קיימת. האם זאת העובדה שהגיבורים אוכלים כל הזמן? ואולי העובדה שיש בחורה עירומה? לא יודע, אבל על כל פנים, נראה לי שאכן יש בו משהו מאוד צרפתי".

ז'יל בורדו. איאן גוון, GettyImages
"זה סרט צרפתי מאוד, אולי בגלל הבחורה העירומה". הבמאי ז'יל בורדו עם כוכבת "רנואר" כריסטה טרה בפסטיבל קאן/GettyImages, איאן גוון

עוד המלצות לפסטיבל הקולנוע הצרפתי

"מולייר על אופניים": סרט הפתיחה של הפסטיבל, שלאחר מכן יגיע להקרנות מסחריות ברחבי הארץ, הוא בחירה מושלמת למעמד הזה שכן הוא גם סרט מושלם. למבר ווילסון ופבריס לוקיני, שחקנים מליגה אחרת, מגלמים כאן את בני דמותם הנפגשים לצורך חזרות לקראת הפקה מחודשת של מולייר, אבל זה לא סרט על תיאטרון אלא, בדיוק כמו ההצגות של המחזאי, על החיים עצמם.

"עלייה": הזדמנות נוספת לראות סרט יפה, שהוקרן כבר בפסטיבל חיפה ונגנז בישראל. כמשתמע משמו, הוא עוסק ביהודי פריזאי המתכנן לעלות לארץ, וחוץ מאיכותו האמנותית האובייקטיבית, מעניין גם לראות מכאן איך הדברים נראים משם.

"בדרכי שלי": סרז' גנסבורג? ז'אק ברל? איב מונטאן? מה פתאום. הזמר הצרפתי האהוב והגדול בכל הזמנים היה קלוד פרנסואה, והביוגרפיה הטרייה והמצליחה הזו מגוללת את סיפורו המרקיד.

מחווה לקלוד מילר: במלאות שנה למותו, יציג הפסטיבל רטרוספקטיבה לקולנוען המצוין, כולל בכורה של סרטו האחרון, "תרז", בכיכובה של אודרי טאטו.

הפסטיבל יתקיים בין התשעה במרץ לשלושים במרץ בסינמטקים ברחבי הארץ. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר הרשמי שלו: http://www.ambafrance-il.org/article10675,10675.html

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully