זו לא אשמתו של "הייד פארק על ההדסון" שהוא סרט המשך. הסרט מתרחש ב-1939, ערב כניסת בריטניה למלחמת העולם השניה, ושתיים מהדמויות החשובות בו הן המלך ג'ורג' השישי, המכונה "ברטי" והסובל מגמגום, ואשתו אליזבת - בדיוק אותו זוג מלכותי שכיכב ב"נאום המלך". הסרט מתחיל כמעט באותה הנקודה שבה "נאום המלך" הסתיים. לכן על סמואל ווסט המסכן, המגלם כאן את המלך, הוטל להיכנס לנעליו הגדולות של קולין פירת' בתפקיד שזיכה אותו באוסקר, ואוליביה קולמן משחקת את הלנה בונהאם קרטר משחקת את המלכה. שניהם בסדר גמור בתפקידם, אבל מה לעשות שפירת' וקרטר היו טובים יותר, הגמגום של פירת' היה אמין יותר והיה להם גם תסריט יותר מוצלח. נדמה שהסרט מנצל את היותו המשך לא רשמי: הוא מרבה להתייחס, למשל, לאחיו של המלך, התייחסות שהצופה הממוצע לא יבין אלא אם יש לו הבנה בהיסטוריה של הכתר הבריטי, או שהוא צפה ב"נאום המלך". אבל מי שיגיע ל"הייד פארק על ההדסון" בציפייה ל"נאום המלך 2" צפוי להתאכזב.
מאכזב עוד יותר הוא שלמרות כל זה, חלקי הסרט שבהם משתתפים הוד מעלתו המגמגם וזוגתו הם השיא שלו. "הייד פארק על ההדסון" עוסק בחלקו בביקור הזוג המלכותי בבית הקיץ של הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט (ביל מאריי), ביקור שהיו לו, כך מספרים לנו, השלכות חשובות מאוד על הקשר בין שתי המדינות ולפיכך על גורל מלחמת העולם השנייה כולה. הביקור הזה הוא קומדיית נימוסים בדרגים הבכירים ביותר של העולם, כשהזוג המלכותי מנסה נואשות להבין את הלכותיהם של האמריקאים המשונים האלה ולהתקרב אל מנהגיהם של הילידים. השאלה המותחת ביותר העומדת על הפרק לקראת סוף הסרט היא האם המלך יאכל נקניקיה או לא. זה לא מבריק, אבל זה משעשע לפרקים.
לרוע המזל רובו של הסרט לא מערב את הזוג המלכותי, אלא עוסק ביחסיו של הנשיא עם דודניתו הרחוקה, דייזי (לורה ליני). הדודנית מוזמנת יום אחד בהפתעה ללשכתו של הנשיא, הוא מראה לה את אוסף הבולים שלו, הם יוצאים לנסיעות בחיק הטבע, ומפה לשם נרקמת מערכת יחסים משעממת וחסרת תשוקה. טוב, מה כבר ציפיתם שייצא מאוסף בולים. סיפורה (האמיתי, פחות או יותר) של דייזי עם הנשיא פשוט לא מספיק מעניין, והוא נמשך הרבה יותר מדי זמן. נדמה שהוא נמתח רק כדי להביא את הסרט אל קו השעה וחצי, אותן הוא ממלא בקושי.
זו בוודאי אינה אשמת השחקנים. מאריי נראה כמו בחירה מושלמת לגלם את הנשיא המרותק לכסא גלגלים, אבל אפילו הוא לא מצליח להחיות את התסריט שהפך את הנשיא ליודע כל שמתנשא על סביבותיו בצניעות מעושה.
כל עונת אוסקר מביאה סרטים על נשיאים ועל מלכים, סיפורים אמיתיים על האנשים שמאחורי התהילה, אבל סיפור אמיתי וכמה הוד-מלכותם זה לא מספיק. "הייד פארק על ההדסון" הוא סרט איטי ותפל. אולי צריך לחכות לחלק השלישי בטרילוגיה, "ג'ורג' השישי נגד הצורר הנאצי". זה בוודאי יהווה שיפור.
מה חשבתם על "הייד פארק על ההדסון"? דברו על זה בפייסבוק