יכול להיות שזה נהיה מוגזם? הייתכן שהאהבה למוזיקה חדשה הפכה להתמכרות הרסנית? האם אנחנו, חולי המוזיקה, שנוברים בבלוגים, בהייפמאשין, בסאונדקלאוד ולא בוחלים בכל אמצעי בשביל להשיג עוד קטע חדש, האם איבדנו כל פרופורציה? האם אנחנו עוד זוכרים בכלל ליהנות ממוזיקה, או שזה רק הריגוש שבמרדף אחרי טיונים חדשים? זהירות, טור הרהורי כפירה לפניכם.
כל חובב מוזיקה שזכה לחיות בעידן שבו צריך היה ממש ללכת לחנות בשביל לקנות את מה שרצית להקשיב לו, בין אם זה תקליט, קסטה או דיסק, זוכר את עצמו מתרגש לקראת צאת האלבום החדש של הלהקה שהוא אוהב, רוצה להיות מהראשונים שקונים עותק, מחכה להקרנת הבכורה של הקליפ החדש ב-MTV, מקליט מהרדיו את התוכנית שמשדרת את האזנת הבכורה בלילה לפני, מספר לכולם ביום שלמחרת איך הוא כבר יודע את כל המילים. ואין בכל כל רע, להיפך, מדובר באהבת אמת, בדיוק מה שמוזיקה אמורה לעורר בך. אבל הדיסק ההוא, שרצתם לקנות ישר אחרי בית ספר בסופר זאוס, התקליט שעברתם במיוחד באלגרו בדרך לעבודה בשביל לרכוש, האלבום הזה, במידה ואתם אנשים עם כבוד למוזיקה שלכם, ובתקווה שלא קניתם אותו על קסטה (כי אותן בטח זרקתם), עדיין שוכב לו אי שם בבית במגירה נגישה יותר או פחות, על כל השירים והזכרונות שבו.
ועכשיו מה? שומעים שיר וחושבים "וואו! מה זה? מתתי על זה לפני חודשיים!". בלוגים מתחילים פוסטים בהתנצלות: "כן, זה יצא כבר לפני יומיים, אבל בכל זאת רציתי לספר על..". ויש גם את השיר הזה, אתם מתים עליו, הוא שינה את חייכם. יש לכם אותו איפשהו בהארד דיסק, בטח, אתם רק לא בדיוק זוכרים באיזו תיקיה.
הזמנים שאנחנו חיים בהם, עמוסים, מהירים, מוקפים ומותקפים על ידי אינסוף מידע כל הזמן, הורגים הרבה מההנאות הבסיסיות ביותר בחיים. ללכת יחפים על הדשא, לשכב בצל של עץ ביום חם, לנמנם בצהריים, לפעמים גם למצוא זמן לבלות עם חברים - כל אלו הפכו לפריבילגיות, או לפחות לדברים שצריך להודות עליהם. אבל האם זה קורה גם למוזיקה? האם החיים אונליין על המסלול המהיר מוציאים את העונג שבהאזנה מלאה ואמיתית? ה-Short Attentin Span והצורך התמידי בריגוש, חזק יותר מבפעם הקודמת, תכוף יותר - נראה שכל זה מעקר את הטעם האמיתי שבהתמסרות למוזיקה, בהתעמקות בה, בהנאה שלמה ממנה.
מצד שני וחייב להיות צד שני אחרת, אנחנו שומטים את כל הקרקע עליה מונח הקאסט הזה האם זה בכלל משנה? בעצם אין כל הבדל בין ההנאה שמשיגים מלהקשיב לשיר בפעם ה-520, לבין ההנאה שמפיקים מהאזנה ראשונה למשהו שמפיק ששמעתם עליו שלשום צייץ לפני דקה. זאת אותה ההנאה בדיוק. ברור, ההשכלה המוזיקלית עוזרת להעמיק את מה שאפשר להוציא ממנה, ויש רבדים שיכולים להתגלות רק אחרי עשרות או מאות האזנות; אבל בעצם, כששיר גורם לכם לרקוד או לבכות, אז אתם רוקדים או בוכים. זה לא ממש משנה אם תקשיבו לו שוב או לא. והאם יש למוזיקה מטרה אחרת מלבד לרגש ולהזיז? קבלו התנצלות מראש על הבודהיזם, אבל הרי כשנמות אוסף המוזיקה שלנו לא יוכל לבוא איתנו לעולם הבא. גם לא הידע המוזיקלי וההבנה. אבל הרגעים בחייכם שהמוזיקה עשתה אותם, אם נהניתם מהם כשהם קרו, זה כל מה שמשנה.
ובנימה זו, ואחרי שנבהיר שבשעות הפנאי במערכת פופ לוק נוהגים בכלל להקשיב לתקליטי פופ ישראלים מהסבנטיז או אר אנ' בי מהניינטיז, ושהאלבום שזוכה להכי הרבה השמעות אצלנו כרגע הוא "The Head In The Door" של הקיור - פופ לוק מוקדש הפעם, שוב, למוזיקה חדשה כל כך שחלקה עוד לא יצא אפילו, עם ז'אנרים שהשם שלהם הומצא אתמול וישכח מחר, ואמנים שאי אפשר לחפש אותם בגוגל בגלל סימנים שהוא לא מזהה. כי ככה אנחנו אוהבים את זה. מקווים שגם אתם.
הטראקליסט המלא:
00:00 - Saux - Out Of Focus // Free Download
03:30 - Moods - Keep It Movin // Bandcamp
06:00 - Pomrad - Pomslap // Free Download
10:00 - Flume - Change // Future Classic
12:00 - B. Visible - King Of My Castle RMX // Free Download
15:30 - Om'mas Keith - Uh Oh It's Love // Free Download
19:00 - Sweatson Klank - Bed That // Forthcoming on Project:Mooncircle
21:30 - OL - Tak Budget Vsegda // Beryoza Free Download
24:00 - Coco Bryce - Club Tropicana // Forthcoming on Fremdtunes
27:30 - Chrome Sparks - Cosmic Claps Of Love // Free Download
32:30 - Short Stories - On The Way // Young Turks
36:30 - Lone - AM Portal // Free Download
41:00 - Chippy Nonstop - R U Down? (ft. Antwon) // Free Download
44:30 - Inc. - The Place // 4AD
48:00 - The Range - Promises Edit // Free Download
53:30 - MORRI$ - Things Behind Glass // Free Download
57:30 - Rhye - Major Minor Love // Innovative Leisure