פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אפיקומן בקולנוע: הסצינות החבויות בסופי סרטים

      לא רק בסדר פסח – גם בקולנוע הצופים הנאמנים יכולים למצוא את האפיקומן, בדמות סצינות שהוחבאו היטב אחרי סוף הסרט, עם תום הכתוביות. הנה כמה דוגמאות מוצלחות במיוחד

      הסרט נגמר. הגיבורים דוהרים לעבר השקיעה או מזילים דמעה אחרונה על הקבר. כותרות הסיום מתחילות לעלות, והקהל קם על הרגליים בהמוניו ושועט לכיוון היציאה, כי לא באמת מעניין אף אחד מי היה עוזר המאפר של הנהג של הבמאי, או משהו. אבל יש קומץ קטנטן של אנשים שנשארים לשבת, הרבה אחרי שהאולם כבר התרוקן, ממשיכים להתבונן בשמות הרצים על המסך. אלה אנחנו. למה אנחנו יושבים שם? לכולם אנחנו אומרים שזה בגלל שקרדיטים הם דבר חשוב, וכי אנחנו רוצים לחלוק כבוד לכל אחד מהאנשים שלקחו חלק ביצירת הסרט. אבל למעשה, אנחנו מחכים לסצינה שבסוף, האפיקומן שאחרי הקרדיטים. נכון, בדרך כלל אין שם שום דבר, ואנחנו חשים קצת מבוכה על כך שסתם ישבנו ובהינו ברשימת שמות ארוכה במשך דקות ארוכות: אבל לפעמים יש שם, בקצה הקרדיטים, בונוס – בדיחה נוספת, או קריצה לסרט המשך אפשרי, או קטע "פספוסים". ואין סיפוק גדול יותר מלשבת באולם קולנוע ריק כמעט לחלוטין ולקבל סצינה נוספת, רק בשבילנו, שכל הפראיירים האלה שמיהרו החוצה פספסו.

      כמובן, זה היה יותר מספק בימים שלפני יוטיוב, כשהייתם צריכים ללכת לקולנוע כדי לראות את הסצינות האלה. היום, אם יש סצינה אחרי הקרדיטים מישהו בטח כבר יעלה אותה ליוטיוב שניה אחרי שהסרט ייגמר. לאחרונה גם נעשה מנהג נפוץ למדי להכניס את הסצינה-שאחרי לאמצע הקרדיטים, כך שאנשים אפילו לא מספיקים להגיע ליציאה לפני שהם מגלים שיש עוד מה לראות. אבל הסצינות המגניבות באמת הן אלה שמגיעות רק בקצה, אלא שנותנות גמול על ישיבה סבלנית דרך רשימה כמעט אינסופית של אמני אפקטים ומפיקים בפועל. לפניכם כמה מאפיקומני הקרדיטים המגניבים ביותר בכל הזמנים.

      איירון מן

      אולי הסצינה ה"סודית" המשפיעה ביותר אי פעם. אחרי סיום הסרט, ואחרי שכל הקרדיטים חלפו ועברו, טוני סטארק חוזר אל ביתו, ומוצא שם דמות אפלה: מתוך החושך פוסע – היי, זה סמואל ל. מאדרפאקינג ג'קסון! עם רטייה על העין! "אני רוצה לדבר איתך על פרויקט האוונג'רס". הסצינה הזאת הגיעה בהפתעה מוחלטת: כש"איירון מן" רק יצא, איש עוד לא ידע שהוא יהיה תחילתו של עולם קולנועי שלם המקשר מספר סדרות סרטים, ושיגיע לשיא עם סרט המגה-אולטרה-על "הנוקמים". הסצינה בסיום "איירון מן" נתנה הצצה לכל זה, ארבע שנים מראש.

      נשק קטלני 3

      בעיקר בעידן שלפני האינטרנט, סצינות אחרי הקרדיטים היו דבר שכמעט אף אחד לא ראה – לכן בדרך כלל לא הושקע בהם הרבה. "נשק קטלני 3" נתן לצופים המתמידים בונוס גדול בדמות מה שנראה כמו הסצינה היקרה ביותר בסרט (אם כי ייתכן בהחלט שלמעשה היא הורכבה מצילומי סטוק בלבד): מל גיבסון ודני גלובר מגיעים לעוד זירת פשע, ורגע אחר כך נמלטים משם בעוד בניין עצום מתמוטט עליהם, ומכריזים שהם כבר זקנים מדי לשיט הזה. שווה כל שניה של קרדיטים.

      מוצאים את נמו

      סרטי פיקסאר ידועים בכך שהפכו את הקרדיטים לאחד החלקים הטובים ביותר בסרט. כבר ב"באג לייף" התחילה מסורת של סצינות "פספוסים" המוצגות במהלך הקרדיטים, שהמשיכה עם הרבה הפתעות חביבות ומצחיקות כמעט בכל סרטי האולפן ("מפלצות בע"מ" כולל במהלך הקרדיטים גרסת מחזמר שלמה של הסרט). דווקא ב"מוצאים את נמו" לא היה רצף פספוסים, מה שבוודאי גרם לצופים רבים להתאכזב ולוותר על הצפיה בקרדיטים. אבל פיקסאר לא איכזבו: מי שבכל זאת נשאר לצפות בקרדיטים עד תומם קיבל את אחת הבדיחות החביבות ביותר בסרט, בכיכובו של דגיג קטנטן ורועד שהופיע בשלב מוקדם יותר בסרט לרגעים בודדים.

      שטח פראי

      סרט הישרדות מוצלח שלא זכה למספיק תשומת לב כשהוקרן בבתי הקולנוע בשנה שעברה, "שטח פראי" עימת את ליאם ניסן – במוד כוכב האקשן – עם עדר של זאבים רעבים בלב השממה באלסקה. אחרי שעתיים של מלחמת הישרדות, הסרט הסתיים בסימן שאלה: מי בעצם ניצח? ליאם ניסן או הזאב? רק מי שחיכה עד לסוף הקרדיטים קיבל את התשובה.

      טיסה נעימה

      אחד הסרטים הראשונים שבהם ההומור לא הפסיק כשהקרדיטים התחילו: אם קוראים בקפידה את כותרות הסיום של "טיסה נעימה" מגלים כמה בדיחות קטנות, קרדיטים תמוהים ("באופן כללי ממונה על הרבה דברים") ופרטי טריוויה ("הנשיא ה-13 של ארצות הברית ..... מילרד פילמור"). המסורת נמשכה מאוחר יותר בכל סרטי צוקר ואברהמס – "סודי ביותר", "האקדח מת מצחוק" ורבים אחרים, שהקרדיטים שלהם מלאים וגדושים בבדיחות. אחרי שהכותרות עוברות, מופיעה סצינה נוספת: הנוסע במונית של סטרייקר, גיבור הסרט – שאותה נטש בתחילת הסרט –עדיין מחכה לו, מתברר. "אני אתן לו עוד עשרים דקות, אבל לא יותר", הוא אומר.

      קראנק

      ב"קראנק" – שבו ג'ייסון סטתהאם חייב להישאר עם דופק מואץ כל הזמן, אחרת ליבו יתפוצץ – וזה ‏הפך את הסרט לאחד ההיפראקטיביים ופסיכיים שנוצרו. זה מסוג הסרטים שעליהם תמיד יהיה מי ‏שיגיד שזה היה "כמו משחק מחשב" – ואחרי שהסרט נגמר, בלי קשר לכלום, קיבלנו אותו שוב, הפעם ‏בגירסת משחק המחשב הנוסטלגי.‏

      הנוקמים

      כך נסגר המעגל שהתחיל עם "איירון מן". סצינות בונוס בסרטי מארוול הפכו לסטנדרט, וכבר לא ‏הפתיעו אף אחד: כולם ידעו לשבת ולחכות דקה אחרי סוף הסרט כדי לראות את הסוף האמיתי. ‏אבל "הנוקמים" הצליח בכל זאת להפתיע. באמצע הקרדיטים מגיעה סצינת בונוס שמציגה נבל שיגיע ‏ככל הנראה בסרט ההמשך; אבל צופים בארה"ב שהתמידו גם לאחר מכן וחיכו עד שאחרון הקרדיטים ‏יעבור, קיבלו סצינה נוספת (שצולמה ברגע האחרון, הרבה אחרי שיתר הסרט הושלם) – הגיבורים ‏כולם, שנענו להזמנתו של טוני סטארק, יושבים לשולחן ואוכלים שווארמה בשתיקה. הסצינה הזאת ‏העלתה את מכירות השווארמה בארצות הברית בעשרות אחוזים, אבל דווקא בעותקי הסרט שהוקרנו ‏בארץ, למרבה האכזבה, היא לא נכללה.

      שמתי ברז למורה

      למה לא לצחוק קצת על האנשים המוזרים האלה שנשארים לשבת אחרי שהסרט נגמר? פריס ביולר היה אמנם דמות בסרט, אבל הוא בילה את כולו ללא קיר רביעי, כשהוא מדבר ישירות אל הצופים. אחרי שכל הקרדיטים באו והלכו, הוא יוצא שוב, מתבונן בנו בחוסר אמון ולא מבין מה אנחנו עוד עושים שם. "אתם עדיין פה? זה נגמר! לכו הביתה!", הוא אומר. צודק. איזה בנאדם מוזר יושב וצופה בכל הקרדיטים אחרי שהסרט נגמר?

      איזה סצינות אפיקומן שכחנו? ספרו לנו בפייסבוק