"הקרודים": סרט פרימיטיבי וכיפי במיוחד

אנשי מערות, דינוזאורים ויצורים חתוליים גדולים רודפים זה אחרי זה וחוטפים זה מזה ביצים, אוצרות ומכות. כיף! זה אולי לא מאוד מתוחכם וקשה למצוא בזה אנלוגיה למדיניות החוץ של ארצות הברית של אחרי ה-11 בספטמבר (למרות שאם מאוד מתאמצים בטח אפשר), אבל סלפסטיק מצויר, עם הרבה ריצות, נפילות וזריקת דינוזאורים, כשהוא מבוצע טוב – הוא פשוט כיף.

"הקרודים" כולל טונות של זה. הוא מתחיל בסצינה של ציד ארוחת בוקר שכוללת משפחה שלמה של אנשי מערות – אבא, אמא, אח, אחות, סבתא ותינוק שמתנהג כמו חיה רעה – וגם כמה סוגים שונים של יצורים פרהיסטוריים, או אולי דמיוניים. יש יותר אנרגיה בסצינת המרדף הזאת מאשר בכמה סרטים של מייקל ביי. ומשם, הסרט לא עוצר לנוח. תמיד יש משהו לרדוף אחריו, לברוח ממנו, ליפול לתוכו, לעוף מעליו, לחטוף בפרצוף או לרוץ במעגלים מסביבו. וזה כיף. זה כל כך כיף שלוקח הרבה זמן לשים לב שבעצם אין ממש סיפור מתחת לכל הבלגן הזה.

הקרודים, כאמור, הם משפחה של אנשי מערות, כפי שניתן להבין מכך שהם אנשים, והם חיים בתוך מערה. האב, גראג (קולו של ניקולס קייג' בגרסה האנגלית) שומר על בטחונה של משפחתו באמצעות הרבה פרנויה. דבקים רק במוכר, ואסור לעולם לנסות שום דבר חדש. הבת, איפ (אמה סטון, ליהוק-קול מעולה), כמובן, רוצה יותר מהשיגרה הכה משעממת של המערה והבריחות מסמרות השיער מיצורים טורפניים לפני כל ארוחה. לילה אחד היא בורחת מהמערה ופוגשת דבר חדש ולא מוכר: גאי. מכאן הסרט היה יכול להציג פורטרט מרתק של צעירה המורדת במוסכמות החברה, רק שבדיוק אז האדמה פוצה את פיה והקרודים צריכים לברוח אל תוך ארץ לא נודעת מלאה בדברים שמנסים לאכול אותם ולהיפך.

שאלה מעניינת ל"הקרודים": באיזה עולם אתה חי? בקטע אנימציה קלאסי קצר בתחילת הסרט מוצג לכמה שניות "העולם", והוא בהחלט נראה כמו כדור הארץ. רק שזה לא יכול להיות כדור הארץ: העולם של הסרט מלא בחיות שיותר משהן דומות ליצורים פרהיסטוריים שחיו על פני העולם שלנו בתקופה כלשהי נראים כמו יצירות של אנימטורים נלהבים. על כדור הארץ אף פעם לא היו ברווזי ענק עם ארבע כנפיים, או עכברים עם חדק, או חתולים בגודל של בית ורבע, או תניני צ'יוואווה, או ג'ירפות עם חדק (באופן כללי, העיקרון העיצובי שהנחה את יוצרי הסרט היה: אם אתה בספק, תדביק על זה חדק). הסרט דומה יותר למסע בפנדורה של "אווטאר" מאשר לתקופה פרהיסטורית כלשהי על פני כדור הארץ – ולמה לא? זה הרבה יותר משעשע ככה.

כמו החיות, גם העיצוב של בני האדם בסרט מוזר. רוב סרטי האנימציה – בוודאי אלה שמגיעים מהאולפנים האמריקאיים הגדולים – התקבעו על עיצוב סטנדרטי פחות או יותר לבני אדם, אבל הקרודים נראים אחרת: יש להם רגליים דקות אבל פלג גוף עליון רחב וראשים פחוסים. במבט ראשון, זה מוזר – אבל ברגע שרואים אותם בתנועה, העסק פשוט עובד. העניין בולט במיוחד לגבי איפ, שבמקרה או בכוונה היא הדוגמה הטובה ביותר לדימוי גוף נשי בסרטי אנימציה מודרניים. הגיבורות הנשיות בסרטי אנימציה נוטות להיות דקיקות במידה שתגרום אפילו לברבי לקפוץ לרגע לשירותים להקיא, אבל איפ – עם הפנים הרחבות והזרועות השריריות שלה –שונה לחלוטין. בסטנדרטים של דמויות מצוירות, היא דבה. זה לא מפריע לה להתנועע ולקפץ בגמישות חתולית שלא היתה מביישת חייזרית כחולה דקיקה.

הכל מאוד משעשע וחביב, בקיצור, כל עוד לא מנסים למצוא סיפור, שיטה או הגיון בכל מה שקורה בסרט. ה"נבל" היחיד בסרט הוא האדמה עצמה: היא מחליטה לפעמים, בלי שום סיבה מיוחדת, לפעור את פיה ולבלוע דברים, והקרודים וחבריהם בורחים לכיוון שנראה אקראי לחלוטין, בלי שנקבל שום הסבר למה הם חושבים שאם הם יגיעו לנקודה שרירותית X הכל יהיה בסדר. הסרט לא מצליח אפילו להחליט מהי הדמות הראשית שלו: בשליש הראשון של הסרט נראה כאילו הוא עומד להיות סיפורה של איפ, אבל בשליש השני היא נבלעת במשפחה שלה כדמות אחת מני רבות, בלי שתוקדש לה תשומת לב מיוחדת, ובשליש האחרון זה בכלל גראג שמקבל את מרכז הבמה. חוסר ההחלטיות הזה הוא אחד התסמינים של סרט שהתסריט שלו עבר לאורך ההפקה כמה שכתובים, ניעורים ושכתובים מחדש, עד שרק בעבודה ארכיאולוגית ניתן לנסות ולשחזר מה היה אמור להיות הסיפור המקורי. ברוב המקרים כל אלה הם סימנים של כשלון.

אבל באורח פלאי, "הקרודים" ניצל. למרות התסריט המקושקש והיעדר הסיפור, הוא תמיד יזרוק עליכם עוד איזה דינוזאור עם חדק רגע לפני שתספיקו להבחין בכך שבעצם העלילה לא הלכה לשום מקום. הוא אולי פרימיטיבי, אבל הוא ממש כיף.

מה אתם חשבתם על "הקרודים"? ספרו לנו בפייסבוק