בית התקליט עם Firewater

מצאתי את האלבום הזה כשהייתי בן 15 בחנות ספרים משומשים בעיירה האמריקאית הקטנה בה סבלתי את שנות העשרה שלי. זה היה עוד לפני שגיליתי את הקלאש, בלאק פלאג, הסקס פיסטולס או הדד קנדיז. המוזיקה היתה כל כך ראשונית וכועסת. הוא נשאר על הפטיפון שלי במשך חודשים. עזר לי לעבור את התיכון מבלי לחתוך את הוורידים.

בנות לא התקרבו אלי כי הייתי מוזר, ילדים בטנדרים נהגו לזרוק על בקבוקי בירה מרכבים נוסעים ולצעוק "מתרומם". אתם יודעים איך זה כשאתה נדפק בעיירה קטנה. הייתי מגיע הביתה ומפציץ את האלבום הזה בווליום מלא והעולם היה נעלם לתוך ערפל של רעש מופלא.

מהרגע הראשון ששמתי אותו על הפטיפון התאהבתי באנרגיה הראשונית שלו. אהבתי את הסאונד המרושע ואת המילים המינימליסטיות. אבל יותר מהכל אהבתי את העובדה שבאף אחד מהשירים לא היו יותר מארבעה אקורדים. שבועיים אחרי שקניתי את האלבום הזה קניתי גיטרה, למדתי לגן כמה אקורדים והקמתי את הלהקה הראשונה שלי.

האלבום כולו מבריק אבל "No Fun" בולט כהמנון של שנות נעורי. זה כנראה ההמנון של חיי. זו הצלילה של תסכול שנות העשרה מתועלת דרך תופים שבטיים, פאז ו-ווה ווה. הסטוג'ס היו יותר מלהקה – הים היו מעין כנופיה מוזרה של מנודים שהיו גאים להיות לוזרים.

האלבום עדיין נשמע מדהים. קרביים שהופשטו והושחתו בגסות. אבל אף על פי רעש הגיטרות, השירים עצמם בעצם מתמצים בגרוב. אפשר לשמוע שאיגי היה במקור מתופף. התקליט הזה מזכיר לי שרוקנ'רול בעצם סובב סביב האנרגיה של הגרוב. גרוב ורגשות אמיתיים.

היה לי הכבוד להכיר את איגי בלהקה הקודמת שלי, Cop Shoot Cop כשחיממנו אותו בטור. זה היה באזור 1992. שניים מחברי הלהקה היו מכורים לסמים ואיגי בדיוק התנקה מהם אז המנהלים שלו לא נתנו לנו להתקרב אליו. מצאנו את העובדה שהלהקה שלנו עלולה להיות השפעה רעה על איגי פופ מדהימה. בן אדם שכנראה צרך יותר סמים מכל איש על פני כדור הארץ. לילה אחר לילה נסינו לפגוש את הגיבור שלנו אבל ללא הצלחה. ניגנו באולמות גדולים וחדרי האמנים היו נפרדים ושמורים על ידי מאבטחים גדולים. לבסוף, בלילה האחרון של הטור, השירותים בקומה שלנו התקלקלו. מים עלו מכל כיוון וממש הייתי צריך להשתמש בשירותים אז היה לי תירוץ לגיטימי לעלות לקומה העליונה. ושם היה איגי, במלוא 1.55 סנטימטריו, מוקף על ידי כל מני אושיות מתעשיית המוזיקה. הוא מיד התעלם מכל הסובבים אותו וניהלנו שיחה נהדרת. איגי היה ג'נטלמן אמיתי והמפגש איתו הוא אחד משיאי הקריירה המוזיקלית שלי.

מר היצ'קוק ניגן בכל הכלים באלבום האקוסטי המבריק הזה משנת 1984. יש בו את כל היופי וההומור האבסורד של הלהקה הקודמת שלו, הסופט בויז הנשכחים באופן מצער, אבל עם מגע של עצבות ורכות נוספים. בין השיאים שלו אפשר למנות את "Uncorrected Personality", שיר אקפלה על הפרעות נפשיות בהרמוניית שלושה חלקים.

למרות ש"Rain Dogs" היה אלבום הלהיט המשמעותי הראשון של טום ווייטס, דווקא זה שקדם לו סימן נקודת מפנה יצירתית בקריירה שלו. מכיוון שהוא כבר לקח את את גישת בלדת-אולמי-הנשפים-פוגשת-שירה-חבוטה למקום הכי רחוק אליו היא יכלה ללכת באלבומיו המוקדמים, ווייטס לקח פנייה חדה שמאלה עם "Swordfishtrombones". הוא תמיד היה תיאטרלי – מין שחקן אופי שמגלם את עצמו – אבל כעת הוא הרחיב את מנעד הדמויות שלו וצבע את השירים בכלים חשמליים וטעמים אקזוטיים. מצלילי קצב דריכות המגף הראשונים של "Underground", יכולת לדעת שהאלבום הזה ייקח אותך למקומות שלא היית בהם בעבר.

זהו הצליל של להקה שמתפרקת או של מוזיקאים בשיא היצירתי שלהם ושל כתיבת השירים שלהם? אולי זה הצליל של שניהם. בהחלט יש באלבום עומס אדיר של שירים מדהימים. כאן למדתי שאתה לא חייב להישמע אותו דבר בכל שיר, ואם יש לך מזל אתה יכול למצוא את הסגנון והתזמור הנכונים כדי להעביר שיר בצורה שמגיעה לו.

האלבום הזה יצא בשנה בה נולדתי אבל הוא נשמע לי רענן לחלוטין בפעם הראשונה ששמעתי אותו, 15 שנים מאוחר יותר. אם חושבים על זה ברצינות, הבחור הזה המציא את הפאנק רוק 20 שנה לפני זמנו על ידי ערבוב של מילים יוקדות יחד עם אלקטרוניקה, פולק ובלוז. המילים שלו הן עדיין הטובות ביותר.

להקת Firewater תופיע במועדון האוזןבר ב-26 וב-27 במרץ. כרטיסים ניתן לרכוש כאן. את הערב הראשון תפתח להקת הסרף RPS Surfers ולפני ואחרי ההופעה יתקלט DJ Shotnez (אורי קפלן Balkan Beat Box). את ההופעה השנייה יפתחו לירון, תאיר ותגל חיים ולפני ואחרי ההופעה יתקלטו system sound BBB.


מה דעתכם על הבחירות? ספרו לנו בפייסבוק