פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קורדרוי 58: היורש של בוב דילן וניל יאנג?

      היה יה יה'ז ממשיכים לזרוח, פוספורסנט קורצים למלנכוליה של בק, דינוזאור ג'וניור בקאבר לפיניקס ואלבום הבכורה של Tool חוגג 20. בלוג הרוק של מני אבירם

      Phosphorescent - Song for Zula

      אלבום השבוע שלי, אולי אלבום התקופה, הוא "Muchacho", השישי של ההרכב בעל השם המציק פוספורסנט, שהוא בעצם פרויקט של איש אחד, מתיו הוק שמו. הוק תמיד נטה לכיוון של אינדי-פולק, ועשה את זה בהצלחה מאז הוציא את אלבומו הראשון ב-2003. אבל למרות שסומן לגדולות, חוץ מביקורות מאד מפרגנות והשוואות מחמיאות (ומוגזמות) לשמות כמו דילן וניל יאנג, אף פעם לא באמת עשה את הפריצה הענקית שהיה אמור לעשות. אני גיליתי אותו רק ב-2010, בזכות השיר "The Mermaid Parade", אחד משירי האהבה הכי נפלאים ששמעתי מזה שנים, שנכלל באלבום החמישי שלו, "Here's to Taking it Easy".

      אהבה היא גם הלב הפועם של "מוצ'צ'ו", אלבום מוצף כאב שנכתב במקסיקו, לשם ברח הוק אחרי פרידה קשה מחברתו. את הטקסטים היפיפיים שלו עוטף הוק הפעם לא רק באמריקנה, אלא גם באלקטרוניקה ובשאר עזרים שמאוד מעשירים את האווירה, והקרדיט מגיע גם לג'ון אנג'לו, שהובא לעשות את המיקס, אחרי שכבר טיפל בעבר בכל מישהו שהוא משהו באינדי האמריקאי.

      "מוצ'צ'ו" שואב השראה, מודעת יותר ופחות, ממגוון מקורות, מווילי נלסון דרך ג'וני קאש ועד יו 2. לי הוא מזכיר בעיקר את "Sea Change" של בק, מאלבומי הפרידה המושלמים שהוקלטו. אני לא יכול לחשוב על מחמאה גדולה יותר. תשיגו את האלבום הזה, מגיע לו, ועד אז הנה גם "Song for Zula" - מתמודד מוביל על תואר שיר השנה, וכזה שבטח זכאי לתואר אחד משירי ההתפכחות מאהבה האפקטיביים בהיסטוריה (על הקליפ המטאפורי שלו); גם"Terror in the Canyons (The Wounded Master)" , שלא נשאר רחוק מאחוריו; וגם "The Mermaid Parade" ההוא.

      Kurt Vile – Never Run Away

      עוד אלבום ממש יפה הוא החדש והחמישי של קורט וייל, "Wakin On A Pretty Daze", שגם בו מעורב ג'ון אנג'לו, הפעם כמפיק. וייל פועל באותם עולמות של הוק, אבל נשאר בגבולות היותר קלאסיים של האינדי-פולק, ושם בעיקר את הגיטרה במרכז. וכשאני אומר "במרכז" אני מתכוון לדומיננטיות רצינית בשירים שהקצר ביניהם הוא באורך של שש דקות, כשהארוך סוחב 17. צריך סבלנות בשביל האלבום הזה, אין ספק - שעה ועשר דקות זה הרבה זמן להקריב בימים אלה, אבל הסבלנות משתלמת. יש משהו בקול של וייל, באווירה הסבנטיזית של המוזיקה שלו, ברגישות של הטקסטים, שלא מאפשרים לך לנטוש. הנה וייל ובתו מציגים את גרסת הסינגל של השיר שמקדם את האלבום.

      Wavves - Afraid of Heights

      אני חושב שהייתי רוצה להיות ניית'ן וויליאמס. רק בן 26, עם הרכב פופ-פאנק מוצלח ומצליח בצלמו ובדמותו, חברים נכונים בעולם ההיפ הופ האמריקאי, עיצוב נעל לנייקי ונכון לכתיבת שורות אלו חברה בשם בת'ני קוסנטינו, הלוא היא הזמרת של בסט קוסט. עכשיו לו וללהקה שלו ווייבז יש אלבום חדש, רביעי במספר, בשם "Afraid of Heights", שמקבל ליטופים מוצדקים מהביקורות, ונראה שוויליאמס, שעד לא ממש מזמן גר עם ההורים שלו, הולך להיות דמות שתלווה אותנו בשנים הבאות. כל זה לא היה קורה כמובן אם לא היה מדובר בבחור מאוד כשרוני, ומי שאוהב את הרוקנ'רול שלו מעולמות הניינטיז – קצת נירוונה, קצת וויזר וכו' – יקבל מוויליאמס את מבוקשו. הנה שיר הנושא, על הקליפ המאוד מטריד שלו.

      Lightouts – Not Today

      מי שמתגעגעים לניינטיז עוד יותר מוויליאמס הם לייטאאוטס, אבל אצלם הגעגוע הוא פחות לוויזר ויותר לסוניק יות' ולפייבמנט. לא שהם מקפחים את הקיור, ולהבדיל, את פרנץ פרדיננד. הגעגוע הזה מרחף מעל ובתוך אלבום הבכורה של הרביעיה מברוקלין, "Want", ש-13 השירים שלו הם גם מלודיים וגם שריריים, ומספקים 46 דקות לא רעות בכלל. אני לא בטוח שלייטאאוטס ישאירו את חותמם על העתיד, אבל הם לגמרי מספיק טובים בשביל ההווה.

      The National – Graceless

      ב-21 במאי ינחת האלבום החדש של הנשיונל, שקיבל את השם האופטימי "Trouble Will Find Me". יהיו בו מלא אורחים, ושלושה שירים ממנו כבר בוצעו בהופעה ומצאו את דרכם ליוטיוב. שלושתם הם נשיונל קלאסיים, ואלו כמובן בשורות טובות. הנה "Graceless" המרגש.

      Mikal Cronin – Weight

      איזה שיר יפה של מיקאל קרונין, מתוך האלבום השני שלו, "MCII", שייצא במאי. "אני מתחיל מחדש כבר הרבה זמן", שר קרונין. יש לי הרגשה שיש למה לחכות.

      Aye Nako – Molasses

      2013 היא שנה של התעוררות ברוק הנשי, לא זה המלטף, אלא ה-Pאנקי הנותן בראש. את דיפ ואלי כבר חגגתי כאן, והנה שיר מעולה של הרכב מברוקלין, שיוציא את אלבום הבכורה שלו בקרוב.

      Savages – She Will

      גם הבנות הלונדוניות סאבג'ז כבר כיכבו בבלוג, והנה עוד מנה עצבנית לקראת אלבום הבכורה שלהן, "Silence Yourself". כיף.

      yeah yeah yeahs – Under the Earth

      וכמובן מעל כולן זורחת קארן או, שהאלבום החדש של הלהקה שלה, "Mosquito", כבר עמנו. הנה עוד קטע מתוכו, הפעם מעט טריפ הופי.

      Kisses – Huddle

      אני ממש אוהב את השיר האייטיזי הזה של הצמד מלוס אנג'לס, שיוציא את אלבומו השני, "Kids in L.A", במאי. הקיץ מתקרב.

      Dinosaur Jr. – Entertainment

      הסינגל החדש של פיניקס הוא כבר מלהיטי השנה, וגם ג'יי מאסקיס יודע את זה. לכן הוא התלבש עליו ותפר לו קאבר שנשמע כמו שיר מקורי של דינוזאור ג'וניור, כולל סולו גיטרה מגן עדן. משאלה: שיעשה קאברים לכל האלבום, שיוצא החודש.

      פצצה מהעבר

      20 שנה בדיוק חלפו מאז יצא אלבום הבכורה של Tool, הלא הוא "Undertow", אחד מהאלבומים הטובים של שנות ה-90. מנהיג הלהקה, מיינרד ג'יימס קינן, גאון משובש ומוכשר באותה המידה, מתח את גבולות המטאל ויצר גרסה אינטלקטואלית של הז'אנר, מאתגרת טקסטואלית ומוזיקלית. טול סיפקו קול ללא מעט אנשים שלא מצאו את המקום שלהם באקלים המוזיקלי היותר נוח של התקופה, והוציאו בסך הכל ארבעה אלבומים. קינן, שעדיין לא סגר את הפרק של טול בחייו, הקים בין לבין גם את הסופרגרופ A Perfect Circle, ובימים אלה עומד בראש עוד הרכב שלו – פוסיפר. הנה הקליפ לשיר המבריק "Sober", קליפ שעדיין מדיר שינה מעיני.

      לכל הטורים של קורדרוי

      איזה שיר הכי אהבתם השבוע? ספרו לנו בפייסבוק