למרות כמה ניסיונות מהוססים ("טיפול נמרץ" למשל), הדרמה הרפואית היא מהז'אנרים האמריקאים הבודדים שמעולם לא הצליחו להיקלט בהצלחה בתעשיית הטלוויזיה הישראלית, ונדמה שלא מדובר בצירוף מקרים. דרמות רפואיות משתמשות בסיטואציה הטעונה של בתי חולים כדי לייצר מרחב אסקפיסטי באופן פרדוקסלי, כזה שבו המלחמה על חייהם של החולים היא רק רעש רקע לאהבות ושקרים בין אנשי הצוות הרפואי הצעירים והמצודדים. בטלוויזיה האמריקאית, שיש לה מסורת ארוכה ומפוצצת במוסכמות של מרחבים קולנועיים מופרכים לגמרי, הפער הזה לא צורם; אבל מספיק להיזכר בביקור האחרון שלכם במיון, בריח הליזול, בזקנים המצטופפים במסדרונות וברופאים טרוטי העיניים המשוטטים במסדרון, בשביל להבין שלא ככה זה באמת עובד והמציאות הישראלית הצרה והצפופה לא מאפשרת לנו אפילו לדמיין בית חולים שבו הדברים נראים אחרת.
בגלל זה, יש משהו מוזר במפגש הראשוני עם "איכילוב" הסדרה החדשה של בני הזוג רותי שץ ועדי ברש שעלתה אתמול בערוץ yes דוקו (וזמינה לצפייה גם ב-yes VOD). השניים יצאו לתעד את בית החולים הידוע, על רופאיו, כפי שהוא מתנהל באמת, אבל בחרו לעשות זאת באמצעות התחקות אחר ארבע רופאות ורופא, כולם צעירים, כולם מצודדים פחות או יותר, וכולם חווים משברים בחייהם האישיים על רקע העבודה בבית החולים. במילים אחרות, הפרמיס של הדוקומנטרי הזה מזכיר באופן חשוד את "האנטומיה של גריי" ו"אי.אר". ואם זה לא מספיק, "איכילוב" גם משווקת כגרסת דוקו של דרמה אמריקאית, כולל הפרומואים הסנסציוניים וצילומי היח"צ החתיכיים.
זו צורת קידום מטעה למדי, ולמרות שהיא מתבקשת ולגיטימית, לא בטוח שהיא עושה צדק עם הסדרה. כי בסופו של דבר, נוכחותם של הצעירים חסרי המנוח על המסך רק באה להדגיש, במקרה הזה, את הפער בין הוליווד לבין רחוב ויצמן בתל אביב. לוקח זמן לקלוט את התעלול של שץ וברש, אבל בהדרגה מסתבר שהם לא באמת רוצים להמציא כאן דאג רוס ישראלי: הגיבורים של "איכילוב" הם אמנם רופאים שמחפשים אהבה, אבל הסדרה שמה דגש על המרחק האירוני בינם לבין הפנטזיה שלנו על ג'ורג' קלוני בסוראסקי. לא שמי מהגיבורים מתגלה כרופא מפוקפק או לא-מספיק-הירואי, אבל המצלמה של שץ וברש מתרכזת יותר בשעות הלא הגיוניות שלהם, בעבודה האפורה בתנאי לחץ בלתי אפשריים, באופן שבו ההתמסרות של רופאים לעבודה משבשת ומערערת אותם לעומק כבני אדם ובהחלטות המתסכלות שהם צריכים לקבל כאנשי מקצוע.
"איכילוב" עושה קולות של דוקו-סופ, אבל לא מייפה את המציאות: שץ וברש קיבלו גישה חסרת תקדים כמעט לרגעים קריטיים בחדרי ניתוח, לדילמות קיומיות של גניקולוגית מיילדת, כירורגית, מנתח מוח, אנדוקרינולוגית ופנימאית, והם מלווים אותם בסגנון זבוב-על-הקיר כשאלה מתחרטים על החלטות רפואיות, נרדמים על מיטה במסדרון ומפתחים מערכות יחסים אינטימיות עם מטופלים (הקשר החם בין דוקטור איריס יעיש הצעירה ויצחק קלפטר מספק את אחת מהופעות האורח המרגשות שראינו השנה בטלוויזיה ועוד בסדרה תיעודית). "איכילוב" אמנם לא יוצאת בהצהרות ביקורתיות מפוצצות, אבל היא מצליחה לתווך בשקט, באמצעות דילמות אנושיות קטנות, את הקושי והמורכבות האמיתיים הניצבים בפני אנשי מערכת הבריאות בישראל. אולי בגלל זה, היא סדרת בית החולים הישראלית הראשונה שלגמרי שווה להתמכר אליה.
לצפייה בפרק הראשון של "איכילוב"
מה אתם חשבתם על "איכילוב"? ספרו לנו בפייסבוק