פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למה אין מוזיקה מזרחית בטקסי יום הזיכרון?

      איך קרה שדווקא המוזיקה המזרחית, שהושמצה על כך שהיא דכאונית מדי, הודרה כמעט לחלוטין מטקסי יום הזיכרון ומצאה את עצמה מרימה את האווירה יממה לאחר מכן, ביום העצמאות?

      בשנה שעברה זה היה עומר אדם; השנה היה זה משה פרץ שמילא את משבצת הזמר המזרחי בטקס יום הזיכרון שרים בכיכר. יותר מזה, לא תקבלו. ביום הזיכרון, דווקא ביום של כאב, מוזיקת הנשמה הישראלית, לא מגיעה לידי ביטוי מהותי. היא עדיין נשארה על תקן משבצת שצריך למלא. מי שכן ירצה לקבל אותה, יחכה יום אחד אחרי, ליום העצמאות - שם כבר יגיעו מיטב מסלסלי ישראל כדי לעשות שמח.

      זה מוזר. המוזיקה המזרחית ספגה לא מעט חיצי ביקורת במהלך השנים על כך שהיא דכאונית ובכיינית, ולמרות זאת היא נפקדת כמעט לחלוטין מטקסי יום הזיכרון. מעבר לכמה שירים כמו "כשהלב בוכה" או "פרי גנך", אין הרבה שהצליחו להשתחל לפלייליסט של היום הזה. למרות שירים נפלאים כמו "היכן החייל" של אהובה עוזרי, או "סאלאמת" ששרה זהבה בן, לא תשמעו את השירים האלה בטקסים הרשמיים.

      עם השנים נרשמו כמה נסיונות של זמרים כמו אייל גולן עם "לנצח בני", שלומי שבת עם "תנו לגדול בשקט" ואחרים. גם הפעם היו אלה מקרים בודדים שלא ממש השפיעו או שינו את המצב. גם כששירים כמו "לנצח בני" ו"תנו לגדול בשקט" כן נכנסים לפלייליסט, הם יוצרים שינוי נקודתי ולא מבחינת התפיסה. כלומר, הבעיה היא לא ברשימת השירים, אלא באמנים הנוטלים חלק. "לנצח בני" הרי בוצע במקור על ידי אביבה אבידן, המבצעת המקורית של "פרי גנך" הקלאסי. אבידן הקליטה את פרי גנך בפעם הראשונה בביצוע סולו, רק כשנכנסה שוב לאולפן להקליט את השיר, הפעם עם אלי לוזון, הביצוע זכה להכרה. במקרה של "לנצח בני" היה זה אייל גולן ששם אותו על במה מרכזית. זאת אומרת שהבעיה היא לא בשירים, אלא יותר באמנים עצמם שלא נוטלים חלק מהותי ביום הזיכרון.

      "הבכי המזרחי גס מדי", אומר מפיק ותיק בז'אנר. "המוזיקה המזרחית היא מתפרקת ומפרקת. היא לא מחזיקה את הכאב בפנים, הכל יוצא החוצה. בדיוק כמו בשירים אחרים. המילים מאוד חדות וברורות ואם מוסיפים לזה סלסול וכינורות, יהיה קשה לעמוד בזה. נתת את אביבה אבידן בתור דוגמא והיא ממש דוגמא מצוינת. זמרת שמגיעה מרקע של להקה צבאית, מאוד בקיאה בטקסטים האלה ובאמת שהיא מגישה את השיר באופן מאוד אלגנטי, מעונב ולא מתפרקת. אם יגיע זמר כמו עופר לוי ליום הזיכרון, אנשים לא יעמדו בזה. זמרים מהז'אנר תמיד מדברים איתי ורוצים להופיע ביום הזה, אבל הרבה יותר קל לי לשלב אותם באווירת השמח של יום העצמאות. זמרים כמו אייל גולן, שרית חדד ודודו אהרון הקליטו שירים שמתאימים ליום הזה, אבל הם לא ממש משנים את המצב בבמות. זה עדיין יום ששייך לזמרים הלבנים. גם כשמגיעים זמרים מזרחיים כמו עומר אדם, הוא שר את 'לבכות לך' של אביב גפן ולא את 'חייל' של זהבה בן".

      יוצר בכיר בז'אנר שאחראי לכמה שירים שכן הפכו לחלק בלתי נפרד מיום הזיכרון, טוען אחרת. "לצערי המוזיקה הזאת עדיין סובלת מתדמית זולה", הוא מסביר. "היא קשורה לשמח וכפיים ואם כבר דיכאון, אז ברמה מוגזמת ומוקצנת. בראש של מפיקי עצרות הזיכרון, אין הרבה זמרים מהז'אנר שיש להם את הפאסון הזה, הממלכתיות הדרושה לערב כזה. למרות שההפך הוא הנכון. אין משהו יותר מתאים מהמוזיקה הזאת, כדי ללטף את הלב, לחבק ולגעת בנשמה".

      למה לדעתכם הזמר המזרחי לא נוכח ביום הזיכרון? דברו על זה בפייסבוק