פור טט קוטף לננה את השרי
ננה שרי היא אחת הנשים הכי מקוריות ואדירות שצמחו מההיפ-הופ, או ליתר דיוק - לצידו, כשההיפ-הופ געש ברובו בארה"ב, והיא בכלל הגיעה משוודיה. שרי מעולם לא שיחקה לפי הכללים ההיפ-הופיים. היא עשתה ראפ בגווני דאנס בראשית דרכה בסוף האייטיז עם להיטי המופת Buffalo Stance ו-Manchild, והמשיכה לעשות מוזיקה כריזמטית ומשובחת בשנים הבאות, אם כי היא לנצח תיזכר גם מהלהיט הסחי המשמים של הקריירות שלה ושל יוסו אנ'דור "Seven Seconds". שרי אמנם התרחקה מאור הזרקורים שרק הלך והתעצם סביבה, אבל מוזיקה היא לא חדלה מלעשות. בשנה שעברה היא שחררה אלבום מצוין ומשותף עם אנסמבל הג'אז The Thing, שכולו קאברים שלה לשירים ממגוון רחב של סגנונות: מהראפ של Madvillain, דרך הגראז' של הסטוג'ס, הפרי-ג'אז של אורנט קולמן ובלדה נשכחת של סואיסייד. אסור לטעות "The Cherry Thing" אינו פרויקט צד או משהו. זה אלבום שכולו ננה שרי, מלאת יצירתיות ועוצמה מלטפת.
אותו קאבר לשיר של סואיסייד זכה גם לרמיקס של אחד המפיקים היותר מרתקים בעולם בעשור האחרון - פור טט. ובתחילת השבוע הזה יצא שיר טרי לגמרי, שכולו סופרגרופ של שרי עם פור טט וגם עם אפריקה באם באם, חבר הרכב הראפ הוותיק הג'אנגל בראדרז, מחלוצי גל הראפ האפרוצנטרי בסוף האייטיז. הדבר הנהדר הזה מושתת על שילוב בין האוסיות מאופקת לבין כלי הקשה אפריקאים שרק מתים להתפוצץ. שרי ובאם-באם נותנים בו ספוקן וורד, שגורם לה להשמע קצת כמו אורסולה ראקר, ושילוב העולמות הזה בין אלמנטים של חוכמת חיים מתבגרת מצידה לצד סאונדים חדשים וטריים והקול שלה שנשמע מרענן ומחוספס לא פחות מבימיה הראשונים, הופכים את "Nina" ליהלום. הדיבור, אגב, הוא ששיתוף הפעולה הזה הוא התחלה של משהו. שרק יביאו עוד.
(קוואמי)
מצעד הפופ של איגי
ביום ראשון הקרוב ימלאו 66 אביבים לאחד האנשים שבלעדיהם לא היה גראז', לא היה Pאנק וכל הדבר הזה שנקרא רוקנ'רול היה עלול ליפול בידיהם המצוחצחות מדי של מפיקים משומנים ואנשי עסקים בעלי דולרים במקום אישונים. אבל איגי פופ היה החלוץ הבולט, שהראה שאפשר לעשות את זה גם אחרת. שהמתווה האמנותי שלך יכול להיות מזוהם ושבור, שאתה יכול לזייף אבל זה יהיה מרגש פי מיליון מאיזה מישהו מלוקק שרק בא לדפוק עליך קופה, ושהיי - אתה יכול להיות לוזר בכל חייך הצעירים בעיני התקשורת המיינסטרימית והקהל שבכלל לא מודע לקיומך, אבל כעבור מספיק זמן אותה תקשורת תחשיב אותך לאגדה חיה ותתפלא לגלות שהקהל שלך גדל בהמוניו בלי ששמת לב. אמנם דרכו של האיש רצופת שיאים חיוביים וגם שליליים, אבל גם כשהוא בתקופות של שפל יצירתי, כמו בשנים האחרונות (והלוואי שזה ישתנה לקראת האלבום הממשמש ובא שלו עם הסטוג'ס), הישות של איגי פופ היא חיונית תמיד. הנה, לציון יום הולדתו של האיש, מצעד עשרת השירים הגדולים שלו, כפי שנבחרו על ידי מאזין אחד בלבד. כלומר - אין סובייקטיבי מזה, וזו אחת מאותן רשימות שבקלות יכלו לכלול כמה וכמה שירים שונים ביום אחר. אתם מוזמנים להוסיף את שלכם בתגובות.
1. Iggy Pop Shades
שיר האייטיז הכי מושלם והכי לא מספיק מוכר.
2. Iggy & The Stooges - Search & Destroy
השיר שיכול להפוך גם שונאי גיטרות מושבעים לפאנקיסטים.
3. The Stooges - I wanna Be Your Dog
שיר האהבה הגדול של כל הזמנים, חד וחלק.
4. Iggy Pop The Passenger
ואם אתה נוסע, לאן אתה נוסע, איגי? השיר הזה הוא מרומם רוח נצחי באותה מידה שהוא מרוסק.
5. Iggy Pop China Girl
עם כל הכבוד לביצוע המאוחר יותר והמעולה בלי קשר של בואי, אין דבר ממוטט יותר מהמקור נטול הסטריליות הזה.
6. Iggy Pop & James Williamson I Got Nothing
ככה זה להיות אבוד. מ"Kill City", האלבום המשותף עם ג'יימס וויליאמסון גיטריסט הסטוג'ס.
7. Iggy Pop Lust For Life
אמנם השיר הזה חייב את הצלחתו המסחרית שהגיעה באיחור קליל של 19 שנה לפתיחת הסרט טריינספוטינג, אבל גם בלעדיו הוא היה, עוד מרגע היוולדו ב-1977, אחת מיללות החופש הגדולות בתולדות הרוק.
8. The Stooges 1969
כשהנוער האמריקאי רצה לשיר ערכים אבל רבים כל כך איבדו אותם, איגי והסטוג'ס היו הראשונים להטיח את המציאות הדקדנטית הזו למעטים שהיו מוכנים לחטוף את הכאפה.
9. Iggy Pop & Kate Pierson Candy
דווקא ב"Brick by Brick" מ-1990- אחד האלבומים הבינוניים של איגי - הופיע הדואט הכי סוחף ומרגש שלו, עם פירסון המופלאה מה-B-52s.
10. Iggy Pop Its Our Love
"American Caesar" מ-93' הוא בכלל אחד מאלבומיו הגדולים והאפלים יותר של איגי, והשיר הזה שובר את הלב.
(קוואמי)
דוקטור ג'יי ומיסטר פול
בשבת בערב עלה לאינטרנט אלבום הבכורה, כביכול, של אחד האמנים היותר מסקרנים/מקוריים/נודניקים של השנים האחרונות - ג'יי פול. למה כביכול? כי ג'יי עצמו יצא עם הודעה בטוויטר שהמחשב הנייד שלו נגנב, ומה שעלה לעמוד הבאנדקמפ שלו הוא לא הריליס הרשמי אלא רק דמואים, וכאילו זה לא מספיק, אותו נוכל שהעלה את השירים לרשת גם דרש לא פחות משבעה פאונד עבור הורדת האלבום. ג'יי פול נתן בשש השנים האחרונות משמעות חדשה לרעיון שהמסתוריות שווה הייפ. את הפריצה שלו לתודעה ביצע עוד בימי המייספייס, אבל מאז הוא לא באמת עשה שום דבר, ועדיין הצליח לשמר עצמו במעמד של מוזיקאי איכותי ומרתק.
ב-2007, הדמו שלו "BTSTU" היה משב רוח מרענן של אסתטיקה מוזיקלית. תשומת הלב שמשך, בין היתר דרך סימפולים של דרייק וביונסה לקטע, הביאה אותו להחתמה בלייבל המכובד XL ב-2010 וכולם היו מרוצים, אבל עד היום האנשים המסכנים בלייבל קיבלו ממנו רק שני קטעים: האדיט של "BTSTU" ו-"Jasmine". חשוב אגב להבין שבכל הזמן הזה הזהות של פול עדיין נתונה בערפל סמיך והכי הרבה מידע שאי פעם נחשף עליו הוא צילום חטוף של רישיון הנהיגה שלו.
אז עכשיו, אחרי שנים של משחקים והוצאת קטעים שהמונח "דמו" מוצמד אליהם, אפשר להבין למה יש הרמות גבה מכל כיוון לגבי כל העניין הזה של "גנבו לי את המחשב באמת וזה לא קטע יח"צני, בבקשה תאהבו אותי". ובהתחשב בחומרים שכן יצאו מבית היוצר שלו אפשר ללמוד דבר אחד חשוב - משחק בלו פיי הוא חרב פיפיות .כי למרות שאפשר לשמוע שהקטעים בהדלפה כביכול לא באמת עשויים עד הסוף ברמת הסאונד, הקהל שכבר מכיר אותך יכול בקלות לחשוב שזו בעצם היצירה הסופית. ואין ספק שזה סימן ההיכר של פול שמערבל ומערפל את אווירת הסאונד המחוספסת הזו יחד עם פופ ושאר שבירות ביטים וסימפולים הרפתקניים.
האלבום כבר ירד מהבנדקמפ אבל הוא נמצא בכל מקום אחר, ככה שאם באמת תרצו תוכלו לשמוע אותו. בין אם אתם אוהבים את הסביבה המוזיקלית שהוא מביא ורואים בו גאון ובין אם אתם סבורים שהוא סתם ממזר שמשחק בגימיקים, אין מה לעשות: כל דמו שדלף יותר טוב מהקטעים באלבום של ג'יימס בלייק. חוץ מזה יש שם קאבר ל"Crush" של ג'ניפר פייג', שזה כבר כיף.
(יוני שרוני)
מה השירים הגדולים של איגי פופ לדעתכם? ספרו לנו בפייסבוק