הפרק השלישי בסדרת "איירון מן" מתחיל בערב המילניום ומתרחש ברובו בימינו אנו, אבל נקודת הציון המשמעותית לגביו היא באמצע שנות ה-80. אז, ביסס היוצר שלו, שיין בלאק, את מעמדו כאחד הפועלים החמים בהוליווד. הוא עשה זאת הודות להצלחת סדרת סרטים קודמת, "נשק קטלני" שמה, שהגה וכתב. דרכה, גילתה התעשייה את יכולתו לשכלל את ז'אנר קומדיות הפעולה. בידיו, הן היו התכה מושלמת של מאפיינים משני סוגים שונים: מצד אחד, היה בהם חספוס, מאצ'ואיזם והרבה גופניות (סצינות עינויים, למשל, התגלו כמוטיב מרכזי); מצד אחר, הן ניחנו בתכונות מחושבות יותר: שנינות, קריצת עין ומודעות עצמית, בעיקר לכללי הז'אנר ומהות הקולנוע.
את ההיבט האחרון המשיך לפתח בלאק ביתר שאת בעבודותיו הבאות, למשל בתסריט שכתב ל"אחרון גיבורי הפעולה": סרט בכיכובו של שוורצנגר שהדיון שלו ביחסים בין המסך הגדול ומה שמחוצה לו לא היו מביישים גם את בכירי הפילוסופים הצרפתיים. הפעם, ההצלחה היתה פחותה, ובכלל, כפי שקורה לעתים רבות, מי שהיה ילד הפלא של הוליווד הלך ודעך עד שנעלם לגמרי. הוא חזר רק באמצע העשור הקודם, עם "קיס קיס באנג באנג", שלראשונה לא רק כתב אלא ביים, וכמיטב מסורתו היה גלגול מתוחכם של הפילם-נואר. גם הפעם התוצאה לא הניבה הישגים קופתיים, אבל קיבלה הערכה ביקורתית רבה וחשוב מכך: חיברה אותו למי שכיכב בה, רוברט דאוני ג'וניור.
וכך, לאחר שדאוני ג'וניור היה לכוכב הבלתי מעורער של "איירון מן", הוא סידר לחברו משכבר הימים לביים את הפרק השלישי בסדרה. על פניו, ניתן היה להמר שלא תהיה לכך משמעות: הרי מדובר לכאורה בעוד יבול מפס הייצור של גיבורי-העל של מארוול, בין "הנוקמים" ל"קפטן אמריקה 2", ואפשר לשער שבתעשייה כזו התסריטאים והבמאים הם רק ביצועיסטים. אך האמת היא, שטביעת אצבעו של בלאק מורגשת כאן לחלוטין, כמו גם כל האיכויות המזוהות עמו, ובהתאם לכך זהו סרט אנרגטי ומבריק להפליא. הרבה יותר משני קודמיו, והאמת שגם יותר מרוב להיטי הסופר-הירוז של השנים האחרונות.
את כל זאת משכיל בלאק לעשות במסגרת של מה שנראה כעלילה תבניתית למדי: גיבורנו סובל מהתקפי חרדה בעקבות האירועים ב"הנוקמים", אך אין לו פנאי לטפל בהם כראוי שכן הוא נאלץ להתמודד עם איום חדש. הפעם, הוא מגיע מכיוונם של מדען מטורף (גאי פירס) וטרוריסט סטייל בן-לאדן (בן קינגסלי). נוסף לכך, טוני סטארק/איירון מן גם מוצא עצמו בזוגיות רצינית מתמיד עם בחירת לבו (גווינת פאלטרו), נתקל באקסית לא מיתולוגית (רבקה הול) ואף מתיידד עם ילד מעצבן במידה, כיאה להכרח המסחרי של הסרט לפנות לכל המשפחה.
כל זה אכן לא נשמע חדשני במיוחד, אבל בשלב מסוים מתגלה כי הדברים אינם דווקא כפי שהם נראים. בלאק מפתח את העלילה בצורה חכמה ומפתיעה, שמגיבה היטב להתפתחויות המדיניות והטכנולוגיות האחרונות בעולם, והשפעתן על הלאום ועל הפרט. כתוצאה מכך, הסרט נראה כמעין שילוב של "הומלנד" ושל "בלאק מירור", ומעל הכל מהרהר בתבונה רבה על משמעות העידן שבו לייצוג ומיתוג יש חשיבות רבה מאי פעם. בלי להיות פרטני או מעורפל מדי, ניתן לומר כי "איירון מן 3" טוען ומוכיח באופן משעשע ומשכנע כי כיום לא כל כך חשוב מה אתה מלכתחילה אלא איזה מסיכה יש לך, וכוח-העל המהותי בימינו הוא היכולת להמציא ולעדכן את החליפה שלך.
כהרגלו, בלאק מלביש את הרעיונות השכלתניים הללו על גלגלי השיניים של קומדיית פעולה נטו, כך שהסרט עובד גם באופן הבסיסי והטהור ביותר ויבדר אף את מי שלא יתחשק להם להתאמץ מולו. אמנם יש כאן כמה מחדלים: הדמות שמגלמת רבקה הול עתירת הפוטנציאל נותרת מפוספסת, למשל, וגם מצוקותיו הפסיכולוגיות של הגיבור לא מפותחות כראוי. אך בסך הכל, "איירון מן 3" מתהדר בקצב טוב ומסתדר היטב עם הגודש שבו. הוא לא מחופף מדי וגם לא ארוך מדי. הפאנצ'ים שלו חזקים, ערכי ההפקה והאפקטים גבוהים והאקשן היעיל לאורך כל הדרך מגיע לשיאו, כנדרש, בסצינות הסיום.
אם כך, "איירון מן 3" הוא סרט חכם וגם חתיך, ממש בדמות כוכבו דאוני ג'וניור, שהוא כה קול עד שאפשר לכבות את המזגן באולם. יחד איתו, בתוך גלריית השחקנים העשירה מצטיינים שני שמות נוספים: ראשית, גווינת פאלטרו הקסומה, שמוכיחה שוב עד כמה אכזרית ומיותרת תשפוכת ההשמצות המסורתית נגדה; וחשוב מכך, בן קינגסלי כאיש הרע, שחד וחלק מפגין את אחת התצוגות הטובות אי פעם בהיסטוריה של הארכי-נבלים.
היו שהשוו את עבודתו של השחקן הוותיק לזו של הית לדג'ר המנוח ב"האביר האפל". אך במחילה, העבודה של קינגסלי יבדל"א מרשימה כפליים, שכן מבחינה חיצונית ופנימית, הוא מציג דמות עם הרבה יותר רבדים, ומפגין ורסטיליות מופלאה שמאפשרת לו להכיל את עיקר העוקץ של הסרט.
אך סביר להניח שבניגוד לקודמו, קינגסלי לא יזכה באוסקר על עבודתו כאן: מה לעשות, עדיין צריך טרגדיה יוצאת דופן כדי לקרב הופעה בסרט גיבורי-על אל הפסלון. לפיכך, מורכב ומוצלח ככל שיהיה, סביר כי "איירון מן 3" בכל זאת לא יככב בעונת הפרסים. הוא ייאלץ להסתפק במעמדו כפרק הכי טוב בסדרה וכתפוח האדמה הלוהט הראשון בעונה החמה של השנה הזו. זהו, אפשר להתניע את האוטו גלידה. הקיץ התחיל רשמית.
מה אתם חשבתם על "איירון מן 3"? דברו על זה בפייסבוק