לפני כחודש כתבתי ש"ערב אדיר" היא התוכנית שהכי צפוי שתעוף במהרה מתוך לוח השידורים החדש של הערוץ השני, מהסיבה העקרונית שזאת פשוט חרא של תוכנית. שבוע לאחר מכן אדיר מילר כבר עמד בראש טבלת הרייטינג (700,000 צופים לא טועים), ושבועיים אחר כך הוא כיכב בקמפיין פרסומי למשקה חדש בשם "טריפ", כשההערכה היא שמילר יהפוך לאחד השמות הכי חמים של שוק הבידור המקומי בעידן האינתיפאדה השנייה.
והאמת היא שאני מרגיש קצת טמבל - לפני עמד אחד הכוכבים החדשים של הטלוויזיה הישראלית, ואני לא שמתי לב. תחושת המבוכה שלי רק התעצמה כששמתי לב שגם מיקי גבע, מישהו שהייתי צופה לו קריירה מזהירה של קומיקאי מרצפות בהפקות גרנדיוזיות במלון המלך שלמה באילת, זוכה להגיש תוכנית בפריים-טיים ועוד עם מיכל ינאי. האם יכול להיות שאני עד כדי כך מנותק מרחשי הלב של הציבור שאני לא מצליח לזהות את גיבורי התרבות החדשים שלו?
מכיוון שעד גיל 18 גדלתי בשכונת מצוקה בחיפה והתפרסמתי, בקרב חברי הפרענקים, כמישהו שיודע לצחוק עם החבר'ה, אני חושב שאני די מוסמך לקבוע דבר אחד או שניים על אודות הדברים שהעמך אוהב.
את ההצלחה המפתיעה של אדיר מילר אמנם התקשיתי לנבא, אבל אני מנסה לזהות את מקורותיה - מילר צמח מתוך אנומליה שבה יאוש חברתי מכתיב את הצורה שבה העם צורך את התרבות שלו, הוא תוצר של מצב שבו אנשים יושבים בבית, מבועסים ואדישים ומוכנים לספוג כל דבר שרק יתנו להם בכדי לאוורר את החיים הרגילים; האפקט הפסיבי המפורסם של הטלוויזיה בשיא תפקודו בקרב החברה הישראלית. לרגע לא הייתי חושב לתת למילר קרדיט על ההצלחה שלו עצמו. גם אם הייתם לוקחים קוף חתיך ושמים אותו בטלוויזיה ביום שישי בערב כדי שישב ויוציא לעצמו כינים, הוא היה גורף לפחות 15 אחוזי צפייה. ושיסלחו לי הקופים החמודים.
זה מסביר בדיוק את התהילה המהירה של מילר - אין לו מעלות מיוחדות שיכולות להבדיל אותו מכל פושטק מהרחוב (ובמובן הזה יש משהו רומנטי בהצלחה שלו), היה לו פשוט את המזל הטוב (או המנהל האישי החרוץ) להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. בפוקס אף אחד לא שם לב - ואני לא חושב שגם למישהו אכפת - שהם תקעו בטלוויזיה מישהו שלא רק שאין לו הכישרון לנווט תוכנית אירוח מינימלית, אלא שהוא גם נוגד כל היגיון טלוויזיוני ושכל ישר.
יש לי כמה דברים מעליבים להגיד על אדיר מילר ואני מקווה שהוא לא יעלב: הוא מנחה בהמי שאין לו מקום בערוץ מסחרי אך ממלכתי שבתכנים שלו אמור לפנות לכלל הקהל הרחב. הנוכחות של מילר ב"ערב אדיר" מעליבה לפחות רבע מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל: הסטנד-אפ האינפנטילי הזה (סחה על בדיחות הכדורגל בתוכנית האחרונה), הראיונות היחצניים והמכעריים להחליא והחיקויים המעפנים הם מיצג שלא רק מגעיל את האינטיליגנציה המאוד בסיסית, הוא פשוט כל כך דבילי ומיותר מבחינת המטען הבידורי שהוא מביא, שאני לא מבין איך לאמא של מילר, אותה הוא דוחף לכל משפט שני שלו, לא בא להביא לו איזה זפטה בשביל החינוך מחדש.
החיוך הרחב והמרוצה מעצמו של מילר, עמידת המ"פ המצ'ואיסטית, המימיקה היהירה והחברמניות המוגזמת שלו הם דוגמה למישהו שהגיע מהר מדי למצב שבו הוא כל כך מדושן עונג עד שהדבר ניכר פיזית.
הייתי שמח, באמת ובתמים, לפרגן לאדיר מילר את ההצלחה החדשה שלו, אבל יש לי הרגשה שאם לא נתריע עכשיו, הרי שאנחנו צפויים לבלות את השנים הקרובות עם אגו שעוד יאפיל על דודו טופז ברמות האיכסה שלו ושיהפוך כל כך אינטנסיבי בחיי היומיום, עד שלא נוכל לחמוק מהפרסונה הזאת גם אם מאוד נשתדל (שהרי היום אף אחד לא מכריח אותי לצפות בתוכנית שלו).
עכשיו תעשו לי טובה, בואו וננצל את האינטרנט - אני רוצה כאן מעל מאתיים תגובות שמלכלכות על אדיר מילר כדי שהחברים בערוץ השני, המפיקים והפרנסים, יבינו שאותנו לא עשו באצבע, שלא כל זבל שדוחפים לנו אנחנו אוכלים ובולעים, ושאנחנו רוצים יותר תוכניות של הבי.בי.סי. יאללה, אל תאכזבו את סחבק.
* עקב עומס התגובות הועברו חלקן אל הלינק "תגובות גולשים קודמות"
קישטא! ערב אדיר
4.8.2002 / 14:33