פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: ההתנהלות של הדס שטייף בפרשת עמנואל רוזן היא אסון לדמוקרטיה

      בלי קשר למה שנחשף או ייחשף בפרשת עמנואל רוזן, דבר אחד ברור כבר עכשיו: הדס שטייף הוציאה שם רע למקצוע העיתונאי והיא לא ראויה בשום מקרה לאחוז בתעודה שלה

      שבוע עבר מאז שפרשת עמנואל רוזן התפוצצה לנו בפנים. עדויות של נשים ששמן מתחיל באותיות, התפתלויות של גברים שאכלו איתו מאותו מסטינג, פרשנויות, ביקורות. שבוע מאוד אמוציונלי, מאוד אינטנסיבי. אפילו פסטיבל התקשורת "שובר מסך" הצליח להציל את עצמו משיממון בזכות אותה הפרשה. וגדי סוקניק, כמו בכל פרשיית אונס, מצליח להיות אחד מגיבורי הפרשה; אם לא לחטוף נזיפה מהנשיא, אז לפחות לתת עדות בעניין הרוזן.

      ובינתיים, הבשילו התנאים לקיים משאל עם ולהחליט – א' כיסא חשמלי, ב' סירוס כימי, ג' מאסר עולם, או ד' כל התשובות נכונות. אם אברי גלעד זורם, אפשר לארגן איזה שעשועון בסגנון "אחד נגד 100 תחקירניות". ואם יורם זק בעניין, אפשר ללכת על "ערב טוב, דנה, יש לך שלושים שניות וגומר". ואם היא לא תענה, נתקשר. ואם היא לא תרים, נתקשר יותר חזק. ואם היא עדיין לא תענה, נבוא אליה הביתה.

      עמנואל רוזן (נמרוד סונדרס)
      בדרך אל הגיליוטינה. עמנואל רוזן (צילום: נמרוז סונדרס)

      העולם יהיה יפה יותר בלי עמנואל רוזן. בדיוק כמו שהוא היה יכול להיות יפה יותר בלי אנשים שכותבים פוסט בפייסבוק על דייט ראשון חצי אמיתי חצי פיקטיבי על בחורה שלא יודעת איך אומרים פינק פלויד, ובדיוק כמו שהוא היה יכול להיות יפה יותר בלי הדס שטייף.

      יכול להיות שיש להדס שטייף כוונות טובות. כזכור, היא זו שחשפה את הפרשה עם סטטוס מאיים בפייסבוק שכל מטרתו היתה להפחיד את אותו איש תקשורת ארור אשר מזרה אימה על תחקירניות העיר. בזכות אותה שיטה – פרסום סטטוס שבו רב הנסתר על הגלוי – כל אנשי התקשורת הפכו באותו רגע לחשודים. אבל מה אכפת לשטייף, העיקר הכוונה.

      אבל באותה כוונה היא הטילה בוץ על בגדיהם של כל מי שנושאים בטייטל הזה, גרמה לסירוס גברים ונשים כאחד בכל משרד, חירבה את ההתרבות הטבעית של המזרח התיכון, חיבלה בכל ניסיון חקירה עתידי, ועל הדרך גם השיגה כמה לייקים, טפיחות על השכם, מכתבי תודה ואוהדים.

      פפראצי הדס שטייף (בוצ'צ'ו)
      העיקר הלייקים. הדס שטייף (צילום: בוצ’צ’ו)

      אתם מבינים, אנחנו פה חורצים גורלות, עורכים משפט שדה, תולים אנשים בכיכר העיר. לפני חקירת המשטרה, לפני הגשת כתב אישום, לפני ההרשעה, לפני גזר הדין. קודם השמועות, ואז הדס שטייף, אחר כך הניחושים, הטוקבקים, תא העיתונאיות, עיתון "הארץ". לאט לאט נחשפת לה פרשה לא נעימה שהכותרת הראשונה שלה היתה חד משמעית: עמנואל רוזן סליזי, ילד רע, מגעיל, איכס, אובססיבי, פויה.

      אחרי שהתפוצצה הפרשה והדס שטייף השיגה את מה שלכאורה היא רצתה להשיג – להעלות את הנושא לסדר היום ולשים סוף לפרשה – התרחש האירוע שגרם לטוויסט בפרשת רוזן. פתאום שטייף, שעד אז היתה זהירה, מרומזת, חשאית, החליטה להטיל פצצה וטענה שרוזן אנס. לא פחות. לדבריה, היא קיבלה את המידע הזה כמה ימים לפני כן. כלומר, היא כנראה לא הספיקה לאמת את הידיעה מול כל הגורמים, לחקור בעצמה את החשוד לכאורה ולגבות עדויות לגופו של עניין – כל זה לפני שהיא חושדת, מאשימה, מרשיעה וגוזרת את דינו באותה נשימה. אין פקפוק, אין סובלנות, אין בדיקה מקיפה. שטייף כבר החליטה. מבחינתה, רוזן אנס. יכול להיות שהיא צודקת. למעשה, מדובר בפיפטי-פיפטי. או שהוא אנס או שהוא לא. הסטטיסטיקה עוד תעשה איתה חסד.

      למעשה, שטייף היא הדנה רון של עולם הפלילים. אומרים לה שלא רוצים לדבר על משהו, אז היא רוצה להרחיב בנושא אחרי הפרסומות. למרות שהובהר לה שזה לא תפקידה ולא מקומה, היא לא מסוגלת לסתום את הפה. וזה מעורר שאלות: האם יתכן ששטייף מחפשת פרסום אישי וקרדיט בלעדי על הסיפור? האם זה מקרי שאחרי הקרדיט שקיבלו תא העיתונאיות ועיתון "הארץ", שטייף מנסה לתת כותרת משמעותית יותר לפרשת רוזן מאשר "סתם הטרדה"? כששטייף תקפה את חדשות 2 על שלא טיפלו כראוי בפרשת רוזן לפני שנים, נמסר בתגובה מחברת החדשות כי הם מעדיפים לשמור על זכויות המתלוננת מאשר להביא כותרת צעקנית כמו שטייף.

      אילוסטרציה (מערכת וואלה! NEWS)

      חשוב לדבר על רוזן, אם וכאשר. בדיוק כמו שהיה חשוב לדבר על קצב. כי לנבחרי ציבור, לאנשי תקשורת, למפורסמים, לבכירים, לבעלי כוח, לא מגיע ליהנות יותר ולא מגיע שנסלח להם. אבל מגיע להם שיתנהל משפט צדק, ואז נראה. הדס שטייף לא מאמינה בצדק, אלא מאמינה בדרך היחידה שהיא מכירה – הדרך שלה. ובדיוק בגלל זה, עד שלא יוכח כי רוזן עבר על החוק, כרגע הכוכבת הגדולה של הסיפור היא הדס שטייף, להלן הפרעת הקשב והריכוז של פרשת רוזן.

      העובדה שהדיון בעניין רוזן התנהל לפני שטחנות הצדק טחנו, היא עוול למדינה עם חוקים, היא אסון לדמוקרטיה. יכול להיות שאחרי עבודת המשטרה ובתי המשפט, נישאר עם רוזן כגיבור הרע של הפרשה. אבל כל עוד זה לא קורה, אנחנו נשארים עם דמות שלילית אחת – הדס שטייף. כעיתונאית היא חובבנית, כאישה היא היסטרית, כאדם היא טוקבקיסט. ונכון לרגע זה, התנהלותה השערורייתית ראויה לדיון יותר מאשר עמנואל רוזן.

      גל"צ לשטייף: הפסיקי הראיונות בתקשורת

      מה דעתכם - התנהלות לגיטימית או התנפלות פרועה? דברו על זה בפייסבוק