לא יותר מדי ישראלים יודעים מהי סופיות. ודאי שלא לעומק. במקרה הטוב הם יודעים לקשר את הסופיות למחול הדרווישים שמחוללים בסיבובים אינסופיים. אבל לא הרבה יותר מכך. אחרי הכל זרם מיסטי באסלאם, ששם דגש על אהבה ולא על הלכה, לא זוכה ליותר מדי יחסי ציבור בעידן בו פונדמנטליזם ומתיחות דתית מקבל תשומת לב תקשורתית כה רבה.
את המצב הזה מנסה לשנות הפסטיבל הסופי, שהתקיים בסוף השבוע בפעם השנייה ב"אשרם במדבר" ביישוב שיטים שבערבה, ו"לתת מקום ובמה למהות הדרך הסופית, אמנות וחכמה נצחית המקבלת השראה מחוויית האיחוד ומביעה אותה במוזיקה, מחול ושירה", אומרים מארגני הפסטיבל העצמאי גיל רון שמע, אסים שאול ברכה וקורהה יובל איטח.
והדרך הסופית אכן קיבלה במה מרכזית בפסטיבל. תחת חום כבד מנשוא התכנסו במשך 3 ימים כ-1,000 איש בלב מדבר ונחשפו ליותר מ-15 הופעות של בכירי המוזיקאים האתניים בישראל, שהציגו את שלל גווניה של המוזיקה הסופית, ולסדנאות רבות אותן הנחו אנשי אקדמיה בכירים לצד מנחים סופיים. הייתה שם חגיגה גדולה של מוזיקה, ריקוד והרבה חופש והשראה.
ההופעה המרכזית ביומו הראשון של הפסטיבל הייתה של שי בן צור יחד עם הרכבו רג'סטאן אקספרס. בהרכב חברים מוזיקאים הודים מהעיר ההודית אג'מר, שהיא המרכז הסופי הגדול ביותר בדרום מזרח אסיה, אותם הכיר בן צור במהלך שהות בת 15 שנה בהודו. ביחד הם מנגנים מוזיקת קוואלי סופית שעיקרה התקרבות אקסטטית לאלוהים על ידי דבקות ואהבה.
בן צור דובר הינדי שוטפת ויחד עם חבריו להרכב מלחין, מקליט ומבצע בכל העולם שירים בעברית שמצייתים לחוקי ההלחנה והכתיבה ההודית המסורתית לצד שירים בהינדי ובאורדו הניב שמזוהה עם מאות מיליוני המוסלמים שבהודו ופקיסטאן. התוצאה מרתקת מבחינה מוזיקלית ושובת לב - וכך גם הותירה את רישומה על קהל הפסטיבל שקיבל את הופעתו בחום רב ובהתרגשות.
מבין סדנאות הפסטיבל הרבות, ששמו רובן דגש על תנועה ומחול כאמצעי להגיע לאיחוד עם האלוהים והעולם, היו גם מפגשים והרצאות שהשמיעו קולות לא שגרתיים ביחסים שבין יהודים לערבים. כך נפגשו לשיחה בלב מדבר ע'אסן מנאסרה, שייח' סופי מוסלמי שחי בנצרת ומנהל המרכז לתרבות האסלאם בעיר, ויעקוב איבן יוסוף, יהודי מאמין ושומר מצוות שלמד במשך שנים ארוכות עם שייח' סופי.
השניים הצביעו על נקודות דומות במהותן בין היהדות לסופיות, בעיקר בתורתו של רבי נחמן ובחסידות של הבעל שם טוב בתיאורה את אבטיפוס הצדיק כגשר בין שמיים לארץ אשר נמצא אצל אנשים מסוימים אך קיים כפוטנציאל אצל כולנו.
תשומת לב רבה תפס גם המפגש עם איהב בלחה, איש דת מוסלמי ו"אוהב אלוהים ואדם" כפי שהוא מגדיר את עצמו, ואישתו אורה מורה יהודייה למחול הדרוויש ו"מסתובבת את הסיבוב הסופי בחיפוש אחר האיחוד המיסטי", במילותיה שלה. סיפור האהבה הגדול ביניהם מרתק עוד יותר על רקע זה שאיהב גדל במשפחה ערבית שחינכה את בניה לשנאת יהודים קיצונית. "עד גיל 18 רציתי לרצוח את כולכם", הוא מספר לקהל. "אבל אללה גרם לי להתאהב ביהודייה ודרכה ללמוד, להתקרב, לבטל את המחסומים ולצאת מהעדר".
אחרי שלושה ימים בפסטיבל הסופי ובו שלל הופעות, סדנאות והרצאות על המסורות שמציגות את הטוב שבאסלאם מתחדדת התחושה שרק באמצעות דיאלוג ומפגש נקי עם האחר ניתן לפרוץ את גטו הקורבנות והשנאה בין העמים. ובימינו גם רק לתחושה כזו יש חשיבות תרבותית עליונה של ממש.