כל מה שלא משתנה, סופו שיידחק לפינה, יהפוך בלתי מובחן ובסוף באופן בלתי נמנע ייטרף על ידי מי שעקף אותו באבולוציה. עם הזמן, כך יקטרו ובצדק, אלו האחראים לשעשע ולעניין אותנו העסק רק נעשה יותר מהיר ויותר ברוטאלי. הקהל משתעמם כאילו היה פעוט שבע ומפונק עם יותר מדי צעצועים מבהיקים, פרק הזמן שאנו מחזיקים טווח קשב מתקצר באופן שערורייתי, ועל תשומת הלב שלנו מתחרים מאות סוכנים בעלי אינטרסים. בתוך כל זה, בואו נזכור גם שהקהל הישראלי מרגיש אחת לשעה עגולה כאילו גנבו לו את המדינה, ונסיונות אגרסיביים מדי להמציא מחדש גלגלים, זוכים לתגובה נעלבת כאילו הועמד צלם בהיכל. אותו היכל שממש קודם פיהקנו אל מולו וגירדנו בטבור בבחינת "בית מקדש-שמית מקדש, האלוהים הזה לא נטען לי מספיק מהר".
בניגוד למקרים בהם החדש הוא מתיחת פנים קוסמטית וקלה מדי לזיהוי, "שישי" המהדורה בהנחיית טלי מורנו ואלון בן דוד היא חדש חדש מהניילונים, חדש כמו שלא היה עדיין, בטח ובטח שלא לערוץ 10. לתשומת לבם של המתבקשים להתחדש בעתיד הקרוב ולכל הפחות ערוץ מסויים *שיעול* אחד *שיעול*, יעשה בחכמה אם יחליט לקפוץ על עגלת המאה ה-21 הזו אולפן חדש, פונטים חדשים ושינוי סדר הכסאות המוזיקליים, אינו באמת מהלך של התחדשות.
הגישה כאן היא זו שמשנה, ול"שישי" יש גישה חדשנית, חדשנית אבל לא מזיעה ממאמץ, אחרת אבל לא מנכרת. ובעיקר, מזה הרבה מאוד זמן, יש תחושה שיש בכלל גישה, או אופק, ודרך אל האופק הזה. מחמש הדקות הראשונות של המהדורה, כבר ברור היה שלא היה פרט שלא נלקח בחשבון, וששום החלטה היא לא כזה שהתקבלה בבחינת "ננסה, מה כבר יכול להיות" מהפתיח המרשים והדינמי, דרך החלטות ההלבשה הלא טריויאליות של טלי מורנו, אותה אף אחד לא ניסה להסוות כעוד גבר מן המניין תחת חליפה כבדת כריות כתפיים; ועד נבחרת הכתבים על מדי א' מצוחצחים שהציגו כל אחד את הפרמיס (המבטיח והמסקרן) לאייטם שלו.
ההתרגשות הבריאה של בן דוד ומורנו הצליחה רק להצית את הזיק בעיניים, מבלי לחבל בתוצאה הסופית; המהדורה זרמה באופן מאוזן ואינטליגנטי על מי מנוחות; והאייטמים לא נפלו למלכודות מהדורות שישי המורחבות שלפתע מתארות פרפראות משונות כמו "ערבי קריוקי סוערים בגליל המערבי" כאילו היו תופעה שיש לתת עליה את הדעת. "שישי" בפורמט שהציגה טלי בן עובדיה, עורכת המהדורה, לא נפלה לשם, וגם את האייטם של סמדר פלד על האצנים הישראלים, היה החלש מבין כל המהדורה המהודקת, הרי שבבחינת המילוי הרך של הערב הוא עשה את שלו והיה חינני.
מעבר לסימוני הווי ההכרחיים ופאנל הפרשנים המכובד, הרהוט והלא מתלהם בסגנון הגוורדיה הישנה והנפוחה מעצמה, יש להידרש לשני הליהוקים הלא מובנים מאליהם ב"שישי". הראשונה היא טלי מורנו שנכנסה לנעליו של עמנואל רוזן ובואו לא נפתח מחדש את כל הדיון שנגרר אחריו כפחיות משקשקות על כביש גם ללא אותה פרשה מבאישה, המחשבה שאפשר היה לנהל מהדורה שלמה על טהרת הטסטוסטרון היא כזו שאין לה מקום בשום פורמולציה חדשה. לא צריך לעשות הנחות לנשים, לא צריך לשכור נשים על סמך הגניטליה שלהן, כן צריך להיפטר מצורות חשיבה גבריות-אשכנזיות-מיושנות. מורנו לא מביאה איתה את האיכות הסמכותית של יונית לוי או אילנה דיין, וזה בסדר גמור, כל זמן שתביא איתה איכות מובחנת כלשהי. היא עדיין אינה שם, והנחיית מגזין הבוקר המרוכך, עדיין נותנת בה סימנים. התחושה היא בכל זאת שבלא הרבה מאמץ וזמן היא תחזור להיות דרוכה ומחודדת יותר.
הליהוק השני והמבריק הוא של גיל ריבה. זוכרים את הפעם הראשונה ששמעתם על צ'ילי בשוקולד? אז גיל ריבה. ריבה במהדורת חדשות הוא כל כך לא צפוי ושונה, שהוא בבחינת המרכיב שגורם לצופה שכבר ראה הכל, לפקפק לשנייה בחושים שלו. בריבה יש מספיק זיקיתיות כדי להצליח להשתלב בפורמט, כאילו תמיד היה שם, ומספיק ריבתיות כדי להצליח להוציא ממירי רגב ראיון שעוד לא נתנה מעולם לאף אחד אחר, ולומר עוד הרבה יותר ממה שהתכוונה. הראיון עם רגב הצליח לנוע באופן מרשים על הספקטרום שבין האנושי לקומי, ולהוכיח עד כמה אם היה הימור בשילוב ריבה במהדורה של "שישי", הרי שההימור הצליח והמכונה פולטת מטבעות זהב.
נתוני הרייטינג שאיתם תסיים "שישי" את הבכורה שלה הם לא יותר מאשר שמרנות ואוטומטיות הצופים גם אם יחליטו בסופו של עניין בתי האב בישראל להצביע ברגליים ובשלט לטובת הערוץ השני, הרי שלפחות מגיע למהדורה של 10 את הצ'אנס שלה. אחרי הכל "שישי" היא זו שמצדיקה את המאבק על הישרדות הערוץ, וזו שמציגה אלטרנטיבה ראויה סוף סוף לשלטון המלוכני של הטלוויזיה.
מה אתם חשבתם על "שישי" עם טלי מורנו ואלון בן דוד? ספרו לנו בפייסבוק